טיב קידושין קיב

זו רק מפאת שכחה דלא אסקי אדעתיהו לכן נוכל לותר שעדיין לא חל האיסור ואפשר לבררו ע"י חדא שלוקח ואין לותר שמא לא הי' מרוצה בזה כנגד הכלב לאין נ"מ בכך רק לסלק האסור מן השאר אבל כאן אין לנו לותר שמתחילה הי' מרוצה לברר זו שנברור עכשיו א"כ נימא אדעת' דהכי חלקו בתחילה שאיזו שיבורר יהי' נגד הכלב שאין נ"מ וקפידא בחלוקה לענין זה אבל במידי דקפדי לא שייך לומר שלא חל עדיין האיסור שמ"מ נתפסו הקידושין ואין לנו לומר שעדיין לא חלו עד יבורר שהרי קידש מעכשיו לכן ספיקא הוה. עכ"פ אין רחוק לומר כדברי השאלתות שאם אמר האב שנתכוין דוקא לזו שחפץ להשיאה ולא לאסור את כולן עכ"פ דברים שבלב דמוכחי ננהו שלא נתכוין לאסור את כולן ולהצריכן גט ויכול לומר לזו נתכונתי וסוגית הש"ס תפרש היכא דהאב אומר שנתכוין שיהי' קדושין תופסין באחת מהנה ולא נתכוין בפרטות לאחת מהן הידוע לו ומ"מ על הטור יש לתמוה שהבי' מסיק (חסר כאן שום תיבה) בעובדא דר"ת שלא אמר כן למעשה ושם ודאי האב אומר שנתכוין לזו ואעפ"כ כ' שלא למעשה אמר כן וכ"ש בדברי השאלתות שאין האב נאמן

וגם בלשון הב"י יש לי גמגום שכ' שלא הי' לנו להאמינו לאב א"כ משמע בליכא עדי קדושין רק פ"פ האב שאומר קדשתי את בתי באופן הלזה שאמר בתך מקודשת לי ואני כוונתי על זו די"ל דנאמן במיגו דאיבעי אתר עדיין לא קידשה ומקדשה עכשיו גם זה לא מצינו בפוסקים. ואפשר דלא שייך כאן מיגו די"ל דהמקדש לא ירצה להאמינו ונאסרו עליו מיהו אם גם המקדש אומר לזו נתכונתי דיש להאמין לשניהם במיגו דהיו כופרין הקידושין ומסתימת לשון הפוסקים משמע דכל שהן קידושין שאמ"ל לא מצינו היתר לשום א' מהן ונראה דכל שאומר בלשון סתמא כולן בכלל ודברים שבלב אינו דברים לבטל הקידושין אלא דצ"ע אם האב אומר שלא נתכוין לקידושין שאין מסורין לנשואין יוחשבו קידושי טעות דהא חזינן דאין הבוגרת בכלל אף שאמר סתם אח' מבנותיך דלא שביק מצות דרמיא עלי' א"כ כ"ש שאין לנו לומר שנתכוין לאסור את בנותיו ומסתימת הפוסקים משמע דלא סגי בלא גט לכולן וכן ממעשה דר"ת שלא עשה מעשה כדבריו

והנה לפי פה שתירץ הב"ש דלכך לא מהני בשוי' שליח לקדשה לפלוני דמ"מ רמיא עלי' בנות שהן ברשותו א"כ אפילו כולן בוגרת ושוי' שליח סתם רק אחת פירשה לפלוני ואפשר דבסתמא קידש' לאותו שעשת' בפירוש להתקדש לפלוני כיון דכולהו לא רמיין עלי' רק בשביל השליחות א"כ י"ל כיון שזו לבד' עשת' שליח להתקדש לפלוני מסתמא קיבל בשבילה

מיהו בתר עיון י"ל דהרמ"ה נסתפק בזה דבשלמא בקרקע מסתמא קונה אותה למשלח דאל"כ הוה רמאות אבל כאן כיון שקידש סתם א"כ עלה בדעתו שיקח רק אחת א"כ עכ"פ קיבל ג"כ בשביל הבוגרת רק שמא יקרה איזו ענין שלא ירצה לישא הבוגרת או היא תמאן או איזה עיכוב שיהי' יהיו כולן בכלל א"כ לא נתבטל שליחותו תן הבוגרת בהחלט די"ל שכולן שוות ועכ"פ עשה שליחותו במה שגם הבוגרת בכלל הספק שהרי כשאמר אחת מבנותיך כולן בכלל דכיון שאמר התקדש אחת מבנותיך הרי כונת המקדש גם על האחרות והבוגרת ג"כ לכן לא הוה רמאות שעכ"פ תהי' בכלל הספק ועוד נראה דאם המקדש לא ידע שעשתה לאבי' שליח שמא י"ל שידע שאותה אינה ברשותו ולא נתכוין רק על אותן שהן ברשותו אפילו בלא סברא דלא שביק והא דהוצרך הש"ס כסברא דלא שביק היינו להוציא הבוגרת אפילו מספק קידושין וא"כ אפילו אמרה מפלוני אם המקדש לא ידע שעשתה הבוגרת שליח ודאי הוה ספק דלא אסיק אדעתיה שתעשה שליח לאבי' ואם ידע שעשתה הבוגרת שליח הי' לו למקדש לפרש בתך בוגרת לכן לעולם מידי ספיקא לא נפקא

