טיב קידושין קח

בחיי אב א"כ אין קושיא לוקמה כשאביה במדינת הים דמשמע ליה בפשיטות אם יש מביאות מיאון במדינת הים גס בביתו יש לתקן מיאון ואי אפשר לפוטרה בלא כלום רק לפי האמת דאיכא מציאות מיאון ביתומה בחיי אב א"כ אין להצריכה מיאון ומיושב קושית התוס' על פרש"י וגם דברי השאלתות מיושבים דבס"ד דלא ידע מיתומה בחיי אב אי אפשר לאוקמה במציאות מיאון בחיי אב דא"כ לעולם אין לפוטרה בלא מיאון

ובזה מיושב מה שהקשו התוס' דלשמואל נמי תקשי דבעי גט בהדי מיאון ולפ"ז ניחא דלשמואל י"ל שפיר דאיירי שאביה במדינת הים אבל לעולא אי אפשר שתקנו מיאון באביה במדינת הים דא"כ גם בביתו יש להצריך מיאון לכתחלה דלא אסיק אדעתיה מציאות יתומה בחיי האב שעל כן לא הצריכו מיאון וכדפרישית

מיהו קושיא זו על השאלתות ליישב י"ל בפשיטות דודאי כל כמה דלא אסיק אדעתיה מציאות יתומה בחיי אב אין סברא לתקן מיאון דלעולם לא משכחינן מיאון בחיי אב ואין לתקן מיאון כשהוא במדינת הים ולא קאמר השאלתות רק לפי האמת דיש מציאות מיאון בחיי אב

וי"ל עוד מעין זה דודאי בס"ד משמע ליה דאין לתקן מיאון בחיי אב כשהוא במדינת הים דא"כ אתי למימר דמיאון מהני בקדושי אב דאורייתא מיהו לש לשמואל דתיקנו מיאון בנתקדשה שלא לדעת אביה כיון דצריכה גט בהדי מיאון ממילא שפיר יש לתקן מיאון כשהוא במדינת הים דאין לחוש שיאמרו מיאון מהני בקדושי תורה דא"כ בנתקדשה שלא לדעת אביה לא הוה בעי' גט וכיון שיש מציאות מיאון שפיר י"ל לתקן קדושין במדינת הים ומיאון אע"פ שאביה חי אבל לעולא משמע דאין לתקן מיאון כיון דלא אסיק אדעתיה מיאון בחיי אב ולפי האמת דמהני מיאון ביתומה בחיי אב א"כ שפיר יש לתקן מיאון כשאביה במדינת הים

אלא דאכתי קשה מהא דפריך ממוכרה אלמנה לכה"ג קשה לדעת השאלתות נוקמא באביה במדינת הים. ואפשר לותר לפמ"ש התוס' דעולא מודה בשדיך דא"כ בעי נמי גט ומיאון א"כ לא מסתבר לתקן נשואין לקטנה שהלך אביה למדינת הים דא"כ איכא ספיקא דקדושין מן התורה לפעמים בשדיך ואין לכנוס לספיקות לתקן ולא קאמר השאלתות אלא לפי האמת דלעולם ליכא ספיקא מן התורה דלא חיישינן שמא נתרבה אפי' בשדיך א"כ לא אתי מיניה ספיקא דאורייתא ושפיר יתכן לתקן קדושין דרבנן בהלך אביה למדינת הים

ועוד נראה דבלא"ה יש להבין איך ס"ד משום דחששא שמא נתרצה לא מפסיד האב זכותו ויכול למוכרה א"כ קשה מאי איריא דנקט אלמנה לכ"ג אפי' כשהיא עדיין אשת איש נמי יוכל למוכרה דכי היכא דלא תפסיד זכותו מספיקא דלא מיחשב שפחות אחר אישות א"כ איך יפסיד זכותו אפי' לא נתאלמנה וצ"ל דס"ל דלמוכרה יכול שפיר דאהני ברי דידיה שלא נתרצה מיהו כשלא תת המקדש אינה ראויה ליעוד דהא איכא חשש אשת איש והקונה אינו יכול לסמוך על ברי דאב שלא נתרצה שהרי אסורה לעלמא ולא אהני ברי דאב אכל לענין מכירה שפיר מהני ברי דידיה לכן באלמנה לכ"ג שראוי ליעוד דחייבי לאוין תופסין בהם הקדושין וא"כ י"ל דכשהיא אשת איש דרבנן אפי' לא נתאלמנה יכול למוכרה דלענין מכירה לא נפקע זכותו ודוקא בשתא נתרצה שהוא ספיק' דאוריית' וא"כ אינה ראויה ליעוד מספיק' אין יכול למוכרה אבל בקדושין דרבנן שפיר יכול למוכרה דלענין מכירה לא הפקיעו זכות האב

