טיב קידושין קיח

אמתלא אמאי היה לקי וא"כ קשה גם באב איך נקבל דבריו לעונשין שמא יתן אמתלא אח"כ ואפשר דס"ל דנאמנות האב מדין עדות הוא ובעדים לא מהני אמתלא ובהא פליגי דלמ"ד אין סוקלין היינו משום דלאו מדין עדות הוא וא"כ אי אפשר לענוש שמא שוב יתן אמתלא לדבריו

מיהו קשה לפ"ז על מש הרמב"ם בפי"ו חס מסנהדרין דהאיסור עצמו יוחזק בע"א כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה או בעל בעדים אחר שהתרה בו היה לוקה וקשה ג"כ שתא יחזור העד מדבריו ויתן אמתלא ובלא"ה אם אמר חוץ לב"ד הרי יכול לחזור וכמ"ש הר"ן בתשובה סימן י"ג ולעיל סי' י"ז א"כ קשה איך יענש על ידו שמא יחזור בו. ואפשר דהרמב"ם איירי כשהעיד דבריו בב"ד דאין יכול עוד לחזור. מיהו בפ"ג משגגות כתב אתר לו ע"א חלב כו' משמע אפי' לא אתר לו בב"ד ואפשר דמ"מ כשבאין לעונשו חוקרין העד בב"ד אם יעמוד בדבריו בפני ב"ד ומ"מ היה לוקה דקיי"ל ה"ס שמה התראה וצ"ע

ונראה לעשות סמוכין לדברי הט"ז דהוה אמתלא במה שאמר שקידש לפני פסולין מהא דבקידושין דף ס"ו דפריך ממתניתין דהאומר לאשה קדשתיך אי מקדש בלא עדים אין חוששין לקידושיו פריך ממתני' דאומר לאשה קדשתיך ומוקי כגון דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למד"ה ויש לדייק אמאי לא אמר בקיצור קדשתיך בעדים והלכו להם אלא נראה דמשמע דאסור בקרובותיה דמסתמא אין לו אמתלא ושויה אנפשי' חד"א וא"כ אילו אמר קדשתיך בעדים סתם איך פסיק ותני דאסור בקרובותיה הא יוכל ליתן אמתלא לדבריו שקידשה בעדים פסולין ועכשיו נודע לו הפסול ולהכי נקט בפני פלוני ופלוני שידענו שהם כשרים דאז שוב אין לו שום אמתלא

הג"ה לס"ק מ"ד ומ"ז

לכאורה יש ראיה לדברי השאלתות דנאמן האב או לר"ת דיוכל לומר שנתכוין לגדולה משום לא יעשה כן במקומינו מהא דבסנהדרין דף י"ט ע"ב בפ' כה"ג מאי קדושי טפות דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך ואת בתו יתן לו לאשה אזל קטליה א"ל מלוה אית לך גבאי והמקדש במלוה אינה מקודשת ומשמע דאי לאו טעמא דמלוה היה נותנה לו אלמא כוונתו לקדושין וקשה אי מקדש במלוה מקודשת הא לא יוכל לכונסה שהרי אמר סתם את בתו יתן לו לאשה והוה קידושי סתם דהא היה לו מיכל ג"כ אלא ודאי היה נאמנות לשאול שכיון למירב או כסברת ר"ק דמסתמא הגדולה קאמר. מיהו בלא"ה ק' לפירש"י שפירש מלוה עושר גדול וקשה הא מבואר שנתן לו גם שניהם יעשרנו עושר גדול ואת בתו יתן לו לאשה א"כ קיבל עליו ליתן לו גם בתו נוסף על העושר אשר יעשרנו וצ"ל דשוב כשבא לקדשה אמר שתהא מקודשת לו בעושר גדול שאני מוותר לך וא"כ י"ל שאז פירשה בשמה. אלא דב"ע על פרש"י מי הכריחו לפרש שקידשה בעושר גדול הא שכר פעולה בעצמו במה שהרג אותו ואי אמרינן מקדש במלוה מקודשת הרי יכולה להתקדש בשכר פעולה שהרג הפלשתי ואם כי נדר לו עושר גדול הרי התנה עמו שיתן לו גם בתו דהא שכר פעולה נדר לו ג"כ שיהיה זה בשכר פעולה שתתקדש לו הבת והיינו דהוא מלוה כדאמר ריש לקיש בקדושין דף ס"ג והוא שנתן לה ש"פ דאל"כ כיון דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ה"ל מלוה. ובזה מיושב מה שתמה מהרש"א איך ס"ל לר' יוסי דקדושין גמורין היו במירב הא המקדש במלוה אינה מקורשת. ניחא דהא בקדושין דף מ"ז איכא תנא דס"ל אינה לשכירות אלא בסוף ומיקדשא בשכר פעולה וא"כ שפיר י"ל דהכי ס"ל לר' יוסי וא"ש. א"כ מוכח שנתקדשה במה שאמר את בתו יתן לו לאשה א"כ ש"מ דבכה"ג נאמן לפרש

