תירוש ויצהר (שו"ת) צג

במצה של טבל משום דהוי מצהב"ע. ולפי"ז מיושב מה שהשמיט הרמב"ם הא דאין יוצאין במרור של טבל שהוא מתני' בפסחים (דל"ט) ולדברינו ניחא דהא מרור הוי דרבנן ולהרמב"ם לשיטתו במצוה דרבנן במצהב"ע יוצאין שפיר. ועיין בס' המאסף שנה ב' סי' ק"ל בדברי תלמידי המופלג מ' אברהם גרין שיחי' מה שמביא שם בשמי איזה תירוצים לשיטת הרמב"ם הנ"ל עיי"ש ואכ"מ להאריך

ט) עוד יש לתרץ סתירת הסוגיות עפ"י מש"כ בס' באר יעקב יו"ד סי' רס"ז דסברת הר"ן בשם י"מ תליא בפלוגתא דר"מ ור"י בש"ס ע"ז (דף כ' ע"א) דאיתא שם דאמר קרא לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע האי לא תחנם מיבעי' ליה וכו' ואכתי מיבעי' לי' דהכי אמר רחמנא לא תתן להם מתנת חנם וכו' ומתנת חנם גופה תנאי היא דתניא לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי וכו' אחד גר ואחד נכרי בין בנתינה בין במכירה דברי ר"מ רבי יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה וכו' עיי"ש א"כ דוקא לר' יהודה דסובר איסור דלא תחנם דהיינו לתת להם מתנה שפיר קאמר הר"ן דלעולם בהם תעבודו הוא משום חנינה. אבל לר"מ הוי כעשה דעלמא ורק משום מצוה דחינן העשה ושפיר שייך להקשות מצהב"ע הוא עיי"ש שכ' דסוגיית הש"ס דברכות קאי לר"מ ובגיטין קאי לר"י. אכן אכתי טעמא בעי למה סוגיא דהתם קאי לר"מ ובגיטין לר"י. אבל ניחא שפיר דהנה בתוס' סוטה (דף ג') הקשו בתלתא דס"ל לר' ישמעאל רשות א"כ חסר ג' מצות מתרי"ג. וראיתי לידינ"פ הגאון אבד"ק פאקש שליט"א בס' המקנה ח"ג כלל נ"ה פרט ט' שמביא תי' בשם הגאון רשכבה"ג ר' אברהם ברודא דר' ישמעאל ס"ל ציצית אין מעכבות זו את זו. דד' מצות הן ואפיק תלת ועייל תלת דציצית וע"ז הקשה הגאון ר' דוד דייטש להחתם סופר הא שמואל סובר במנחות כר' ישמעאל וס"ל לעולם בהם תעבודו חובה א"כ אייתר מצוה אחת על תרי"ג עיי"ש. אבל ראיתי לח"ס שתירץ עפ"י סברת הר"ן בשם י"מ דעשה דלעולם ב"ת הוא משום לא תחנם א"כ אין זאת מצוה מיוחדת רק נכלל בכלל מצות לא תחנם ולא הוי יותר מתרי"ג לשמואל עיי"ש. וא"כ הכל עולה יפה דבגיטין קאי אליבא דשמואל והוא סובר כר' ישמעאל בציצית ומוכרח דסובר לעולם ב"ת הוא משום חנינה כנ"ל וא"כ אין להקשות מצהב"ע הוא דהא לסברת הר"ן ליכא עבירה כלל. אבל בברכות קאי לר' יהודה ואליבא דדינא דציצית מעכבין זא"ז. וליכא קושית הגר"ד דייטש ואין ההכרח לומר כסברת הר"ן דלעב"ת הוא משום חנינה וכקושית הרשב"א מגר תושב דמותר לתת לו מת"ח מכש"כ לעבד. ורק כונת הגמ' בברכות דלמצוה שאני היינו דדוחין העשה דלעולם ב"ת משום מצוה ולזאת מקשה הש"ס מצהב"ע הוא ומיושב קושית המג"א הנ"ל: ידידו . סימן לג

בעזהש"י בין כסה לעשור שנת תרמ"א לפ"ק פה כפר יעזערניא סמוך לטאמשוב. שלום וישע רב וגמח"ט לכבוד שארי ומחו' ידי"נ הרב הגאון הג' וכו' כקש"ת מו"ה שאול הלוי איש הורוויץ שליט"א אבד"ק אושצא (ועתה אבד"ק טיסמניץ ) בעהמח"ס בשמים ראש

