תירוש ויצהר (שו"ת) צ

בהאי גוונא דלא הפיל עצמו ולא עשה איסור איכא יאוש ושינוי רשות וליכא חשש שיפיל עצמו דאם יפיל עצמו לא יהי' רק יאוש לחוד כיון דלשני לא ישתעבד משום דלשם ב"ח פרקי' ובע"כ ישתעבד לראשון דבעצמו לא יזכה שיהי' ב"ח דלדידי' ליכא רק יאוש לחוד וא"ל שיפיל עצמו וכו' פן יפדנו השני לשם עבד זה אינו כיון דלירושלמי אליבא דת"ק באמת בלשם עבד ישתעבד לראשון מטעמא דחזקי' וא"כ אם יפיל עצמו וכו' בין כך ובין כך ישתעבד לראשון שוב ליכא חשש דחזקי' ולכך ס"ל לשם ב"ח לא לשני ולא לראשון אם לא הפיל עצמו רק שנשבה בע"כ שלא עשה איסור זוכה בעצמו ע"י יאוש ושינוי רשות. והבן כי עמוק. ודוחק לומר שיפיל עצמו וכו' בסתר בלי יודע שעשה ענין להפקיע באיסורא זה דוחק. אולם קשה מ"ט דרשב"ג דס"ל דגם בלשם ב"ח משום דחזקי' הא בזה ליכא חשש כנ"ל ונראה כיון דבלא"ה קשה לרשב"ג דס"ל עבדא כמקרקע לא מהני יאוש ושינוי רשות דבקרקע לא מהני תרתי וכמו שהקשה בפ"י וצ"ל לרשב"ג דס"ל לאחר יאוש משום הפקר דהמפקיר עבדו יצא לחירות וא"כ שוב יש חשש דחזקי' גם בלשם ב"ח דיפיל וכו' ואפי' עשה איסור יצא לחירות לאחר יאוש משום הפקר וזה נכון ועמוק ודוק היטב. וא"כ גם לתי' זה כהירושלמי לת"ק בין לרשב"ג יש מפני תיקון עולם מדחזקי' והיינו לת"ק רישא דלשם עבד לראשון מפני ת"ה. ועפ"ז בתי' השני לירושלמי מוכח לת"ק דס"ל המפקיר עבדו אינו יוצא לחירות ומש"ה בעינן גם שינוי רשות וא"כ פלוגתא דת"ק ורשב"ג אי מפקיר עבדו יצא לחירות וא"כ למה דקי"ל המפקיר עבדו יצא לחירות כרב ור"י לקמן בע"כ לירושלמי הלכה כרשב"ג לגבי ת"ק. ועפ"ז יש ליישב שיטת הרי"ף בשם גאון ז"ל שפוסק כרבנן ולא כרשב"ג ועיין בחה"ר וביש"ש שהראב"ד הקשה עליו אפי' אי ס"ל דהלכה כרבנן לגבי רבי שמעון בן גמליאל הא הכא איפסיק בירושלמי להדיא כרשב"ג ע"ש ולפמש"כ ניחא דלשיטת הירושלמי בע"כ פלוגתא דרבנן עם רשב"ג בדין המפקיר עבדו אם יצא לחירות ולרשב"ג יצא לחירות ולרבנן א"י לחירות וא"כ לקמן רב ור"י ושמואל כולהו ס"ל יצא לחירות וכן קי"ל להלכה א"כ בע"כ הלכה כרשב"ג אבל להש"ס דידן אין ענין פלוגתא דרבנן ורשב"ג ולכן הדרינן לפי הכלל דקי"ל כרבנן ודוק היטב עכל"ק

היוצא לנו מזה דלתרץ שיהי' המשנה ות"ק מטעם תיקון עולם יש לנו שני אופנים. או שנפרש כשיטת הברטנורא דלרבא הא דלשם ב"ח לראשון לא משום דילמא ממנעי ולא פרקי. או דנימא כשיטת הירושלמי דלרבא ג"כ הת"ק סובר הא דחזקי' ולשם עבד באמת משתעבד לראשון והנה כל יסוד תירוצו של חו"ז הגאון ז"ל את שיטת הרע"ב הוא רק לשיטת הסוברים דהמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור וא"כ הי' קשה לי' דאכתי אגיד גבי דראשון וברשות קאי. ולא הי' טעם על הא דלשם ב"ח למה לא ישתעבד לראשון דאף דהי' יאוש אכן היאוש אינו מועיל כנ"ל לזאת הוצרך הר"ע מברטנורא לומר דגם רבא סובר משום דילמא מימנעי ולא פרקי וזאת היא התיקון עולם אבל שמואל לשיטתו שסובר בשמעתין דהמפקיר עבדו אין צריך גט שחרור א"כ לאחר יאוש אינו צריך לטעם דדילמא ממנעי וכו' דהא בלא זה פשוט הדין דלשם בן חורין לרבו ראשון לא משום דהוי לאחר יאוש כקושית זקיני הגאון מאורן ורבן של ישראל בעל תוי"ט זי"ע על הרע"ב וא"כ לשמואל אין לתרץ שיהי' המשנה מטעם תיקון עולם רק אם יסבור כשיטת הירושלמי דלרבא לשם עבד ישתעבד לרבו ראשון משום דחזקי' וא"כ שפיר לשמואל לשיטתו שלחו לי' ואת אי כרבנן סבירא לך אנן לשום אמהתא פרקינן לה ניהלה וא"כ לא קשה קושיות זקיני הרש"ל ומהרש"א דהא באמת לשיטת הירושלמי לשם עבד משתעבד לראשון ושמואל ע"כ סובר כשיטת הירושלמי דת"ק סובר טעם דחזקי' בכדי שיהי' טעם המשנה משום: תיקון עולם והוא נכון בס"ד

