טיב קידושין קיד

כזאת בלא ראיה

ולא עוד אלא שלא ראיתי בשום פוסק שיביא דברי ר"ת באומר גדולה שכוונתו על הבוגרת דהא: הך עובדא דמייתי התוס' בדף נ"ב מעשה בא לפני ר"ת בבנו של הר"ר אושעיא שאמר בתך מקודשת לי בסתם והתם משמע דאיירי בנערה דהא מסתמא לא איירי בשוי' שליח דהא ר"ת אמר ועוד אפילו בלא פירש י"ל שקידש הגדולה משום לא יעשה כן במקומנו א"כ שם לא אמר כלל בתך הגדולה ואפ"ה ס"ל שקידש הגדולה אפילו בסתם ושם איירי ברמיא עלי' באותה שהיא ברשותו אבל מבוגרת לא איירי כלל. רק בטור יש קצת משמעות שאפילו בבוגרת אמר ר"ת ממ"ש ועשתה אותו שליח לקבל הקידושין אבל לא ראיתי כן בשום פוסק שיביא דברי ר"ת על בוגרת וי"ל דשדיך נמי לא מהנ' נגד הבוגרת דשדיך לא עדיף משויה שליח דמ"מ אין הבוגרת בכלל אלא מיהת בשדיך ושויה שליח אפשר דדמיא לשוי' לשליח לפלוני. מ"מ לפענ"ד גם דברי הטור צ"ע במה שמביא דאפי' לא שדיך י"ל שנתכוין לגדולה משום לא יעשה כן וסברא זו לא נמצא בגמ' כלל דהא בגמרא אתר בהדיא דאפילו בבוגרת ושויה שליח מהו דתימא כי מקבל קידושי' אדעתא דידה מקבל קמ"ל דלא שביק ולא קאמר משום ס"ד לא יעשה כן במקומנו ודאי אדעתא דגדולה מקבל. אלא נראה דלא שייך הך דלא יעשה כן רק בהני דרמין עליה אבל הבוגרת דבא מכח שליחותה לאו בדידיה תליא מילתא ולעולם אין הבוגרת בכלל וא"כ אפילו אמר בתך הגדולה י"ל דמ"מ אהך דרמיא עליה קאמר לכן בודאי לדינא צ"ע טובא בזה ובחידושי רשב"א מבואר בהדיא מעשה דר"ת שהיתה קטנה

ובאמת קשה על סברת ר"ת שסובר דכיון שאמר בסתם ע"כ אגדולה קאמר משום לא יעשה כן במקומינו. וקשה לפ"ז מאי פריך לרבא ממתניתין דאין הבוגרת בכלל הא קטנות בכלל ש"מ קידושין שאין מ"ל הוו קידושין ודחק שאין שם אלא גדולה וקטנה וקשה לסברת ר"ת נימא דמתני' איירי שאמר בתך מקודשת לי א"כ שפיר קאמר שאין הבוגרת בכלל הא קטנות בכלל והיינו דהבוגרת אינה בכלל והשניה מקודשת אותה שהיא גדולה משום לא יעשה כן במקותינו משא"כ אילו היתה הבוגרת ברשותה היתה הבוגרת מתקדשת מאחר שהיא הגדולה. מיהו נראה דבלא"ה קשה טובא איך יפרנס רבינו תם הך בבא דקדשתי את בתי הגדולה וא"י אם גדולה שבגדולות וכו' דר' מאיר אוסר את כולן חוץ מן הקטנה שבקטנות וקשה אמאי נאסרו כולן הא מסתמא הגדולה שבגדולות קידש משום לא יעשה כן במקומינו ואין לומר שאמר אחת מבנותיך הגדולות, דא"כ גם לר' יוסי איך מתיר משום דלא מחית אינש לספיקא הא בהדיא אמר אחת מבנותיך הגדולות מורה שלא קפיד איזו גדולה שתהיה. לכן נראה דר"ת לא קאמר רק לדידן דקיי"ל כר' יוסי דלא מחית אינש לספיקא ותולין לגדולה שבגדולות קאמר שתהיה אחת מבוררת ולא יבא לבית הספק א"כ י"ל דר"ת נמי לא קאמר רק לשיטתיה דר' יוסי דאם אמר סתם בתך מקודשת לי כיון דלא מחית לספיקא א"כ מסתמא הגדולה קאמר מיהו בלא אמתלא לא שייך דמאי חזית לכן ס"ל דאמרינן משום לא יעשה כן במקומינו נתכוין לגדולה וא"כ לר' מאיר דס"ל דמחית לספיקא מודה ר"ת דאין לסמוך ע"ז וא"כ א"ש דפריך מהך דקטנות בכלל דהוו קידושין שאימ"ל דל"ל דה"ק דגדולה שאינה בוגרת בכלל כיון דרמיא עליה דלרבי מאיר לא מהני הך סברא כיון דמחית לספיקא ואמר סתמא כולן בכלל וא"כ הוו קידושין שאמ"ל דמשמע רישא כר' מאיר אתיא ג"כ

