טיב קידושין קז

ישראל א"כ ע"כ איירי במיחה עכשיו וא"כ בלא"ה אפי' לרב ושמואל אין חשש וכתב הרשב"א כיון דאביי אמר טעמא דשארית ישראל א"כ מסתמא מיחה מיד וא"כ מאי חשש קדושין איכא ולכך פירש הרשב"א דאפי' מיחה עכשיו יש לחוש שיתרצה לאחר זמן. ובחדושי כתבתי ליישב קושית הרשב"א דקשה אפי' נתרצה עכשיו מ"מ מנ"ל דמעיקרא היה מרוצה. לכן י"ל דרב ושמואל ס"ל דסתמא דרכו להתרצות ובזה פרשתי דלהכי אמר רב נחמן והוא ששידכו דבשידכו מסתמא עומד לרצות וא"כ בהך דלקריבה דלאביי ס"ל משום שארית ישראל שאינו עומד להתרצות א"כ י"ל אפי' נתרצה עכשיו לא מהני ורבא ס"ל חזקה אינו טורח בסעודה י"ל דכאן חזקה שלא היה מרוצה מעיקרא וא"כ צ"ע מ"ש לעיל סעיף הקדום אם נתרצה עכשיו אפי' לא שידך מהני דבלא שידך י"ל דלא מהני כלל כ"ש שאין לומר שהם קדושי ודאי

ובזה יש ליישב קושית מהרש"א שם דף מ"ו שהקשה מאי פריך מאם מאן ומאן נימא דאיירי בלא שדיך ולפ"ז י"ל בלא שדיך פשיט' דאפי' שניהם רוצים אינם קדושין די"ל השתא הוא דנתרצו ולא הוה קדושין דבס"ד איירי לענין פיתה לשם אישות

עוד אמרתי בחדושי ליישב הא דאמר רב נחמן והוא ששידכו ע"פ מה דמבואר בגמר' ההיא דקידש בכישא דירקא בשוקא אמרינן אפי' למ"ד חיישינן שמא נתרצה האב הנ"מ דרך כבוד אבל דרך בזיון לא וא"כ י"ל בלא שידכו כיון דרב הוה מנגיד אמאן דמקדש בלא שידוכי הוה דרך בזיון ודרך בזיון לא חיישינן שנתרצה וא"כ מיושב קושית מהרש"א דמאי פריך תמאן ימאן נימא דאיירי בלא שדיך די"ל דשם אקרא קאי והך דבלא שידוכי אינו רק מדרבנן אחר שגזרו חכמים אבל במה דכתוב באורייתא לא שייך לחלק בכך

וא"כ איכא לספוקי אפי' גילה האב דעתו וקדשה בשוקא י"ל מ"מ דרך בזיון לא חיישינן וצ"ע והרשב"א בחדושיו פירש שאפי' מיחה האב בפירוש מ"מ יש לחוש שמא יתרצה לאחר זמן דהוה כאומר ע"מ שירצה אבא וכל ומן שיתרצה הוה קדושין אפי' לא נתרצה בשמיעה ראשונה והא דאמר רב בין היא ובין אביה יכולין לעכב היינו שלא יהיו קדושי ודאי אבל קדושי ספק הוה וקשה א"כ איך אמאי בגמר' צריכה גט ומיאון איך יתן גט קודם שחלו הקדושין דהא מבואר לקמן סי' קמ"ג באמר הרי זה גיטך על מנת שלא תנשאי לפלוני שאין תקנה להתירה לפלוני עד שיחזיר ויקדשנה ויגרשנה וא"כ גם כאן כיון שהקדושין אין חלין עדיין עד שיתרצה האב איך יתן גט ואין לומר דכשמתרצה איגלאי מילתא למפרע שהקדושין חלין משעה ראשונה ושפיר הוה גט דא"כ גם לקמן סי' קמ"ג יתן גט שני בסתם שאם ישאנה פלוני הרי גט ראשון בטל למפרע ושפיר יועיל גט שני שהיה בסתם. וכבר נמצא כתוב אתי מימי קדם וכעת אשר העיר ה' את רוחי לחבר על הלכות אלו עיינתי תשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ו שמשם תוצאת דברי הטור ולא הביא שום ראיה לדין זה אדרבה קשי' לי דמיחלפא שיטתייהו דהרא"ש והרשב"א דלקמן סי' מ' בב"ש סקי"ט הביא הב"ש במעכשיו ולאחר שלשים יום לרשב"א אפי' תנאה הוא אין יכול לגרש ממנפ"ש והרא"ש. ס"ל דיכול לגרש ממנפ"ש אם נתקיים התנאי הוה קדושין מעכשיו גם הגט גט ואם לא נתקיים אין הקדושין כלום והרשב"א ס"ל דאין יכול לגרש א"כ כאן איך מגרש לפירוש הרשב"א שאף אם אביה תוהה שמא יתרצה לאחר זמן ועי' מ"ש לקמן סי' מ' סקי"א

