טיב קידושין קב

אינו מועיל ריצוי אב והוא פירוש מחודש שלא כדעת הפוסקים והש"ע בתרתי א' דס"ל לר"י דיכולה למחות אם אומרת שכוונתה להפקיע עצמה אף אחר שנתרצה. ב' אם אומרת שכיוונה בשביל לזכות לאביה אפי' מחאה קודם ששמע אביה לא מהני ולפ"ז אפשר דגם בהא אין חילוק דאפי' אומרת שנתכוונה להפקיע עצמה מאביה מ"מ כיון שנתכוונה להתקדש אביה מינה קזכי בעל כרחה ושפיר מקודשת כיון דהר"י לא כתב כן רק לפי פירושו והפוסקים לא פירשו כן ותימא על הב"ש שלא ירד לעומקא וצ"ע ועי' מ"ש בסמוך

(כג) ואפילו לא שידך זהו מדברי רמ"ה ומשמע דהוי קדושי ודאי וי"ל אפילו לא שדיך כיון דהקדושין מהשתא חלין ע"פ ריצוי של עכשיו אין לחלק בין שדיך ללא שדיך אבל לטעמו של הרא"ש דחיילי קדושין למפרע י"ל כיון שתמה על הרי"ף דכולה סוגיא משמע דפליגי בחיישינן אם נתרצה האב א כ י"ל דלא קאמר רק דומיא דסוגיא דאיירי בשדיך אבל בלא שדיך לא מהני למפרע ואף דלכאורה במרוצה בודאי אין לחלק בין שידכו ללא שידכו י"ל ע"פ מ"ש בחדושי דהרשב"א בחדושיו הקשה לדעת המפרשים דאם מיחה לכ"ע אינה מקודשת א"כ קשה הך עובדא דקריביה קידשה באיגרא דאמרינן שארית ישראל לא יעשו עולה א"כ מסתמא מיחה וא"כ בלא"ה אין חשש. ונראה ליישב דבלא"ה יש להבין מנ"ל דנתרצה מעיקרא שיהיה קדושין למפרע דילמא עכשיו הוא שנתרצה ואפי' נתרצה עכשיו דילמא מעיקרא לא ניחא ליה כמפורש בסוגיא דיאוש שלא מדעת. לכן אפשר לומר דהיינו טעמא דבעינן שידכו דכיון דכבר שידכו עומד לרצות ולא הוה כמו יאוש שלא מדעת וא"כ י"ל דבהך דאיכא סברא דשארית ישראל אינו עומד לרצות ואף שמרובה עכשיו י"ל מעיקרא לא ניחא ליה וא"כ אף דשתק עכשיו אין כאן קדושין חדשים ע"י שתיקה כיון שאין לומר שנתרצה מעיקרא דמסתמא לא היה עומד להתרצות א"כ הוה כמו יאוש שלא מדעת ורבא דקאמר טעמא דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה אע"ג דרבא ס"ל יאוש שלא מדעת כו' י"ל כיון דאיכא חוקה מודה דמסתמא אינו עומד להתרצות וגרע מיאוש שלא מדעת וכיון דהוא בחזקת שאינו עשוי להתרצות בשעה שקידשה תו לא חצי הקדושין לחול אח"כ ודלא כשיטת רפ"ה דקדושין חלין משעת שמיעה וא"כ י"ל לשיטת הרא"ש דדוקא בשדיך ס"ל דמהני ריצוי שלו אבל בלא שדיך י"ל דלא אהני למפרע דהרא"ש קאי אסוגית דש"ס דמיירי בשדיך וצ"ע. ואפשר לומר דיש ראיה תן הש"ס דבנתרצה אפי' לא שדיך הוה חשש קדושין דקשה מאי פריך אעולא ממתניתין דוכולן שמיאנו וכן בהך דמוכרה אלמנה לכהן גדול וקשה דהא כתבו התוס' דלשמואל איירי בלא שדיך וא"צ רק מיאון א"כ ניחא דאיירי בנתרצה ולא שדיך ובזו ס"ל לעולא דסגי במיאון לחוד אלא ע"כ בנתרצה אין חילוק בין שדיך ללא שדיך מיהו שיהיה ודאי קדושין אין ראיה רק י"ל ספק קדושין הוה וצריכה גט ועיין בסמוך

