טיב קידושין קיט

רק ביום שלשים ותעיקרא לא אסקא אדעתה על האונס אפשר ס"ל לריש לקיש ג"כ שיכולה להשלים התנאי כשיעבור האונס

מעתה גם הדמיון שדימה הרב ב"ש תקנת הגאון לקידושין אינו עולה יפה דודאי בקדושין כיון דבדידה תליא מילתא והתנה על יום קבוע אפי' תאחר שבלבה היה להתקדש אף אם יעבור היום מחמת אונס אין כאן רק דברים שבלב ואי אפשר לקידושין לחול. אבל בגט שביד הבעל לגרש בעל כרחה והגט גט דלא גרע מאונס שגירש ולא תהיה תקנת הגאון עדיפא תלאו הנאמר בתורה לא יוכל שלחה וכיון שיכול לגרש אפילו בלא דעתה רק כדי שלא יעבור תקנת הגאון מרצה האשה בתנאי שמתנה עמה באופן שהיא מרוצה על כך ואם מתנה ה"ז גיטך ע"מ שאתן לך מאתים זוז ביום פלוני ועל זה האשה מרוצה וא"כ אם היה אונס ביום פלוני ורוצה ליתן לה אח"כ כפי התנאי אפשר דלאו קפידא הוא כיון שאנוס הוא וי"ל שבם האשה לא ביקשה לעמוד על דבריה שיהיה בדוקא אם יאנס כיון דאונס רחמנא פטריה הרי אם יאמר הוא שכך היה דעתו בתחלה שאם יאנס יהיה גט מ"מ הרי בדעתו תלוי הגט אפילו ליתנו בעל כרחה ואפי' אנן נימא שהדין כן שמקרי בע"כ אף באונס מ"מ הוא נותן הגט כפי דעתו ועכ"פ הגט הוה גט ויהי' דינו כעבר וגירש לקמן סימן קי"ט ואם יקיים התנאי אחר שיעבור האונס י"ל דשפיר דפי שהרי מ"מ נתרצית על כך ועלה דידה לאתנויי שאפי' יהיה אנוס באותו יום לא יהיה גטו גט

ועפ"ז אפשר ליישב דברי מהרי"ו שהובא ברמ"א יו"ד סי' רל"ו באיש ואשה שנשבעו זה לזה וקבע זמן שאם עבר הזמן והיה אנוס לא נפטר מן השבועה ותמהו עליו שמ"מ בזה נתחייבה האשה כיון שעבר הזמן ונדחקו בסברות שונות. אבל לפע"ד נראה כפמ"ש דודאי אם האשה התקשרה בשבועה עמו שישאנה לזמן פלוני מאחר שבשעת חיתון הזיווג ישר בעיני' א"כ ודאי מסתבר שאילו אסיק אדעתי' שאם יארע לו אונס שתחול השבועה כשיעבור האונס מסתמא לא היתה האשה נמנעת מלהתקשר עמו בשביל זה אלא לענין קידושין אינך חלין כי אם כפי דיבורן ודברים שבלב לא תהני דלא מוכחא כולי האי אבל לענין שבועה דאם גמר בלבו פת חטין והוציא פת סתם ע"מ הוי שבועה, א"כ סתם נדרים להחמיר דמסתמא בשעת שבועה כוונה לשבע דוקא שיתחייב לישאנה כשיעבור האונס לכן כיון דסתמו כפירושו אי לא קפדה אימי אונס שפיר מקרי שבועה בכה"ג וכן סתם נדרים להחמיר כדאיתא בסימן ר"ח כשאמר כבשר מלוח ונאמן לפרש אבל בסתמא אסור דסתם נדרים להחמיר אבל בקדושין ע"כ אפי' אומרת בפירוש שכוונתה היה להגביל זמן כשלא יארע לו אונס מ"מ לענין קידושין אינה מקודשת דלא הוה רק דברים שבלב דמ"מ לא חיילי הקידושין רק כפי המובן בדבריה דלענין קידושין לא מהני פירוש דקדושין בלא עדים אינם קדושין וכשתמצי לותר שיועיל כפירוש דבריה הוו קדושין בלא עדים וע"כ אפי' מפרשת ואומרת שלא קפדה על אונס מ"מ לא הוו קדושין א"כ ממילא לא דמי לשבועות ונדרים דסתמן להחמיר, מאחר שנאמן על עצמו לפרש ובדידי' תליא מילתא א"כ אם יביא עדים שאנוס היה הוה אשה עוברת על השבועה מאחר שאו לא היתה טוענת שכך כיוונה בשעת השבועה דוקא רק בשביל שגוף החיתון נתחרטה ממנו' רק שעולה מצאת להקפיד על העברת הזמן כנראה בהדיא מתשובת מהרי"ו סימן קל"ז נמצא לפ"ז גוף השבועה בשעת החיתון. י"ל בה שני כוונות או שיהיה בדווקא מחמת שדוקא השעה צריכה להגביל דוקא בזמן הקבוע או שכונתה שלא ידחה אותה ותהיה אגידא בי' ואם כונתה בדוקא הרי אפי' באונס פטורה ואם מן הצד השני באונס לא שייך ולא קפדה עלי' וא"כ צריכה האשה לפרש שכוונתה בשעת החיתון דוקא לאותו יום. ובאמת לא טענה האשה כלל שכונתו אז היתה כך וא"כ הוה כסתם נדרים שהוא להחמיר משא"כ לענין קדושין כיון דמצית לפרש דברי' שהם בדוקא אין הקדושין חלין רק כפי המבורר. כן נ"ל ברור בדעת מהרי"ו