(מז) כולן מותרות היינו משום דקיי"ל כר' יוסי דלא מחית. אינש נפשי' לספיקא. ודע דבקדושין דף נ"א ע"ב מוקמינן בשהוכרו ולבסוף נתערבו וקאמר דיקא נמי דקתני ואיני יודע ולא קתני ואין ידוע וקשה להבין בזה איך שייך לא מחית אינש נפשי' לספיקא. וראיתי בספר המקנה שם במשנה שכתב לתרץ דהא קשה נימא כיון דרובא פנויות נימא כל דפריש מרובא פריש דאפי' לר"מ דחייש למעוטא מודה ברובא דאיתא קמן ותירץ דלאביי בלא הוכר האיסור לא שייך ביטול ולמאי דמוקי בהוכרו ולבסוף נתערבו י"ל טעמא דר' יוסי משום כל דפרים מרובא פריש. ודבריו תמוהים דבענין כל דפריש לא שייך לחלק בין הוכר האיסור ללא הוכר האיסור. ובמרדכי מבואר בהא דיבמה שרקקה דם לא אמרינן שיתבטל ברוב כיון שאין האיסור ניכר. ועיין במ"ל הלכות טומאת צרעת וגם שתים אחרונות אסורות היכא דשייך כל דפריש ולא שייך לומר נכבשינהו דניידי בבני אדם עי' תוס' סנהדרין דף פ' סוף ע"ב. גם תמוה שלא תירץ מה שהקשה לר' מאיר למה כולן אסורות ופירש טעמא דר' יוסי משום דאזלינן בתר רוב ואפשר כוונתו להקשות נימא חד בתרי בטיל ותתבטל המקודשת בשני הפנויות ותהא מותרת לעלמא כמו באיסור שנתערב חד בתרי דמותר לאכול כולן דנהפך האיסור להיתר עיין בכתובות דף כ"ו במהרש"ל ומהרש"א שם. ובאמת מבואר בהדיא בגמרא אחת מכם מקודשת שכולן אסורות חוץ תן האחיות לרבא עכ"פ משמע דלא שייך ביטול ברוב אותה שהיא אשת איש ואפשר כיון שיש לה תקנה בגט הוה כאפשר להפריד האיסור לכן כולן צריכות גט וכיון שצריכות גט ממילא כל הקרובות נאסרו. ובאמת לא מצינו אם נתערבה ערוה כגון אחותו בשתי נשים אחרות שנאמר שבטלה ברוב וצריך לחלק בדברים והתו' בנזיר לא כתבו רק שם דאין האיסור מוחזק בפנינו אבל אם אתחזק איסורא שדנין על זו שבפנינו ודאי אסורה אחת מהנה ולא נודע מי הוא לא מצינו ביטול בכה"ג ומדרבנן ודאי בעלי חיים חשיבי ולא בטלי וגם מן התורה צ"ע אי בכהאי גוונא ניזל בתר רובא גם יבואר בסעיף שאח"ז באחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני ובעי לאוקמה בש"ם נמי בהוכרו ולבסוף נתערבו אלמא דלא שייך ביטול בכהאי גוונא עכ"פ אין לומר הטעם משום ביטול. והנלענ"ד בזה דברים כפשטן דלמאי דמוקי בהוכרו ולבסוף נתערבו איירי שידוע שאמר בתי הגדולה מקודשת לך ובררתיה מיד לומר זו היא המקודשת ואינו זוכר איזו שבירר והשתא לרבא דאכתי לא חיילי הקדושין לר"מ בסתם דהוה קדושין שאמ"ל הרי בידו לברר שיהיה כסף קדושין בשביל זו שבירר ורבי יוסי ס"ל דלא מחית לספיקא א"כ בלשון זה אין בכלל רק, הגדולה שבגדולות אע"פ שמסופק שמא בירר לו אחרת מ"מ כיון שאין במשמעות לשונו רק גדולה שבגדולות א"כ לא חלו הקדושין רק עליה וכולן מותרות וגם לאביי דקשאמ"ל הוו קדושין לר"מ באמת כולן אסורות שהרי נאסרו מיד בדיבורו ולאו כל כמיניה לברר לו אח"כ שכבר נכנסו כולן לספק ולר' יוסי אין כאן קדושין שאמ"ל שהרי אמר בתי הגדולה ואין בכלל משמעות לשונו רק גדולה שבגדולות אף שמסופק שמא בירר לו אחרת אין כאן ס"ק דמ"מ כבר נתפסו הקידושין בגדולה שבגדולות ולאו כל כמיני' לברר לו אחרת

(מ"ח) וי"א דאם החתן עמד לפניו. הב"י הביא לשון התוס' שאם הי' החתן עומד לפניו ואמר קדשתי את בתי ושתק ואחר שעה אמר לאיש הזה אינו נאמן דכיון דלא אמרא מיד תכ"ד משמע ודאי שאינו מכיר חתנו ולפיכך לא פירש מיד עכ"ל והועתק