(כד) אלא שתק כו' הב"ש הביא י"ט דלכתה פוסקי' בנערה חיישינן שמא נתרצה וצריכה גט רק מיאון לא שייך בנער'. ואמת שכ"כ התוס' והר"ן מיהו אכתי קשה למה לא מצינו מיאון בכל קדושי ספק בקטנה כגון נתן הוא ואמרה היא לעיל סי' כ"ז ובקידשה בתמרה דחיישינן שמא ש"פ במדי לעיל סי' ל"א ונימא בכונתו בקטנה צריכה מיאון ג"כ ובחדושינו הארכנו ליישב הא דאפכוה ושדרוה לקמיה דרב ופרש"י ששמואל אוהבו של רב ותמוה וכי משא פנים ים בדבר. ונראה לותר דודאי בשאר ספק קדושין י"ל מדינא מוקמינן בחזקת היתר וא"צ גט כלל ואפי' שנצטרך גט לחומרא בעלמא יהיה פשיטא לן עכ"פ שקדושין תופסין באחותה כיון דפשיטא לן לאוקמה בחזקת היתר וא"צ גט כלל ובזה נבא אל הענין דידוע דרב ס"ל בחולין דף נ"ג אין חוששין לספק דרוסה ושמואל ס"ל חוששין לספק דרוסה ובחולין דף מ"ג הקשו התוס' נימא נשחטה הותרה ותירצו דדרוסה שכיח מיהו כמה פוסקים מחמירין בספק שקול וכמ"ש הפר"ח יו"ד סי' כ"ט ועי' בחדושי ליו"ד סי' נ' ולפ"ז פליגי רב ושמואל בספק שקול אי מוקתינן אחזקה או לא ולרב דס"ל דמוקמינן בחזקת היתר בספק שקול א"כ מדינא בספק שקול בקדושין נמי מוקמינן בחזקת היתר וצ"ל דחשש שנתרצה קרוב יותר וספק הרגיל טפי משאר ספיקות עד שגם לרב יש לחוש בו מדינא והנה אחר שלא מצינו בשאר ספק קדושין מיאון א"כ י"ל לרב בשאר ספק קדושין א"צ גט כלל דרב לשיטתיה ס"ל אין חוששין לספק דרוסה ומוקמינן בספק שקול בחזקת היתר וא"כ לרב גופיה אם יצטרך מיאון לא הוה קשיא להו מ"ש ספק זה משאר ספיקות די"ל בשאר ספיקות א"צ גט כלל לרב וא"כ י"ל אי הוה שלחו ליה משתיה דשמואל דס"ל צריכה מיאון ורב היה משיב שצריכה מיאון א"כ י"ל ודאי לשיטת רב ראוי שתצטרך מיאון דבשאר ספיקות א"צ גט כלל ואי משום שאינו חולק אסברת שמואל דס"ל חוששין לספק דרוסה ובספק שקול אזלינן לחומרא אין ראיה שיסבור כן בהחלט למאן דס"ל בספק שקול לא מוקמינן בחזקת היתר רק רב השיב כן לסברתו ומה לו לתקוע עצמו לחלוק אסברת שמואל כיון שלפי שיטתו ואוי שיהיה הדין כן ובאמת אנן קיי"ל חוששין לספק דרוסה א"כ אכתי לא משמע להו אם נחמיר בזה טפי להצריך מיאון מכל ספיקות ולהכי שלחו ליה משמיה דשמואל דס"ל אם גט למה מיאון והשתא אם ישלח רב תשובתו שצריכה מיאון ודאי ידעו דגם לסברת שמואל דס"ל חוששין לספק דרוסה ומחמרינן בכל ספק שקול מ"מ כאן צריכה מיאון דכיון דשלחו ליה משמיה דשמואל שא"צ מיאון לא יסתום רב דבריו לשלוח מה שהוא דוקא לסברתו לבד ואינו לפי סברת שמואל משא"כ אם ישלחו לו כפי האמת דשמואל ס"ל צריכה מיאון סגי שישלח להם בסתם שצריכה מיאון כיון דלסברתו כן הוא בפשיטות ושמואל מחמיר בכאן ג"כ מה לו להכניס עצמו לחלוק על סברת שמואל מה שע"פ הדין הדין דין אמת לסברת רב גופיה. ובזה מדויק לשון תשובתו של רב אשר פיו פתח בחכמה האלקים צריכה גט ומיאון דלסברתו לא קשיא מכל ספק קדושין דא"צ גט כלל רק לפי שנראה לרב דאפי' לפי סברת שמואל דמחמיר בספק שקול וס"ל שאין מעמידין על החזקה א"כ בכל ספק צריכה גט מ"מ מסתבר כאן טפי להצריך מיאון לכן אמר וחס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דנימא הכי ויבא בדיוק למה הזכיר זרעיה דאבא בר אבא וי"ל דאבוה דשמואל בספק שקול כשמואל ס"ל דבכתובות דף נ"ב אמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה שמא תחלתו באונס וסופו ברצון הרי דמחמיר בספק שקול אע"ג דאיכא לאוקמה בחזקת היתר אף עפ"כ חס ליה דלימא הכי דכאן יש להחמיר טפי מאיזו טעם שברור לו להחמיר בכאן טפי וצריכה מיאון ג"כ וזו הנרצה בפי' דברי רש"י משום דרב אוהבו של שמואל א"כ אם ימצא מקום כי יצדק בדבריו אף לפי שיטתו של שמואל יצדקנו לפי סברתו

אמנם לפי האמת י"ל הטעם ויתבאר דלקמן בסי' נ' פסקינן דקדושין אין חוזרין אם גירשה ובקדושי ספק חוזרין הקדושין והאחרונים תמהו כיון דמדינא קדושין חוזרין רק מחשש שמא יאמרו שלא היו קדושין וקדושין תופסין באחותה א"כ גם בקדושי ספק איכא גזירה זו. ובאמת לק"מ דבודאי כיון דבספק קדושין מן התורה מוקמינן בחזקת היתר וא"צ גט רק מדרבנן א"כ מן התורה