אחדשכ"ת באה"ר הנה הציע לפני קושית זקינו בס' פני אריה עה"ת פ' חיי בענין שליחת אליעזר לקדש את רבקה ליצחק והלא מבואר בגיטין (דכ"ג ע"ב) דאין שליחות לעבד. הנני לתת לפני הדר"ג את הנלע"ד בזה. והנה זקינו בס' פ"א שם תי' בסברא דהא דאין שליחות לעבד דוקא לאחר אבל לרבו מהני שליחות משום דיד עבד כיד רבו ועדיף משליחות ולזאת שטר מתנה נתן בידו שכל אשר לו ליצחק בכדי שיהי' אליעזר עבדו של יצחק שיועיל השליחות עיי"ש דפח"ח. וסברא זאת חידש גם זקיני במקנה בחי' אע"ז סי' ל"ה. וכ"כ הרי"ט אלגזי בכורות (פ"ד אות נ'). וכן תירץ בס' שעה"מ פ"ב מה' ק"פ הא דפסחים (דפ"ח ע"ב) האומר לעבדו צא ושחוט לי את הפסח. דבעבדו שפיר מועיל שליחות משום יד. וכ"כ בס' מחנה אפרים ה' שלוחין סי' י' דאף דאין שליחות לעכו"ם אבל פועל עכו"ם נעשה שליח משום דיד פועל כיד בעה"ב וכעין דאיתא בש"ס ב"מ (דף צ"ו ע"א) אף אם נאמר שליחו ש"א אינו כמותו אבל יד עבד כיד רבו. אך צ"ע לשיטת הראב"ד ז"ל מובא בשיטה מקובצת שם דהא דיד עבד כיד רבו היינו דוקא לענין ממונא אבל בשאר דברים לא *) ועיין בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' קע"ו. גם כבר הקשיתי כד הוינא טליא על סברת המח"א מש"ס ב"ק (דף נ' ע"א) בור של שני שותפים היכי משכחת לה וכו' אין שלד"ע והקשה בשיטה מקובצת נימא בשעשאו שליח לעכו"ם ותי' דאין שליחות לעכו"ם ולסברת המח"א נימא בפועל עכו"ם ומשום יד ואכ"מ להאריך בזה

אכן לעד"נ ליישב הקושי' משליחות אליעזר דהנה איתא בפרקי דר"א פט"ז ועמד נמרוד וכו' את עבדו אליעזר לאברהם וכשגמל חסד עם יצחק בנו הוציאו לחירות עכ"ל ונראה דשיחרר אותו מיד כשיעשה שליחתו וילך לבית מולדתו דהא לבן אמר לאליעזר בוא ברוך ה' ואיתא בב"ר פ"ס ובויק"ר פי"ז שיצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך והיינו ממה שאמר נח ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו וכבר נעשה בן חורין ועיין בזוה"ק פ' שלח (דקנ"ח ע"א) ולכן שפיר הי' שליח לקדש ופשוט. ועי' במדרש משלי (ל"א י"ב) גמלתהו וכו' שגמלה וכו': *)ובאותו פרק היה תשובתי למראה עיני ידי"נ מחו' הגאון המובהק מו"ה יצחק אלישע שור אבד"ק קימפלינג והשיב לי תשובה ארוכה על כל קוץ וקוץ מדברי תשובתי להגאבד"ק אושצא ובתוך דבריו כ' אלי וז"ל במה שהביא קושי' המקנה שהאיך הועיל שליחות לאליעזר וכו' ורו"מ כ' לתרץ עפ"י דברי הפרקי דר"א דאברהם שיחררו לאליעזר וכו' והנה הדרן לנ"ד דבגוף הדבר שכ' המקנה והמח"א וכו' ורואה אנכי דבמחכ"ת של המקנה אישתמיט ממנו ש"ס ערוכה במנחות (דצ"ג ע"ב) וכו' והרי מבואר להדיא דעבד לא הוי כגופי' וכו' וראי' עוד לזה מפ"ד דשבועות מי"ב דאם שילח ביד עבדו להשביע וכו' וחדאי נפשאי דמצאתי בשו"ת ס' יהושע סי' רל"א שמביא דברי הפנים יפות פ' חיי ותמה עליו כנ"ל וכן בשו"ת שו"מ ח"ב סי' ק"י וחידוש גדול שכל הגדולים לא זכרו ש"ס מנחות הנ"ל וכו' עכ"ל הגאון הנ"ל ואין כאן מקום להעתיק כל תשובתו שפלפל על כל פרט ופרט מדבריי הנ"ל בדפח"ח. והנה אחר כמה שנים יצא לאור הדפוס שו"ת תורת חסד וראיתי בסי' מ"ה שהקשה על זקיני המקנה מש"ס מנחות ושבועות הנ"ל ועוד מצאתי שם איזה דברים אשר גם אנכי כתבתי בתשובתי זאת ששלחתי' להגאונים מאושצא ומקימפלינג כמה שנים מקודם שנדפס הספר הגדול בעזהשי"ת: