טיב קידושין קי

זכותו במכירה בפרט שהיא מתייעדת מדעתה כדפרישית נ"ל להליץ בעד הרמב"ם לגודל חומר הנושא

(לה) לא בעי' קדושין אחרים עי' בתוס' וברא"ש בשם ה"ג כתב ולכי גדלה גדלי נשואין בהדה ולכי אתי אב א"צ לקדשה עכ"ל וכתב הב"ש דמ"מ אי אתי אב קודם שגדלה י"ל שצריך לקדשה קדושין דאוריית' משמע דפשיטא ליה דלא הוה חשש קדושי דאוריית' אפי' בא אביה ושתק. ולפענ"ד צ"ע דלדעת רש"י וסייעתו דלא פליגי רק בלא הסכים האב אבל נתרצה בפירוש מהני א"כ י"ל כיון דרב ושמואל חייש שמא נתרצה האב וניהי דאנן קיי"ל דלא חיישינן שנתרצה האב בשתיקה י"ל משום דמסתמא לא אמרינן דניחא ליה כיון שעשתה שלא מדעתו אבל כאן דעבדה בתקנת חכמים י"ל אם לא מיחה מסתמא ניחא ליה שאין לו להקפיד עליה ומסתמ' רוצה בתקנת בתו ומסכים על הקדושין וצ"ע עמ"ש לעיל ס"ק כ"ז שכן דעת המרדכי ועי'

לקמן

.. (לח) דכל שאביה במדינת הים כו'. לשון ר"ת דהא דעולא מיירי באית' לאב די"ל הא דשתק מרתח רתח אבל בליתיה לאב איך יתיר עולא ספק אשת איש שמא יתרצה האב וה"ל קדושין למפרע. ומ"מ נלמוד מדברי ר"ת אליבא דעולא כשאין אביה בעיר בעינן גט או מיאון ואליבא דרב ושמואל בעי תרווייהו עכ"ל המרדכי משמע דמספקא ליה אי סגי במיאון כל ומן שאין האב כאן וקשה לפ"ז מאי פריך שם לעולא מהך דוכולן אם מיאנו וכן תאלמנה לכה"ג נוקמה כשאין האב כאן וכמו שהקשו על השאלתות. ונראה דהך מיאון לא הוה רק כדי שאם יבא האב אע"פ שיתרצה מ"מ בטלו הקדושין אפי' בסתם כיון שמיאנה קודם דהא לרב נמי בין היא ובין אביה יכולין לעכב ואם מיאנה קודם שבא אביה לא מהני תו הסכמת אב אח"כ ואם מת האב במדינת הים אפשר דלא הוה קדושין כלל דעיקר טעמו של ר"ת דשמא יבא אביה ויתרצה וס"ל כשהוא מרוצה נתקיימו הקדושין למפרע אבל אם מת קודם שנודע לו אין כאן קדושין כלל וכמו כן אם אביה מוחה כשבא א"צ מיאון דידה כלל וא"כ לגבי האב ל"ש מיאון כלל ומפשט לשון רמ"א משמע דחשיב לה ספק מקודשת ולא סגי במיאון. ובאמת צ"ע דהא מבואר בגמרא דף מ"ו אפי' לרב בין היא ובין אביה יכולין לעכב ורבינו תם י"ל דמיירי אי לא מיאנה כשהאב במדינת הים י"ל שעומדת בספק עד שתמאן קודם שיבא אביה אבל אם מיאנה קודם י"ל לכ"ע אפי' מתרבה אח"כ לא מהני דהא בהיא מעכבת אפי' לרב לא מהני. גם דברי ר"ת צ"ע במ"ש איך יתיר עולא ספק אשת איש שהרי אם תנשא לאחר לא גרע ממיאון. ואפשר נ"מ במת המקדש ולא מיאנה מ"מ אין כאן ספק א"א אם מעכבת קודם שישמע אביה ואם אביה מתרצה י"ל בלא"ה דהוה קדושין למפרע אבל כל זמן שאינו כאן אם תרצה להנשא לאחר אין חשש אשת איש כלל אפי' לרב כיון שמעכבת דהא מוקי קרא דמאן ימאן בפיתה לשם אישות ויכולה לעכב כ"ש דקשה סיום דברי המרדכי שסיים אליבא דרב שמואל בעינן תרויהו דהא רב אמר בהדיא שיכולה לעכב וע"כ לומר כדפרישית לעיל ס"ק כ"ה דלפירוש התו' אפילו אחר ששמע האב ונתרצה יכולה לעכב היינו כשלא שמעה מריצוי האב אבל שמעה מריצוי האב ולא מיחתה תו לא יכולה לעכב ולפירש"י י"ל כל שהסכי' אבי' נגמרו הקידושין אבל קודם ששמע אבי' ודאי יכולה לעכב ואין כאן ספק קידושין כלל וצ"ע

(לט להגדילן ולהשיאן. כ"כ הריב"ש בתשו' וצ"ע דהריב"ש לא הביא שום ראי' לזה ומנ"ל דלא קפיד בכה"ג דהא איתא בגמרא דאסור לקדש בתו הקטנה עד שתגדיל ועוד מבואר בגמרא דכתובות דף נ"ז ע"ב דקטנה אבי' יכול לעכב הנשואין דלמא מטרדא ונפלה עלי' והועתק לקמן סי' נ"ו א"כ י"ל דבכה"ג לא נתרצה כי אם להשיאן אחר שיגדלו אבל לא כשהיא קטנה ונראה דגם הריב"ש לא אמר כן בהחלט ומידי ספיקא לא נפקא גם מבואר בריב"ש שהיו עוד לשונות אחרות בשטר החיוב אבל להחליט דלא קפיד צ"ע

