טיב קידושין קיא

בוגרת א"כ אפשר כונתו על הבוגרת ג"כ מאחר שהי' סבר שהיא נער' והוי' ס"ק או דאפילו בסתמא אין דעתו על אותה שיבורר שאינה ברשותו והוה קדושי קטנה ודאי עיין בסמוך

(מ"ב) אפילו נתנה לו רשות. בגמרא דף ס"ד ע"ב אמתניתין דאין הבוגרת בכלל דייק הא קטנות בכלל ש"מ דקידושין שאמ"ל הוו קידושין ומשני שאין שם אלא גדולה וקטנה ופריך מאי למימרא ומשני בשוי' שליח וא"כ לדידן דקיי"ל כאביי לא מוכח בשוי' שליח וקשה מנ"ל בשוי' שליח וכתב דמ"מ קיי"ל כן. ונראה ליישב דבל"ה קשה גם לאביי פשיטא דאין הבוגרת בכלל ורש"י דחקי לכן נראה דודאי לאביי אסיק אדעתי' דאיירי בשוי' שליח אלא דלאביי שפיר אסיק אדעתי' דלא עדיף השליחות ע"י נתינת רשות ממה שיש לו כח בבנותיו מצד עצמו וקמ"ל דלא תימא אחר שניתן לו רשות מן הבוגרת א"כ לכולן בשוה נתכוין והוו קידושין שאמ"ל וגם הבוגרת תאסר קמ"ל דהבוגרת מותרת משא"כ לרבא כשתמצי לומר שכונתו לכולן בשוה א"כ הוו קידושין שאמ"ל וגם הקטנות מותרות א"כ היתר הבוגרת אינו רבותא רק שהקטנה אסורה א"כ פריך שפיר פשיטא דעכ"פ אין הבוגרת אסורות ולהכי הוצרך לידחוק דלא תימא דכונתו על הבוגרת דוקא וס"ד דשוי' שליח הבוגרת עדיפא דאז כולן שוות א"כ כולן מותרות וה"ל רבותא דהקטנה אסור' ולהכי הוצרך לדחק דלא תימא דדוקא הבוגרת אסורה וא"כ י"ל לפי האמת גם לאביי מוכח דאיירי בשוי' שליח. אלא דאיכא רבותא דהבוגרת מותרת ושפיר פסקו הפוסקים אפילו לדידן דקיי"ל כאביי מוכח שפיר דאפילו בשוי' שליח

ובאמת צ"ע כיון דמסיק בגמרא הטעם משום דלא שבק אינש מצוה דרמיא עלי' וא"כ י"ל דדוקא באין שם רק גדולה וקטנה א"כ י"ל דרמיא עלי' קידושי הקטנה אבל באיכא כמה קטנות א"כ כשתמצי לומר שנתכוין לאותן שברשותו כולו צריכות גט א"כ איך הוה בכלל רמיא עלי' עד שנאמר שלא נתכוין לבוגרת אדרבה ה"ל למימר טפי שנתכוין לבוגרת משנאמר שנתכוין לאסור את בנותיו להצריכן גט וסימנין לזה ברמב"ם פ"ט דין ח' שהעתיק הדין ביש לו בת קטנה כו' ובוגרת משמע כמ"ש דבאיכא שתי בנות אין סברא שנתכוין לקידושין שאמ"ל וי"ל טפי דשליחותי' דבוגרת עביד ובטור ומחבר לא משמע כן וצ"ע טובי לדינא דאף דבגמרא משמע דלאביי ניחא דקטנות בכלל אפילו טובי היינו משום דאכתי לא אסיק אדעתי' דאיירי בשויא שליח אבל למסקנא דאיירי בשויא שליח א"כ י"ל טפי שנתכוין להבוגרת משנאמר שנתכוין לאסור את כולן וצ"ע

(מ"ג) אבל אם אמר' מפלוני גם היא ספק מקודשת לכאורה מוכח מכאן דבשוי' שליח נמי אם קידש ספק קידושין הוה ספק קידושין ולא הוה עיות בשליחות ובמשל"מ פ"ז דין כ' נסתפק בזה וא"כ כאן הל"ל דאין הבוגרת בכלל שהרי על ספק לא עשתה שליח ואפשר דלא נסתפק המשל"מ רק ביש ספק בעצם הקידושין כגון בספק קרוב לו ספק לה אבל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין להתיר' בלא גט דשמא היא מקודשת בודאי ע"פ הדין וצ"ע