וצ"ע

(לב) ואם מתה אינה יורשה כתב הב"ש בשם הב"ח שאין לה כתובה ג"כ ואמר שכ"כ הריטב"א וצ"ע כיון דאית' בגמר' דאינה אוכלת בתרומה שמא יבא אביה וימחה א"כ משמע בנתרצה שפיר הוה נשואין וכמ"ש הר"ן לדעת הרי"ף וכן הוא ברמב"ם ולקמן סי' צ' סעיף ד' שאינה יורשה אלא אם רצה האב בנשואין א"כ במת הוא יוכל האב לומר שמרוצה בנשואין כדי שתגבה הכתובה גם נוכל לומר הא דאם מתה אינה יורשה דכיון דמסתמא יאמר האב שאינו מרוצה כדי שלא ירשנה לכן בסתמא אינו עומד להתרצות משא"כ במת הוא אפשר דמסתמא יאמר שמרוצה כדי שתגבה הכתובה וצ"ל דלא מהני רצונו רק בחיים אבל אם מת לא מהני עכשיו רצון שלו מיהו בגמר' משמע עד שיבא אביה וימחה משמע בלא מיתה עכ"פ הוה נשואין וא"כ כשמת הוא ויש לה כתובה ממנו מסתמא לא ימחה עוד וכמו שהוא דעת המרדכי במת האב דהוה נשואין שלעולם לא ימחה וצ"ע ועי' בסמוך

(לג) דהה"ד אם מת האב מה שתמה ר"ת על זה דכיון שמת לעולם לא ימחה אינה קושי' דודאי היא אינה ברשות עצמה להקנות עצמה לבעלה שתהיה קנויה בתורת נשואה רק כשאביה חי ולא מיחה מסתמא מסכים לנשואין והוה קנויה מכח רצון האב אבל אם מת האב היא עצמה מדעת עצמה אינה יכולה להקנות עצמה ולא הוה נשואין שלה כלום בלא דעת האב כמו שאינה יכולה להתקדש מדעת עצמה משא"כ בנשאת בעוד שאביה חי שפיר יכולה להקנות עצמה ע"י רצון אביה כמו שאינה יכולה לקדש עצמה בלא דעת אביה מיהו נראה פשוט בנערה שמת האב פשיטא דהוה נשואין גמורין ולא איירי רמ"א אלא בקטנה וכן הוא במרדכי

(לד) קטנה שהלך אביה כו' זה דעת השאלתות והרא"ש הקשה עליו דמאי פריך בגמר' מהא דוכולן שמיאנו נוקמא בהלך אביה למדינת הים. ובחדושינו כתבנו כמה אנפין ליישב ונ"מ בקצת מהם לדינא ע"כ נכתוב בכאן ונראה ליישב דבלא"ה פרש"י איכא דאמרי אפי' מיאון א"צ ופריך אפי' שידכו כלומר בתמיה ומשני מאן דמתני הא לא מתני הא ועל איכא דאמרי פרש"י אפי' שידכו ותמהו התוס' הא בלישנא קמא מתמה הר"מ משמע דבשידכו פשיטא לן דפטור בלא כלום אי אפשר. וליישב נראה גם מה שהקשו התוס' דלשמואל נמי תקשי דהא אמר צריכה גט ומיאון ובמשנה סגי במיאון לחוד ונראה דס"ל להש"ס כל שיש מציאות מיאון ראוי להחמיר עכ"פ שתמאן והנה למ"ש התוס' בשם השאלתות בקטנה שהלך אביה למדינת הים יש מציאות מיאון שתקנו לה נשואין והתוס' הקשו איך תקנו נשואין שמאו יקדשנה אביה במדינת הים. ולכאורה י"ל אדרבה כיון דתקינו נשואין אין לו לקדשה במדינת הים שמא קדשוה בביתו בתקנתא דרבנן וצ"ל דפשיטא לן דהאב אין לו לחוש על כך כיון דזכות שלו מן התורה והשתא י"ל דודאי משמע ליה בשידכו יש לו לאב לחוש שנתקדשה בביתו טפי וא"כ בשידכו שפיר יש לתקן נשואין דעל האב רמי' לחקור אם לא נתקדשה בביתו ושפיר יש לתקן מיאון ואיכא דאמרי אפי' מיאון א"צ והיינו אפי' בשידכו והיינו מדמותיב רב כהנא ולא משמע ליה בשידכו ש"מ דפשיטא ליה דגם בשידכו א"צ מיאון ואי קשי' רב כהנא היכא פשיטא ליה דאפי' בשידכו מיאון אינה צריכה והא בשידכו יש מציאות מיאון כשהלך למדינת הים שאין לו לקדשה מטעם שמא נתקדשה בביתו י"ל דרב כהנא משום דאיהו גופיה מותיב ומפרק לה ביתומה בחיי האב ומשכחת לה בחיי האב מיאון א"כ לעולם אין לתקן מיאון בביתו כיון דאיכא מיאון אפי' באביה כאן א"כ יש לגזור שאם נאמר שתמאן יאמרו שהיא יתומה בחיי האב ואתי למימר שאין קדושי האב תופסין א"כ לפי האמת י"ל שאין לתקן כלל מיאון כשהאב בביתו דלא נטע' שהיא יתומה בחיי אב ואתי קלקולא מיניה וא"כ א"ש בס"ד דלא אסיק אדעתיה יתומה