סימן

לח

(א) ואם לאו אינה מקודשת כתב הר"ן בפ' האומר אם לא נתקיים התנאי מחמת אונס הקדושין בטילין דקדושין הם מרצון שניהם ומי שמתנה את טובתו אינו מרובה אא"כ שנתקיים התנאי ומאי איכפת ליה באונס מ"מ לא נתקיים תנאי שלו ולפי"ז בגט אחר תקנת ר"ג דאין מגרשין בע"כ אם התנה תנאי שהוא לטובתה אין הגט חל עד שיתקיים התנאי ב"ש. והנה קיצר במקום שהיה לו להאריך וכדברים סתומים גם לא חילק בנושאים על כן מוכרח אני להאריך קצת ותחלה אומר כי ראיתי להגאון בעל המקנה בק"א שכתב ראיה לדין זה מהא דאיתא בפ' מי שאחזו מסקנתו של הלל נלמד באומר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוו ונתנה בע"כ אינו גט שלא נתקיים התנאי והרי שם אין לך אונס גדול מזה אע"כ בשביל האונס אין זה מתחייב בקיום התנאי. ואני תמה למה ממרחק הביא לחמו והרי מפורש במשנה פ' מי שאחזו דף ע"ז באמר ע"מ שתתן לי איצטלית ואבד האיצטלית אינו גט ופסקו כל הפוסקים כן והרי כאן אנוס וכן ע"מ שתתני ר' זוז ומת דפליגי אי אמרינן לי ולא ליורשי והרי שם אנוסה ואינה יכולה לקיים התנאי ואפה אינו גט ותיקשי לריש לקיש דס"ל בירושלמי אונסא כמאן דעבד

אמנם הדבר ברור דפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בירושלמי הוא באמר הא"מ לי ע"מ שאכנסך ביום פ' ואם לא אכנסך ביום פ' לא יהא לי עליך כלום והש"ך מביאו דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש דלריש לקיש יש טענת אונס ולר' יוחנן אין טענת אינם והדבר ברור דלריש לקיש דס"ל שיש טענת אונס מ"מ כשיעבור האונס מחויב לכונסה ואם לא נשאה כשיעבור האונס הרי מ"מ לא נתקיים התנאי ואינה מקודשת אלא דאנן אמרינן שמסתמא פ"ד כן לא התנה שיתבטלו הקדושין מחמת אונס רק אם ברצון לא ירצה לכונסה ועל האשה ה"ל לאתנויו' שאפי' יקרה אונס יתבטלו הקדושין אבל הדבר ברור שאם אמר לאשה הרי א"מ לי ע"פ שאתן לך ר' זוז כל זמן שלא נתן אפי' נאנס אין כאן קידושין שהרי היא לא נתרצית באופן אחר רק שיתן לה וכמו כן באמר הרי זה גיטך ע"פ שתתני לי ר' זוז מה לו לאונס שלה סוף סוף קיומא תנאי בעינן ולא שיך פלוגתא דר"י ור"ל רק אם יוכל להשלים עיקר התחייבות י"ל דבאונס אין קפידא על הזמן וכשיעבור האונס יקיים התנאי ואי איכא לדמויי' לפלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי הוא באומר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מכאן ועד ל' יום והיתה אנוסה כל שלשים יום שלא יכלה ליתן דלריש לקיש ימים הראשונים יפלו וכשיעבור האונס כשתקיים התנאי מיהו הוה גט ולר"י מ"מ לא הוה גט וא"כ אין לו ענין להך נתינה בע"כ דודאי אי לאו נתינה הוא כל ומן שלא קיבל ברצון אין כאן קיום תנאו ואיך תתגרש בלי קיום תנאי ואי יהבה אח"כ וקיבל פשיטא דמגורשת שהרי לא קבע ומן לנתינה ולא משכחת לה רק בקבע ומן לנתינה ועבר היום ואח"כ רוצה ליתן ומעיקרא היה אנוס ובהא הוא דשייך פלוגתא דר"י ור"ל ואפשר דבלא היתה אנוסה