תירוש ויצהר (שו"ת) צז

א"כ הלא התענית הוא בכלל התשובה בכל מקום. ועיין במדרש רבה וישב פצ"ד ויעקב הי' עסוק בתעניתו ויוסף הי' עסוק בתעניתו ושם פצ"ד וישב ראובן וכו' בשקו ותעניתו ובתנחומא ויצא פ"ד לאה יושבת וכו' ומתענה ובמ"ר בשלח פכ"א יפה היה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ובתנחומא בשלח פכ"ז שהיו שרוין בת"צ. ובילקוט תשא מ' יום שעלה משה למרום היו ישראל נוהגין צום ותענית. ומדרש רבה שמות פ"א אשחור זה כלב שהשחירו פניו בתענית ודהע"ה אמר ברכי כשלו מצום ובמדרש משלי פ"א מ' יום נתענה שלמה שתנתן לו חכמת התורה. ושם פ"ו אל תתן שינה לעיניך מלישב בתענית. ובאחאב נאמר (מלכים א' כ"א) ויצום. ובמדרש שה"ש (ג' ד') זה דניאל להיכן הלך לתענית. ואיתא חגיגה (דכ"ב) ובתוספתא אהלות פ"ה ר"י כל ימיו הושחרו שיניו מהתענית ובנזיר (דנ"ב) מצינו כן גם ברשב"י. ובראב"ע איתא בירושלמי שבת (פ"ה) דכל ימיו השחירו שיניו מתענית. ובש"ס קידושין (דפ"א) בר"ח בר אשי כל ימיו הי' מתענה ואיתא במו"ק (דכ"ה) דר"ה יתיב מ' יום בתענית. ומר ברי' דרבינא כולי' שתא הוה יתיב בתעניתא בר מעצרתא בש"ס פסחים (דס"ח). ור' יוסף בש"ס ב"מ (דפ"ה) ורב ששת עסק בתענית כמבואר בפסחים (דף ק"ח) והיה לו תפלה אחר התענית עיין ברכות (דף י"ז). והא דאמר רב ששת עצמו בתענית (דף י"א ע"ב) האי בר בי רב דיתיב בתענית ליכול כלבא שירותי' י"ל דהיינו דוקא בר בי רב דע"י תעניתו יתבטל מלימודו דת"ת כנגד כולם. והיא כהא דאיתא בירושלמי פסחים (פ"ג ה"ז) ר' אבהו שלח לר' חייא ברי' ללמוד בטבריא שלחן אמרין גומל חסדים הוא שלח לי' המבלי אין קברים בקסרין שלחתיך לטבריא ועיין בזה בהרא"ש כתובות ריש פ"ב והבן. וכמו רשב"ל דעסק בתענית בפרדר"א פמ"ג וכמו ר' זירא צם ש' תעניתא בש"ס ב"מ (דף פ"ה). וזקיני המהרש"ל גרס בכ"א שם ארבעים תעניתא. ובאמת כן גרם רש"י חולין (דף קכ"ב ע"א) אבל מגרסת הירושלמי מגילה פ"א ה"ד ובתענית פ"ב הי"ב ובנדרים פ"ח הא דר"ז צם ש' צומין משמע דגרס מאה בכאו"א. ועיין במד"ר נח פל"א ועשו תענית ובמד"ר פל"ג רבי גזר תענית. ובמד"ר לך פמ"ד ג"ד מבטלין גזירות רעות וכו' אף התענית. ובויק"ר פ"ג מי שהוא מקריב נפש עאכו"כ. ובמדרש קהלת לך אכול בשמחה וכו' היחידים מתענין. ובמדרש קהלת כל אשר תמצא ידך וכו' רב אסי צם תלתין יומין ובירושלמי תרומות פ"ח עולא וכו' צם כמה צומין ובירושלמי פ"ה דמעשר שני כגון מר זוטרא דמצלי על חורנין ומתעני ובירושלמי ברכות פ"ד המתפלל ולא נענה צריך תענית. וכן בירושלמי כלאים פ"ט רשב"ל צם ק' צומין. ובזוה"ק שמות (דט"ו) גודל ענין התענית

ואיתא ברכות (דל"ב) גדולה תענית יותר מן הצדקה. והא דאיתא בברכות (דף ו') אגרא דתעניתא צדקתא משמע דעיקר היא הצדקה אכן לפי' המהרש"א ז"ל שם ניחא שפי' דהאגרא הוא רק אם נותן המעות שהוא מרויח מהתענית לצדקה אבל באמת האגרא הוא עיקר על התענית ואיתא שבת (די"א) יפה תענית לחלום וביומא (דס"ט) אותיבו בתעניתא ובש"ס תענית (דכ"ב) על כולן רשאי לסגף בתענית. ובמו"ק (י"ד) אין טועמין כל היום ובכתובות (דף ק"ד ע"א) גזרו תעניתא ובנדרים (דמ"ט) גזר רשב"ג תעניתא ובגיטין (דנ"ו) ר' צדוק יתיב מ' שנין בתעניתא ובב"מ (דל"ג) יתיב ר"ח מ' תעניתי ובמכילתא יתרו חשכה זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בתענית ור"י תלמידו ורחב"ד התענה פ"ה תעניתים בענין פרק שירה עיין ילקוט פ' בא וכדומה הרבה והן אמת אם יושבים בתענית ואין עוזבים דרך רשע הוי כטובל ושרץ בידו וכבר צווח הנביא (ישעי' נ"ח ג') למה צמנו ולא ראית ענינו נפשינו ולא תדע הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכו' הן לר"ב ומצה תצומו וכו' הכזה יהיה צום אבחרהו וכו' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וכו' הלא פרוס לרעב לחמך וכו' האמנם מי שהוא חלוש בודאי יוכל לפדות עצמו בצדקה. ועל כאלה נאמר חטאך בצדקה פרוק. אבל מי שיוכל להתענות ולא יזיק לו ח"ו בודאי טוב הוא