(מ"ד) ספק מקודשת עיין ב"ש ולכאור' י"ל דשם אין נ"מ למוכר בשביל מי הוא קונה אבל כאן כיון שהמקדש לא ידע שנעשה שליח מן הבוגרת אפשר שלא נתרצה רק לאותן שהם ברשות אב. ובגמרא דיהב טעמא דאין הבוגרת בכלל משום מצוה דרמי' י"ל היינו בידע המקדש דהבוגרת שויתי' שליח ואי איירי הכא דידע המקדש דהבוגרת שויתי' שליח להתקדש לו אפשר דבאמת מקודשת מיהו לפ"ז בלא ידע נמי כיון שהאב נתכוין לבוגרת והוא לא נתכוין רק לבנות שהם ברשותו ה"ל למימר דלא הוו חידושין כלל וצ"ל דהמקדש שאומר סתם אינו מקפיד על איזו מבנות שמקדש לו א"כ אפילו לא ידע י"ל שמסתמא נתכוין לבוגרת שעשתה אותו שליח כיון שלא פירש וא"כ שפיר הקשה הב"ש נימא דנתכוין לבוגרת כיון שעשאתו שליח להתקדש לפלוני ותירץ הב"ש דהכא הוא משום דמצוה דרמיא עלי' הוא וקשה לי לפ"ז הא מקור דברי רמ"א שם מהר"ן ולדברי הב"ש מאי ראי' דילמא רק כאן משום מצוה דרמיא עלי' הוא דאפילו פרשה לפלוני נמי י"ל שקידש בשביל אותו שהם ברשותו

ויותר קשה אם אומר בפירוש לא נתכוין לרמאות למה יהי' נאמן שעשה שליחותו בשביל הבוגרת דכאן כיון שע"כ צריך לברר מי קידש א"כ כשאומר סתם ע"כ נתכוין המקדש לאיזו שתהי' תתקדש וכיון שלא בירר מסתמא נתכוין לאיזו שתהי' מיהו אכתי לא א"ש ראיית הר"ן וצ"ע

ועיין בטור בשם השאלתות שכ' ראובן הי' לו ד' בנות ונתן לו שמעון קידושין על אחת מבנותיו ולא פירש למי כו' נאמן לומר לזו נתכונתי ועל' קבלתי קידושין ואב א"י או ששכח כולן צריכות גט והב"י תמה עליו דא"כ הי' לנו להאמין גם למקדש כשאומר לזו נתכונתי וזו לא שמענו ואמת דמסתימת הפוסקים לא משמע כן מ"מ צ"ע בעיקרא דדינא למה לא יהי' האב נאמן לומר לזו נתכונתי דהא לעיל בסי' ל"ה ס"ט דאפילו אם אמר השליח לי נאמן לומר שטעה ולמה לא יהא האב נאמן שלזו כיון וכן לקמן סעי' כ"א נאמן לומר אני קדשתי' וכ' הר"ן דלא מיקרי דבר שבערו' שאינה מוציאה מחזקה וכ"ש כאן מהיכי תיתי יתכוין לאסור את בנותיו לכן ס"ל לשאלתות דסוגיין מיירי כשאין מפרש לזו נתכונתי רק שקיבל סתם בשביל איזו שתהי' וזהו קידושין שאמ"ל אבל אם אמר שבפירוש נתכוין לזו בלב א"כ לא הי' פיו ולבו שוין לקידושין ואפילו נימא דהמקדש ג"כ לא ידע א"כ הל"ל שאין קידושין כלל וי"ל דהמקדש שאינו מקפיד סומך על דעת האב למי שנתכוין לקדשה כן נראה דעת השאלתות וגם בתו' רי"ד שחילק אמאי לא אמרינן כאן בריר' דבשעת קידושין כולן הי' בספק שלא בירר איזו קידש אין לומר ברירה ונראה לבאר הסברא דברירה לא שייך רק כשעדיין לאו חל הענין ותולה בספק י"ל דאח"כ יבורר על (איזה דבר חל הענין כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש או ה"ו מחולל על סלע שיעלה בידי שעדיין אינו מבורר אבל כשהדבר חל לשעתו לא שייך ברירה וכאן הקדושין חלין לשעתן על אחר מתנה לכן כולם בספק. ובזה יש ליישב תמיהת התו' בתמורה דף ל' ד"ה ואידך דפריך וניפוק חדא להדא כלבא והקשו התו' תיתא דאם נפל איסור תוך ההיתר אטו נימא שישליך כמות האיסור ולפ"ז ניחא דבאיסור שנפל הרי כבר נאסר אבל התם עדיין אין הדבר ידוע איזו הוא כנגד הכלב ונוכל לומר שעדיין לא חל האיסור דכשתימצא לומר ברירה לא נאסר רק אחד אבל באיסור אחר שנאסר אין יכול להתיר דשמא אין זו האיסור אבל שם תוכל לומר שיהי' האיסור תולה עד שיבורר מיהו הכא לענין קדושין לכאור' דמי' להאי דאתנן ומחיר כלב שעדיין לא נודע האיסור תיקשי נימא בריר' שוה האיסור וסברת תוס' רי"ד קשה להעמידה שם. ונראה דשם גבי מחיר כלב ודאי בתחילה אילו נזכרו להתנות כדי שלא יאסור היו יכולין לברר שיהי' אחד מיוחד נגד הכלב ואין