ד) והנה בשיטת הר"ע מברטנורא בפי' המשניות דלרבא הטעם דת"ק מה שלשם ב"ח לא ישתעבד לראשון משום ממנעי ולא פרקי ומיירי לאחר יאוש והקשה זקיני בתוספת יו"ט דלרבא כיון דמיירי לאחר יאוש א"כ הא דלשם בן חורין לא ישתעבד לראשון הוא משום דלאחר יאוש הוא ולמה לי' לרבא הטעם דממנעי ולא פרקי. אמרתי ליישב תלי"ת בהקדם קושיות המפרשים על רבא דמוקי לאחר יאוש א"כ אין טעם דת"ק במשנה זאת משום תיקון עולם ולמה נשתנה משנה זאת מכל משניות של פרק השולח גט דמיירי מפני תיקון עולם. ולכן יש לומר דהרע"ב כיוון לתרץ זאת בהקדם קושיות הגאון רבינו בעל פני יהושע בסוגיא דידן (דף ל"ז ע"ב) אלא לרבא מאי כשם וכו' והקשה דילמא ס"ל לרבא דודאי מצד ממנעי ולא פרקי לא היו חכמים מפקיעין הדין תורה רק לאחר יאוש דמצד הדין לשם בן חורין לא ישתעבד רק דנימא דישתעבד מצד חששא דחזקי' לעומת זה ס"ל לרבנן דמצד ממנעי ולא פרקי אוקמי' אדינא והרי הוא ב"ח כשפדאו לשם ב"ח ושפיר שייך ע"ז תשובת רשב"ג כשם שמצוה וכו' עיי"ש ולכן י"ל דכקושיות הפ"י הי' באמת שיטת הר"ע מברטנורא דגם רבא סובר הטעם דממנעי ולא פרקי. רק דאביי סובר טעם זה אף לפני יאוש. ורבא לא רצה לומר טעם זה דממנעי ולא פרקי על לפני יאוש כעין סברת התוס' שם ד"ה דילמא דמטעם זה אין ראוי לגזול לזה את עבדו וליתנו לחבירו אכן מעל לאחר יאוש רק דיש סברא שיהי' משועבד לראשון אף לאחר יאוש מטעם חשש דחזקי' נגד זה סובר הת"ק באמת הטעם דממנעי ולא פרקי ואוקמא אדינא שלשם בן תורין לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לשני וממילא גם לרבא טעם הת"ק הוא משום תיקון עולם דממנעי ולא פרקי וזאת הוא נגד טעם דחזקי' ובאמת שיטת הירושלמי דגם לרבא טעם ת"ק משום דחזקי' והבן ואי דישאר לנו קושיות הפני יהושע על שיטת הרע"ב מגמרא מאי כשם דלפי שיטתו שפיר צריך רשב"ג לומר כשם כיון שגם הת"ק סובר משום ממנעי ולא פרקי על זה יש לומר פשוט דזאת כוונת קושיות הגמרא מה כשם היינו בשלמא לאביי דמוקי לפני יאוש א"כ כל עיקר הקושי' הי' למה לשם בן חורין לא ישתעבד וע"ז תי' דטעמא דרבנן הוא משום דממנעי ולא פרקי וע"ז שפיר קאמר רשב"ג כשם שמצוה לפדות וכו' אבל לרבא דמוקי בלאחר יאוש א"כ עיקר הקושי' הי' לת"ק למה לשם עבד ישתעבד. דהא דלשם ב"ח לא ישתעבד ניחא שפיר דהא לאחר יאוש היא וכקושיות זקיני התוי"ט על הרע"ב באמת שאם מיירי לאחר יאוש הא דלשם ב"ח לא ישתעבד פשוט ניחא. וע"ז תירץ רבא דטעמא דרבנן דישתעבד דהיינו לשני. וא"כ עיקר הדבר הי' לתרץ הקושי' דלשם עבד ישתעבד וא"כ מה כשם משום דחזקי' הוא היינו למה הקשה להם רשב"ג מהא דכשם הא באמת לרבנן אינם צריכין לטעם דממנעי ולא פרקי רק לעומת חששא דחזקוי. ואם לא יקבלו החכמים תקנת חזקי' לא נצרך להם לתקנת ממנעי ולא פרקי דהא ממילא לא ישתעבד כיון דמיירי לאחר יאוש וא"כ מה האי דהקשה להם מכשם ועיקר חסר מדברי רשב"ג נגד הת"ק ותי' הגמ' רשב"ג לא הוי ידע וכו' ודו"ק. והארכתי עוד בסוגיא זו תלי"ש בלומדי עם תלמידיי שי' והמה בכתובים בחידושיי ביום ה' פרשת במדבר מ"ד למטמונים שנת תרנ"ה. ואכ"מ לבוא בארוכה. ולא הבאתי רק איזה דברים הבנוים על דברי קדוש חמי זקיני הגאון המחבר זי"ע ועכ"י

ה) שם ואביי משום איסורא לא וכו' מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה ועשאה ב"ח וכו'. הנה הרשב"א בחידושיו לשבת ד"ד כתב ולי נראה שאני התם דכיון דחצי בן חורין לית בי' משום