(מ) בתו סתם בקידושין דף ס"ד ע"ב במשנה המקדש את בתו סתם אין הבוגרת כו' ופיר"שי בתי מקודשת לך ולא פירש איזה מהם ובדף נ"א ע"ב פירש"י ד"ה המקדש אחת מבנותיך מקודשת לי והי' אפשר לומר כונת רש"י דודאי למאי דמסיק בש"ס דאין הבוגרת בכלל אפי' שויתי' שליח. דאמרינן לא שבק אינש מצוה דרמי' עלי' א"כ קשה איך נימא שכוונת האב לקידושין שאין מסורין לנשואין הא בהא לא עביד המצוה כלל וא"כ י"ל דנאמן האב לומר לזו נתכונתי דאל"כ לא עביד מצוה כי צריכה גט ואינה ראוי' להנשא בקדושין אלו אלא משום דלגבי האב שמפרש שנתכוין לזו והמקדש אינו יודע לאיזה כיוון ויוכל לותר שלא נתכוין לזו א"כ אין כאן קדושין כלל ולא משכחת קדושין שאין מסורין לנשואין רק כשאמר בפירוש אחת מבנותיך והשתא למאי דמסיק דאין שם אלא גדולה וקטנה א"כ קשה כשאמר אחת מבנותיך ע"כ נתכוין גם לבוגרת אע"כ מיירי שהאב אמר תחילה בתי מקודשת לך ומשום דבעינן אמר הוא אמר המקדש אחת מבנותיך והוא נמי ע"ד האב קאמר כיון שהאב אמר תחילה בתי מקודשת לך משא"כ באתר הוא לבד אחת מבנותיך האב מקבל קדושין ע"ד שאמר לו המקדש א"כ גם כוונת המקדש למי שיאמר האב מיהו דפת הפוסקים דבסתמא נמי כולן צריכות גט ולא מהני פירוש האב ולפמ"ש לפירש"י אם אמר אחת מבנותי א"כ כשבוגרת שויתי' שליח לא שייך לומר שאין הבוגרת בכלל משום מצוה דרמיא עלי' דהא קדושין שאמ"ל אינם מצוה וא"כ ביש כמה בנות יש לחוש שכיוון לבוגרת ג"כ דל"ל דטפי רמי עלי' אותן שברשותו דלענין קדושין שאמ"ל ליכא מצוה ואדרבה אית לן למימ' דכיוון אל הבוגרת דשויתי' שליח ומשמעו' הפוסקי' אפילו שיהי' לו כמה בנות אין הבוגרת בכלל וצריכות כולן גט משום דנתכוין לאותן דרמי' עלי' וצ"ע

(מא) אין הבוגרת בכלל בחידושי אמרתי אהא דבדף נ"א ע"ב דפריך לרבא דאין הבוגרת בכלל הא קטנות בכלל הא הוה קדושין שאין מ"ל ומשני הב"ע שאין שם אלא גדולה וקטנה ופריך אי הכי מאי למימרא ודייק רש"י על לשון אי הכי דזו קשה לעולם. ואמרתי ליישב עפמ"ש בקידשה אבי' בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת דאמרינן הרי בוגרת לפנינו מחזיקין אותה בבוגרת מצפרא כדלעיל סעיף ה' וא"כ י"ל דקמ"ל דאפי' בוגרת שנמצאת עכשיו חינה בכלל דאמרינן מסתמא מצפרא נמי בוגרת ולא היתה ברשותו אלא דהב"ש כ' לעיל ס"ק ד' דאם לא קידשה אבי' ורק היא בעצמה הוה ס"ק דחזקת פנוי' מנגד לחזקת בוגרת ואמרינן שאז היתה נער' ואין קדושי' קדושין בלא דעת האב וא"כ א"ש דלאביי י"ל דקמ"ל אין הבוגרת אפילו שנמצאו עכשיו בוגרת בכלל דהרי בוגרת לפנינו א"כ הקטנה מקודשת והבוגרת נשאר' פנוי' ואין לומר דאי בצפרא נער' גם היא בכלל כמו השני' דא"כ יהיו שניהם מקודשת לכן מוקמינן לבוגרת לחוד בחזק' פנוי' אבל לרבא דס"ל קדושין שאמ"ל לא הוה קדושין א"כ אי בצפרא היתה נער' נשארת השני' בחזקת פנוי' דהוו קדושין שאמ"ל וכשחזקת פנוי' כנגדו לא מהני חזקה דבוגרת לפנינו אם כן גם בבוגרת יש להסתפק שמא כיוון גם עלי' ושתיהן פנויו' וע"כ לומר דאיירי בודאי בגר' א"כ קשי' מאי למימרא כך אמרתי בחידושי ולדינא צ"ע אם עדיין לא נתברר שבגר' רק עכשיו נראה בה סימני בוגרת אם נימא כיון דבשעת קדושין לא נתברר שהיא