טיב קידושין קה

מאחר שחזרה ואינה רוצה בכסף וגם שלא ליתנו לאביה מאחר שאינה מרובה בקדושין דכיון שאין הקדושין ראשונים חלין הכסף ברשותא דמקדש וכשיתרצה האב אין רצונה שתזכה לאב בכסף לכן אינם קדושין אפי' לאחר שיתרצה דכיון שכבר חזרה ונתבטל זכותה בכסף ועכשיו אף ע"פ שהאב רוצה הרי לא קיבל כלום והיא אינה רוצה לתפוס הכסף בשביל האב ורב אסי ס"ל שאם האב מרוצה בקדושין הכסף ברשותו של אב כאלו אין לה דעת עצמה כלל ומיד כשמרוצה זוכה בכסף אף למפרע אף שעכשיו אינה רוצה שיזכה האב על ידה מ"מ כשמרוצה זכה בו מתחלה למפרע משעה שקיבלה הכסף שאז כיונה לזכות ואביה מינה דידה זכי ומזה מייתי שפיר ממאן דלרב אסי הוי היחוד למפרע לשם קדושין

מעתה נראה שמזה למד הרמב"ם לדידן דקיי"ל אפי' נתרצה האב אינה מקודשת וא"כ עדיין לא זכתה בכסף כלל א"כ אפי' האב מרוצה עכשיו והיא אינה ורוצה שאין האב זוכה בכסף קדושין כלל כיון שהיא מעכבת ואינה רוצית בקדושין וכמו כן אם נתרצה האב לקדושין ראשונים שאינו מועיל ע"פ הדין וחזר זה וקידשה שנית אפי' בפני האב אינם קדושין כיון דקדושי קמאי לא חלו צריך גלוי דעת מן האב מחדש שמרוצה בקדושין שניים דשתיקה דיליה הוה כמו שתיקה לאחר מתן מעות אף שנתרצה בקדושין ראשונים דהא חזינן בעובדא דציפת' דאסא דף י"ב ע"ב אף שנתרצה מתחלה לקדושין חשבינן קדושין השניים שתיקה לאחר מתן מעות א"כ ממילא שאביה יכול לעכב ג"כ קדושין שניים אם אינו מרוצה בכם כן נ"ל בדברי הרמב"ם

ולפ"ז אם נתרצה האב ג"כ בקדושין שניים י"ל דשפיר מהני כיון שכבר נתרצה בקדושין ראשונים אלא דקדושין שניים מקרי שתיקה לאתר מתן מעות ואם נתרצו גם שניהם לקדושין שניים י"ל דהוה קדושין שהרי כבר נתרצה לקדושין ראשונים

ועוד נראה דהרמב"ם רוח אחרת אתו בפירוש הסוגי' דקשי' ליה קושית התוס' מה מהני עיכוב שלה שהרי יכול לקדשה בעל כרחה לכן נראה דפליגי בהכי דהיא שנתקדשה מדעת עצמה עכ"פ היא נתרצית בקדושין רק שאין בידה לקדש עצמה שברשות אביה היא א"כ אם נמשך הדבר עד שבגר' ס"ל לרב דמ"מ יכולה לעכב כיון דבשעת קדושין היתה ברשות אביה ואביה לא נתרצה לא מהני נמי אף שנעשית אח"כ ברשות עצמה ורב אסי ס"ל אביה ולא היא היינו דאביה יכול למחות בקדושין כיון שברשותו היא ובידו לקדשה לאחר אבל אם לא קידשה עד שנתבגר' ופקע זכות האב הקדושין חלין ע"פ עצמה כיון שהיא לא חזרה מן הקדושין היתה מרוצה להתקדש בקדושין ראשונים מתי שיכולין לחול ואפי' תימא שאם כבר מיחה האב נתבטלו הקדושין ראשונים לגמרי י"ל דרב אסי איירי בלא שמע אביה עד שנתבגר' אף שאילו שמע האב בנערות היה יכול לעכב מ"מ היא כשנעשית ברשותה שוב אינה יכולה לעכב דבכלל קדושין ראשונים הם שאם תבא לרשות עצמה יחולו עכ"פ הקדושין אן ורב ס"ל דקדושין ראשונים כבר נתבטלו וצריך גלוי דעת מחדש שמרוצה בקדושין ובקדושי כסף אם עדיין בעין תוכל להתקדש מחדש אבל קדושין ראשונים כבר נתבטלו ומייתי ממאן ימאן שהיא יכולה למאן שישלם קנס ולא משכחת לה רק בבא אליה ונתבגר' שיכולה לעכב כדי שישלם קנס אף שנתרצית מעיקרא לשם אישות ולרב אסי ס"ל דעכ"פ יש מקום לקדושין לחול כשתבא לרשות עצמה ואין יכולה לעכב מצד עצמה אם פיתה לשם אישות ורב ס"ל דקדושין ראשונים אינם כלום ומשני לרב אסי שמשלם קנם במפותה ובפיתה שלא לשם אישות הוא דיכולה לעכב אף שהאב נתרצה לקדשה לו בקדושין ואז היה הקנס של אב. מ"מ שנמשך הדבר עד שיצאה מרשותו ויכולה לעכב צריך לשלם קנס

