טיב קידושין קט

לכה"ג דא"כ בלא איסור אלמנה הרי היא בעולה וע"כ איירי שלא נשאת ובכה"ג ממנ"פ אם בא ומיחה אפי' מיאון לא בעי' ואם לא מיחה צריכה גט ואין יכול למוכרו דהוה שפחות אחר אישות

ובהכי ניחא דלא מקשי מגרושה דבגרושה י"ל שפיר שאביה היה במדינת הים ובא לאחר נשואין דצריכה גט מדרבנן שאין האב יכול להפקיע הקדושין במחאה ואי משום בעולה לכהן הדיוט לא איכפת לן בבעולה רק משום איסור גרושה וא"ש. ולפ"ז נראה דלהשאלתות כשבא אביה ומיחה אין קדושיו כלום ומלשון הטור וש"ע לא משמע כן: ובחידושי אמרתי למה שהקשו התוס' דתקשי מגרושה אי בשידכו מי מצי מזבין לה ובלא שידכו לא צריכה גט ובמיאון סגי ואמרתי ליישב דאית' בגיטין פרק השולח דרשב"ג ס"ל דביטלו אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה ועיין בתוס' בביטלו בפני שנים לכ"ע אינו מבוטל ומסיק בש"ס דאפקיענהו רבנן לקדושין וא"כ י"ל דבגרושה בכה"ג איירי ששלח גט וביטלו א"כ הפקיעו הקדושין ושפיר יכול למוכרה דנתבטל האישות ומ"מ ודאי לענין כהן לא הותרה שהרי מ"מ נתגרשה וכה"ג י"ל בנתן גט על תנאי ונאנס דאין אונס בגיטין כדאית' בריש כתובות ומטעם אפקיעוהו לקדושין ואיכא למימר כדפרישית ג"כ

עוד אפשר ליישב השאלתות דלא ניחוש שמא קידש במדינת הים דהא קיי"ל אסור לקדש בתו הקטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה לכן אין לחוש שקידש אלא די"ל דאיכא למיחש שמא ימכרנה במדינת הים ואית' לעיל דף י"ט דתני אביו אין יעוד אלא מדעת הוא תני והוא אמר לה בקדושי יעוד ואליבא דר' יוסי ב"י דאמר מעות ראשונות לאו לקדושין ניתנו א"כ למ"ד לקדושין ניתנו יש יעוד בלא דעתה וא"כ יש לחוש שמא מכרה במדינת הים והאדון מייעדה והוה קדושין ובהא ליכא איסורא למכור בתו שמפורש בתורה עיין בט"ז יו"ד סי' קי"ז דעל דבר שמפורש בתורה להיתר ל"ש שיגזרו חכמים וכיון דמפורש מכירה א"כ יכול למוכרה וא"כ לא יתכנו דברי השאלתות אלא די"ל דהשאלתות פוסק כר' יוסי ב"י כדמשמע לעיל דף י"ט דרב נחמן אמר אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך מדר' יוסי ב"י או דפסק כרב נחמן ב"ר יהודה דלעולם בעינן דעתה א"כ אין לחוש ליעוד או דס"ל דהתקנה אחר שנתבטל היובל כדפרישית לעיל דליכא דין אמה עבריה א"כ אין קושיא על הש"ס דבס"ד דס"ל לקדושין ניתנו אין לתקן כלל קדושין כשהוא במדינת הים דים לחוש למכירה

ועוד נראה ליישב ויתיישבו דברי הרמב"ם פ"ד מהלכת עבדים דין י"ג שפסק שיכול למוכרה אחר יעוד ובדין ז' פסק דמעות הראשונות לקדושין ניתנו וא"כ תמוה איך יכול למוכרה הא כאן משמע דאי מעות ראשונות לקדושין ניתנו הוה שפחות אחר אישות וכן תמה בלח"מ מיהו מה שתמה עוד דהא פסק כעולא בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפי' מיאון אינה צריכה א"כ איך פסק הרמב"ם שמוכרה אלמנה לכהן גדול דלא משכחת לה לאו קושיא היא דהרי בקדושי יעוד משכחת לה ואין כאן רק קושיא אחת אהא גופיה דפסק דמוכרה אחר קדושי יעוד כיון דפסק דמעות ראשונות לקדושין ניתנו זה ודאי פלא גדול. ובהשקפה ראשונה אמרתי ליישב דודאי הא דס"ל דיכול למוכרה אף על גב דע"כ מקודשת ע"פ רצון האב א"כ צ"ל הא דלא תקרי שפחות אחר אישות היינו משום דהקדושין באים מכחה א"כ י"ל דתלי' בשני תרוצים דלעיל דף י"ט דאי מעות ראשונים לקדושין ניתנו א"צ דעת דידה א"כ שפיר י"ל דלא חצי לזבוני דמקרי שפחות אתר אישות משא"ב לרב נחמן ב"ר יצחק דמ"מ בעי דעת דידה א"כ הקדושין באין מכחה וי"ל אפי' לרבנן יכול למוכרה וא"כ הרמב"ם לשיטתיה דפסק כרב נחמן בר יצחק דצריך דעת דידה וכמו שפסק שם בדין ח' א"כ י"ל שפיר דיכול למוכרה אפי' לרבנן וזה נכון לכאורה