ועיין בסוגיא דף נ"א דבעי לאוקמה שאומר אחת מכם והקשה במקנה א"כ נימא דהאשה קיבלה לעצמה דהוה כמו רמיא עלה גופא נתקדשה לעצמה ולענ"ד לא דמי דהאב דחזינן שבא להשיא את בתו אמרינן מסתמא כונתו על דרמיין עלי' אבל כאן אפשר שאין המקבלת מרוצה להנשא לזה ולא קיבלה רק בשליחות האחרות או אפשר שקיבלה בשביל עצמה לכן כולן בספק ולכאורה קשה אם אומרת שקיבלה בשביל עצמה תהא נאמנת כמו באומר תנה לי והוא אמר אני זכיתי בה דזכה בה א"כ גם כאן תוכל לומר שקיבלה לעצמה וצ"ל דשם הוא מוחזק בחפץ ולא יוכל להוציא מידה אבל כאן אין מאמינין לה שקיבלה לעצמה דשמא בתחילה לא ביקשה להתקדש לו

גם נלענ"ד ראי' למ"ש דלגבי המקדש עצמו לא אמרינן מצוה דרמיא עלי'. דקשה בידים שאינו מוכיחות דקיי"ל דלא הויין ידים כדלעיל סי' כ"ז וקשה אם אין למקדש אשה נימא מסתמא קידשה לעצמו: אע"פ שלא אחר לי דרמיא עלי' לישה אשה ובש"ס ופוסקים לא נזכר שום חילוק בין שיש לו או אין לו אע"כ לגבי נפשי' לא אמרינן רמיא עלי'

ועפ"ז יש ליישב מה שהביא הטור תשובת הרא"ש בכאן שהוא מענין ידים שאינו מוכיחות ותמה הב"י מה ענינו לכאן ולפמ"ש י"ל דהשמיענו כזאת כאן דאף דנאמר לענין קידושי האב דלא שבק מילתא דרמיא עלי' מ"מ אם קידש האב בתו בידים שאינן מוכיחות לא אמרינן כיון דרמיא עלי' לקדשה א"כ בודאי כונתו שיהי' קידושין וכשתמצי לומר שקידשה בשביל אחר שאין האב יודע לא שייך שעשה מצוה דרמיא עלי' דמסתמא לא נתכוין לקדשה למי שאינו ידוע לו וא"כ הוה ס"ד דמסתמא למקדש נתכוין ולזה השמיענו רבינו בעל הטורים כזאת דמ"מ כיון דלגבי מקדש ה"ל ידים שאינן מוכיחות לא מהני הך סברא דרמיא עלי' ודברי הטור נכונים

וצריך לעיין למה בידים שאין מוכיחות לא מהני באמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אע"פ שנתרצית להתקדש מ"מ מקרי ידים שאינן מוכיחות א"כ כיון שלא נודע למי נתקדשה א"כ קידושין שאין מסורין לנשואין נמי ליהוי כידים מוכיחות. ובזה אפשר ליישב לישנא דש"ס דאמר רבא בר אהינא אסברא לי כי יקח איש אשה כו' וקשה הא רבא ס"ל דלא הוה קידושין ואי לא ידע טעמא דרב' בר אהינא מ"ט ס"ל דלא הוה קידושין ואי שמיע לי' מבר אהינא הל"ל משמיה דבר אהינא ולפ"ז אפשר דרבא ס"ל הטעם משום דידים שאינן מוכיחות דרבא לשיטתי' דידים שאין מוכיחות לא הוי ידים א"כ י"ל דלא הוה ידים מוכיחות שלא נודע למי קידש א"כ לאביי לשטיתי' דס"ל בפ"ק דהויין ידים הי' לנו לומר דדוקא לשיטת אביי הוה קידושין לזה אמר דבר אהינא אסברא לי תקרא וא"כ אפילו למ"ד הויין ידים מ"מ נפיק מקרא דלא הוו קידושין וכ"ש דאיש להפוסקים דהוו ידים והגירסא רבא ס"ל הוו ידים לכן אמר אסברא לי דאנא ס"ל דהוו ידים ת"פ איכא למילף מקרא דלא מהני קשאמ"ל

מ"מ צריך ישוב דאנן קיי"ל לא הוו ידים א"כ גם קידושין שאמ"ל לא נודע למי קידש וצריך לחלק דידים שאינם מוכיחות לא שייך לאסר' על שום אדם דיכולין להיות הקידושין לכל לכל מי שרוצה לכונסה אבל כאן האיסור ידוע שבין הבנות אלו