שוב ראיתי בסו"ס ליקוטים מר"ה גאון עם פי' נר ישראל נדפס מהבעש"ט הקדוש ז"ל. וכן נדפס זאת בסו"ס דברים נחמדים בזה"ל: אם צריכין להוסיף על ביה"ק רח"ל ככה יתנהגו מקיפים תחלה המקום שרוצה להוסיף בשבע הקפות עם עשרה אנשים לא פחות. בכל הקפה יאמרו בארבעה קרנות מקום ההוספה בתהלים קפיטל ק"ב ק"ג ק"ד. ובישעי' קפיטל מ"ב מתחיל שירו לד' שיר חדש וגו' ובכל הקפה יתחילו מצד קרן דרומית מזרחית ותיכף בצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפיטל ק"ב. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו ויהי נועם דרך הקפה עד שיגיעו לקרן מזרחית צפונית ובצד אותו קרן יאמרו קפיטל ק"ג בתהלים ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן צפונית מערבית. ובצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפיטל ק"ד. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית ובצד אותו קרן יאמרו בישעי' קפיטל מ"ב שירו לה' שיר חדש וגו' ובגמר הקפה ראשונה יאמרו אנא בכח ויכוונו השם הראשון בפסוק הראשון וככה יתנהגו בכל הקפה מהשבע הקפות. ואחר גמר כל ההקפות מהשבע הקפות יאמרו אנא בכח ויכוונו שם אחד מהשבע שמות עד שיגמרו השבע שמות בשבע הקפות וכשיתחילו לעשות מחיצות למקום ההוספה לא יתחילו מרוח צפונית וגם לא יתחילו לקבור ברוח צפונית גם לא יתחילו מכהן. ויהי רצון שיבולע המות לנצח בבא"ס עכל"ק. שוב ראיתי בס' שדי חמד אסיפת דינים מערכת אבילות אות פ"ג וז"ל ביה"ק שמעתי שנוהגים בערי אשכנז דאם באים להוסיף על הביה"ק מזמינים לשם איזה גדול הדור צדיק מפורסם שימצא בעת התוספת ואם לא נמצא באותה העיר צדיק מפורסם שולחים אחר איזה צדיק מפורסם שבדור ומעטרים אותו בזהובים שיבא אליהם. ואצלינו הספרדים לא ראיתי ולא שמעתי מנהג זה ולא ראיתי בשום ספר מנהג זה ולא ידעתי טעם וסמך לזה אך ראיתי במכתב גדול בדורינו הג"מ דוד לוריא מפינסק נ"י שכ' סמך למנהג זה שסמכו זה על דין ציוני קברות שהיו נעשים עפ"י גדול ות"ח כמ"ש במו"ק (דף ה') אם יש זקן או תלמיד וכו' (ואף דאינו דומה דשם הא צריך לדקדק מפני הטומאה עכ"ז כיון שסיימו בגמ' ש"מ ת"ח דאיכא במתא כל מילי דמתא עליה רמיא סמכו להם שאלו הדברים נעשים ע"י גדולים) ויותר נר' שסמכו על מאמרם בסנהדרין (מ"ד ע"ב) לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו' וענין הזמנת ביה"ק חשבו לצרה ומקדימין תפלה דלא יתרבו בהו מיתנא ח"ו ובוחרים באדם גדול שיודע ללחוש כמ"ש בתענית (ד"ח ע"א) ילך אצל מי שיודע ללחוש וכו' לחסיד שבדור וכו' וזהו סמך למנהג אבל באמת אין שואלין על המנהג ובפרט בענינים אלו אשר כל יסודותם על אדני המנהגות נבנו וכו' לזאת לא ישנו ממנהגם זה חו"ד. והן עתה בשנת תרל"ז בעיר הסמוכה לנו הוצרכו להוסיף על ביה"ק ונשאלתי, מהם איך להתנהג והשבתי כדברי הגאון שאג"א הנ"ל באות פ"ב שיקראו צום במשמרת ער"ח סיון לכל הפחות יו"ד ב"א מבני הח"ק וכן עשו מעשה ושאר בני החברה שלא יכלו להתענות כל היום עכ"פ התענו עד קרוב לחצות היום וגם אני ההדיוט הייתי שם להיות אתם ביום הנ"ל והתפללנו שחרית והרבו בסליחות ואנכי תקנתי תפלה אחת להתפלל בבית עלמין וסדר למוד שם ונמשך עד קרוב לחצי היום. ויה"ר שיבולע המות לנצח אמן: דברי הכותב ידידו.