אלא דבקדושין דף י"ט דפריך ולרב נחמן בר' יצחק דאמר אפי' לר' יוסי ב"י מעות ראשונות לקדושין ניתנו במאי מוקים לה ולסברא שכתבתי לא פריך הש"ס מידי דהא רב נחמן ס"ל דיעוד בעינן מדעתה ובודאי תימא גדולה על הרמב"ם כמעט לית נגד דיפריקנה ובלח"מ דחק לומר שהיה לו גירסא אחרת

ונראה ליישב מ"מ בדרך שכתבתי אלא דס"ל להרמב"ם דבלא"ה הסוגיא תמוה לפרש בקדושין דרבנן ומאי קמ"ל הא אפי' בחייבי לאוין דאוריית' יכול למוכרה כיון דקדושין תופסין לכן י"ל פירוש הסוגי' כך דודאי הא דפליגא רב ושמואל ועולא דרב ושמואל חיישי שמא נתרצה האב ועולא לא חייש והיינו כפי שיטת הרמב"ם שאפי' נתרצה האב לא מהני דאל"כ איך נפקיע הקדושין שמא נתרצה כמ"ש הר"ן והשתא י"ל דודאי מיירי בקדושין דאוריית' והיינו שנתרצה האב בפירוש ומ"מ יכול למוכרה כיון שעיקר הקדושין באין מכחה וא"ב רק הסכמת האב לא מקרי שפחות אתר אישות משא"כ לעולא עיקר הקדושין באין מכח האב ה"ל שפחות אחר אישות

ועפ"ז י"ל דמשני בקדושי יעוד ולר' יוסי ב"ר יהודה דוק' היינו כדפרישית דס"ל דאי מעות ראשונים לקדושין ניתנו א"כ אין צריך לייעדה מדעתה א"כ הקדושין באין מכח אביה משא"כ הרמב"ם שפוסק שצריך דעתה א"כ לא מקרי קדושין מכח אביה כי בשעת מכירה לא הוכרח כלל אם ירצה לייעדה ואין כוונתו לאישות כלל והיא שנתרצה להתיעד א"כ לא תפסיד האב זכותו במכר כלל ושפיר פסק הרמב"ם דיכול למוכרה

והשתא הסוגי' דלעיל דפריך ולרב נחמן במאי מוקים לה וקשה הא י"ל דמוקי לה כרב ושמואל דהוה קדושין מכחה משום דחיישינן שמא נתרצה האב א"כ שפיר יכול למוכרה ע"כ סוגי' דלעיל לא ס"ל סבר' זו כשהקדושין באין מכחה יוכל למוכרה דא"כ לא הוה צריך לאוקמה בקדושי יעוד כלל אע"כ דבעי לאסוקי אפי' לא מפלגינן בין אם הקדושין באין מכחה או מכח אביה לכן פריך לרב נחמן האיך מוקי לה והרמב"ם פוסק בזה כסוגי' דהכא דמפלגינן שפיר בין שהקדושין באים מכחה או מכח אביה א"כ שפיר לפום שיטתיה דס"ל דצריך דעתה שיכול למוכרה אח"כ וכסוגיין דהכא כדמותיב רב המנונא כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם

ולפ"ז אין מקום קושיא על השאלתות ובה"ב דלוקמה בהלך למדינת הים די"ל דפשיטא ליה דלא צריך לאשמועינן בקדושין דרבנן ומשמע ליה בקדושין דאורייתא רק שהקדושין באים מכחה וכדפרישית ולק"מ

ועוד נ"ל דבלא"ה תמה בכ"מ איך יכול למוכרה דהא ת"ק כר"ע דמפרש בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה אין יכול למוכרה ומשמע דאאדון קאי. לכן נראה דתלי' בדעת האב אם חכרה בתחלה על כוונת היעוד באחת לא יוכל למוכרה אבל אם לא נתכוין האב רק לשפחות אף שאין יכול למחות בו מלייעד מ"מ אין כוונתו לאישות אלא די"ל דהך מילתא תליא בלא אפשר ולא קמכוין דלר"ש דבר שאין מתכוין מותר א"כ לא חשיב אינו מכוין כמכוין לכן י"ל באינו מתכוין אינו מפסיד זכותו כשאינו מכוין לאישות ובפסחים דף כ"ה ע"ב כתבו התוס' דסוגי' דכתובות ס"ל לא אפשר וקמכוין לר"י אסור א"כ לר"י אינו מתכוין כמתכוין וא"כ שם בקדושין הסוגי' לת"ק דר' יהודה י"ל דאפי' אינו מתכוין נמי מקרי שפחות אחר אישות והרמב"ם לשיטתיה אזל דפסק כר"ש א"כ י"ל כיון שמכרה לשפחות ואין כונתו על היעוד שפיר אינו מפסיד