ואפשר לומר בירושלמי דע"כ לא פליג ריש לקיש אר' יוחנן רק כשהוא התנה התנאי שהוא לטובתה דאז ניהי דאמרינן כיון שהוא התנה התנאי דאדעתא דהכי קידשה נפשה ולא הוו פיטומי מילי כמ"ש התוס' פרק איוהו נשך דף ס"ו מ"מ עכ"פ כיון שהוא התנה מדעתו מסתמא דעתו כשיהיה אונס יוכל לקיים התנאי כשיעבור האונס לכן ס"ל לריש לקיש אונסא כמאן דעביד אבל אם היא התנה התנאי י"ל דמודה לר' יוחנן דמשמע שאינה מרוצה בענין אחר

וכתב עוד הב"ש ובר"נ פ' כל הגט והח"מ פ"ט מהלכות גירושין כתבו בשם הפיטור אם לא נתקיים התנאי מחמת האונס הוה ספק קידושין. ותימא גדולה לפ"ז הר"ן סותר את עצמו שהרי בקדושין פרק האומר סמוך למשנה דתנאי ב"ג וב"ר פסק בהדיא כר' יוחנן ואיך יסתור הר"ן דבריו והר"ן כתב הך דאם לא באתי ופסקי' מברא שהוא בגיטין ושם הביא הר"ן דברי העיטור. אבל הדבר ברור דהך דירושלמי היינו בתנאי שהוא לטובת האשה שבסתמא קפדה האשה שיתקיים התנאי אבל אם התנה הרי את מקודשת לי והאשה בקשה להתקדש בכל אופן אלא הוא התנה תנאי לעצמו שיוכל לבטל הקדושין כגון שאמר אם אלך למקום פלוני בתוך הזמן יתבטלו הקדושין והאשה אומרת שאין נ"מ לה בכך כלום אם ילך או לא ילך ופסקי' מברא ולא יכול לילך או שאר אונס כגון שחלה וכדומה דבזה י"ל כיון דתלה התנאי בדעת עצמו י"ל שאילו היה יודע שיאנס לא היה מתנה והקדושין בטלים מאחר שנאנס כקיום התנאי לא נתחייב בקדושין. או שאמר לה אם אבא לכאן בתוך שלשים יום לא יהיו קדושין. ואם לא באתי לכאן תוך שלשים יום יהיו הקדושין קיימים ויבא ביום הקבוע לכונסה ופסקי' מברא ומבקש לבטל הקדושין דאין לומר בזה דהאשה לא נתרצית רק באופן שיהיו הקדושין קיימין אם לא יבא אפי' באונס דביטול הקדושין תליא בדידי' ג"כ ואי יש טענת אונס בקדושין שפיר יכול לבטל הקדושין ואם אין טענת אונס הקדושין קיימים, שהרי האשה נתרצית כשלא יבא לכן הוה ספק אם תקינו אין אונס בקדושין כמו בגיטין א"כ הקידושין קיימין אבל תנאי שהוא לטובת האשה י"ל דהעיטור חודה דקיי"ל כר' יוחנן כן נ"ל ברור בדעת הר"ן

אלא דקשה שהיה להם לפשוט ספק זה מן הירושלמי דאין אונס בקדושין דהא ריש לקיש ס"ל דיש טענת אונס וניהי דקיי"ל כר' יוחנן היינו משום שהוא טובת האשה והאשה עצמה לא נתרצית כמ"ש הר"ן פ' האומר אבל בעלמא משמע דמודה ר' יוחנן דאין טענת אונס בקדושין וצ"ע

והי' אפשר לפרש בזה דברי הסמ"ג שהביא ראיה דבאונס לא בטלו זכיותיו וכתב וכן איתא בירוש' הנ"ל והלכתא כר' יוחנן ותמהו עליו דלר' יוחנן אונסא כמאן דלא עביד וא"כ לא קיים התנאי ולפיו י"ל דהסמ"ג מפרש כיון דלריש לקיש ודאי אין בכלל תנאו אונס י"ל דר' יוחנן לא פליג רק בקדושין דס"ל אין טענת אונס בקדושין כמו בגיטין מיהו לשון והלכתא כר' יוחנן אינו מדויק כ"כ. אך נראה בלא"ה דהסמ"ג מביא ראיה מן הירושלמי דלא משמע לי' דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש במשמעות לשונו דלריש לקיש ודאי ע"כ מה שאמר אם לא אבא ליום פלוני היינו בלא אונס