והן הן דברי הרמב"ם שאם נתקדשה קודם שתבגור שלא מדעת האב אינה מקודשת וגם היא יכולה לעכב אפי' נמשך הדבר עד שבגרה שהיא ברשות עצמה מ"מ יכולה לעכב שלא לינשא לו. ונראה דהה"ד באינה מעכבת קדושין ראשונים אינם ולא בא רק לאפוקי אם נתרצה להתקדש במעות ראשונות ואפשר דדוקא בלא נתאכלו עדיין אבל אפי' בסתמא קדושין ראשונים בטילים ולא דמי למקדש לאחר שלשים יום שהיתה ברשות עצמה בשעה שקידשה משא"כ כאן שלא היתה רק ברשות אביה או אפשר דס"ל להרמב"ם כמ"ש רמ"א בסמוך דבשתקה גדלי הקדושין עמה לכן דוקא במעכבת והוא יותר במשמעות לשון הרמב"ם דבאינה מעכבת גדלי הקדושין עמה רק שיכולה לעכב ולמחות וסיוע לדברי רמ"א

(כז) וי"א אם שמע האב ושתק כתב ב"ש דכל הפוסקים חולקים על זה וסוגיא איירי בשמע ושתק ובזה לא קיי"ל כרב ושמואל. ואני תמיה איך אפשר לפרש בע"א דהא רב גופיה דאחר חיישינן שמא נתרצה ת"מ ס"ל בין היא בין אביה יכולין לעכב וא"כ כיון דמבואר במרדכי דגם גאונים אלו פסקו דלא כרב איך אפשר למשוינהו טועים חלילה בסוגיא במקומה. אמנם לפענ"ד תיוהא חזינא בדברי רמ"א דודאי אי לא קיי"ל כרב ושמואל אפי' שמע ושתק אין לחוש אלא דעובדא התם הוה בקטנה שהלך אביה למדינת הים וקידשה אמה ואחיה וס"ל כמ"ש התוס' בשם השאלתות דתקינו לה קדושין דרבנן לכן נזכר שם שיכולה למאן והשתא י"ל דע"כ לא קיי"ל כרב ושמואל דלא חיישינן שנתרצה האב אלא באביה כאן דלא ה"ל למיעבד בלא דפה אביה לכן גם בשתק מרתח רתח ומה לו למחות שהרי אינו מרוצה מן הסתם שתתקדש בני רצונו אבל באביה במדינת הים דעבדה בתקנתא דרבנן א"כ אין לו לכעוס עליה כלל והשתא ניהו דיכול למחות כן ס"ל לגאונים אלו (ודלא כרמ"א לקמן בסי"ד וכמ"ש שם בס"ד) היינו שלא יהיה קדושין דאוריית' ויכולה למאן כמבואר במרדכי שם אבל בשתק כיון שעשתה בתקון חכמים י"ל לכ"ע נתרצה וא"כ באביה כאן ליכא מאן דפליג דקיי"ל שא"צ גט דלא קיי"ל כרב ושמואל כמו שפסקו כל הפוסקים וא"כ רמ"א שהעתיק דברי המרדכי על דברי התחבר מיירי באביה כאן ליתנהו דבאביה כאן ושתק לא חיישינן כלל שנתרצה להלכתא כן נ"ל ברור

עוד קשה על רמ"א למה לא העתיק דברי המרדכי דמבואר דדוקא בלא נתאכלו המעות אם שתק האב הוה קדושין אבל בנתאכלו לא הוה קדושין ואיך העתיק רמ"א דברי המרדכי על דברי המחבר דמיירי בנתאכלו ובנתאכלו גם המרדכי ס"ל דבשתק לא מהני מיהו נראה דרמ"א תפס החומרא לפי לשון המחבר דגם בנתאכלו הוה כאלו רם במין ולפמ"ש דהמרדכי מיירי כשהיו קדושין דרבנן ע"פ הדין ובכה"ג יש להחמיר אפי' נתאכלו וצ"ע

(כח) גדלו הקדושין עמה עי' מהרי"ק שורש ל"ב האריך לצדד דספיקא דאוריית' שמא גדלי קדושין עמה כדמבעי' לן פרק ב"ש דף ק"ט ע"ב לר"ג דטעמי' אפי' לא בא אלי' משום דגדלי קדושין עמה ונסתייע מלשון ר"ח שהביא הרי"ף שם דאשינויה לא סמכינן וברייתא דמקדש הקטנה קדושיה תלוין. והאריך להקשות מהא דקיי"ל בקטנה שנתקדשה וגדלה ולא בא אלי ובדקוה ולא נמצאו לה סימנין דבלא בא אלי' לא חיישי' שמא נשרו דספיקא דרבנן הוא כדלקמן סי' קנ"ה ס"כ. ובאמת תמוה תה שדייק מהרי"ק מלשון ו"ח שהביא הרי"ף פרק ב"ש וחזינן מאן דכתב דהא מילת' ועבדינן ביה לחומרא