ועפ"ז יש ליישב דקשה הסוגי' לעיל דף י"ט דבעי למיפשט מהך בריית' דיעוד אירוסין עושה וקשה אמאי לא מוקי בקדושי קטנה כדהכא. ולפ"ז ניחא דקשה איך ימכרנה מספיק' וצ"ל דהאב טוען ברי א"כ י"ל דלא א"ש רק לשמואל לשיטתיה דבעי למימר בפ"ק דכתובות דס"ל ברי ושמא ברי עדיף ולא קאי הסוגיא לדידן דקיי"ל לאו ברי עדיף א"כ היא מוחזקת בגופה והיכא דאיכ' ספיקא אין יכול למוכרה כלל וא"ש

ועוד נראה ליישב דהא התוס' הביאו לקמן דרבינו מנחם טען איך ידור עמה שמא קידשה אביה במדינה הים ור"ת הקשה עליו דא"כ במת אביה ניחוש שמא קידש ותיאסר ותירץ רבינו מנחם דלשמא קידש לא חיישינן רק שמא יקדש ודחה ר"ת דא"כ לעולם מותרת דלא ניחוש שמא קידש ואינו דומה לאומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מותה דיש לחוש שימות בכל שעה ונראה דהחילוק בין שמא מת דלא חיישינן דמוקמינן אחזקת חי משא"כ על שמא ימות ל"ש חזקת חי א"כ גם שמא קידש לא חיישינן דמוקמינן לה בחזקת פנויה לא חיישינן לאפוקי מחזקת פנויה וא"כ יש להבין אפתי ניחוש שמא ימכרנה לאחד דבהא לא נפק' מחזקה פנויה עכשיו דעדיין פנויה היא ואח"כ ניחוש שתא ייעדנה לרבנן דמעות ראשונות לקדושין נתנו וא"כ ניחוש שתא ימכרנה ושמא ייעדנה ובזה אין לומר סברת ר"ת דאי לא חיישינן שמא קידש מותרת בכל שעה דהא לרבנן כשייעדנה תהיה מקודשת למפרע. וצ"ל דתקנת חכמים היה אחר שנתבטל היובל דבבית שני לא היה נוהג יובל ואין עבד עברי נוהג אלא בזמן היובל וא"כ שפיר תקינו בימיהם נשואין לקטנה דאין לחוש שימכרנה וייעדנה דאין אמה עבריה נוהגת בזמן שאין יובל וא"כ לא קשיא כלל על השאלתות דבזמן שהיובל נוהג אין מציאות לתקנה כלל אלא דקשה לפ"ז למאי דמוקי כר' יוסי ב"ר יהודה א"כ מצי לאוקמה כשהלך אביה למדינת הים. מיהו אין זו קושיא כל כך דלפי האמת י"ל דלא ניחא ליה לאוקמה בקדושין דרבנן כדמשמע נמי לעיל דף י"ט דפשיט תהא דיעוד אירוסין עושה ואפי' תימא דשמא מכר דמי לשמא קידש מ"מ י"ל בזתן שהיובל נוהג דאיכא תרי ספיקא שמא מכר ושמא קידש חיישינן טפי ולא תקינו נשואין לקטנה

ועוד נראה דודאי טענת רבינו מנחם הוא שתא יקדשנה אביה ודחה ר"ת דלשמא קידש לא חיישנן כמבואר בתוס'. ובאמת איכא לחשדא נרגא בסברת ר"ת דהא דמפלגינן בין שמא מת היינו דלא חיישינן שאירע המקרה בפעם הזאת שנתן הגט ויש גבול לדבר אבל שתא ימות שבהמשך הזמן שעלול לפגעים אפשר שיארע המקרה לכן חיישינן טפי שהרי כשאתה מתירה בתרומה צריך אתה להחזיק שלעולם לא יארע החשש שהרי אין ליתן גבול תתי נאסור אותה בתרומה וא"כ כאן נמי דדמי לשמא ימות דאיך נתירה לעולם שמ"מ בהמשך זמן אפשר שיארע המקרה אלא שיש ליישב מטעם אחר דודאי בקדושין אין איסור רק שאפשר שיהיה האיסור כשיבא עליה וכבר קידשה אביה במדינת הים

ועוד נראה ליישב השאלתות דבלא"ה יש לדייק דתקשי נמי מגרושה לכהן הדיוט וי"ל דודאי על עיקר קושית התוס' על השאלתות שמא קידשה אביה במדינת הים י"ל כיון דכל המקדש אדעתה דרבנן מקדש א"כ גם אי קידשה אביה לא קידשה רק אדעתה שלא נתקדשה בביתו בתקנת חכמים ואם נתקדשה בביתו ותנשא מסתמא לא קידשה אדעתה שתנשא באיסור אשת איש והוה כקידשה על תנאי וא"כ אם בא אביה ממדינת הים קודם שנשאת ואינו חפץ בקדושין י"ל שפיר שיכול לעכב ובלא מיאון יכול להפקיע הקדושין ואם בא האב ולא מיחה י"ל לכ"ע גט בעי דכיון דנתקדשה במק"ח נתרצה ולא משכחת רק בנשאת קודם שבא האב דאז ע"כ הוה נשואין דרבנן וא"כ לא מצי לאוקמה באלמנה