תירוש ויצהר (שו"ת) פט

מועט לא יפול לגייסות וא"כ מש"ה מפרש הוא ז"ל לשני ולא לראשון. והיינו לראשון לא כיון דהוא לאחר יאוש. ואי משום דחזקי' אף דס"ל לרשב"ג כחזקי' זה מתוקן במה שנשתעבד לשני דשוב לא יפול וכו'. ולפי"ז הכא דליכא שני. שברח מבית אסורים אם יצא לחירות שוב יש חשש דחזקי' ולרשב"ג דס"ל דחזקי' ע"כ בודאי במקום דיש חשש דחזקי' ולא תקננו ודאי הדין לשעבדו לראשון מחשש דחזקי' ופריך שפיר ומשני השתא לקטלא וכו' והיינו בגונא דברח ליכא חשש דחזקי' א"כ לא יפול דאי לחוש שיפול כדי שיפדנו זה אין חשש כיון דבכה"ג משועבד לשני לר"י דס"ל כרשב"ג וכנ"ל ובשביל שיברח ליכא למיחש כדמסיק השתא לקטלא וכו' ודו"ק כי נכון לענ"ד עכל"ק. והנה מה שפי' הרמב"ם בדרך חדש לא כרש"י ותוס' י"ל משום קושי' התוס' (דף ל"ח ע"א) ד"ה ואינהו תימא דילמא ידעי שפיר דלאחר יאוש הוה וסברי כרבא דלעיל עיי"ש לכך פי' דלרשב"ג משתעבד לשני א"כ אי הוי ידעי דהי' לאחר יאוש אף לרבא לא משתעבדה לשמואל רק לשני. לכך שלחו דייקא משום דכרשב"ג ס"ל או אף אליבא דרבנן משום דלשם אמהתא פרקי אותה ודוקא לפני יאוש ומיושב קושיות התוס' ופשוט

ב) אכן בגוף קושיות התוס' שהקשו תימא דילמא ידעו שפיר דלאחר יאוש הוה וסברי כרבא וכו' הנה זקיני רבינו המהרש"ל שם כ' ואין להקשות א"כ איך שלחו לי' את אפי' כרבנן ס"ל אנן לשום אמהתא פרקינן לה הא הוי שלהן אליבא דרבנן וכו' עיי"ש ובמהרש"א. וראיתי בס' עיר מגרש לתו"ז הגה"ק ז"ל בתוס' ד"ה ואינהו וכו' וז"ל ערש"ל וערש"א ושניהם אינם מיושבים לרש"ל אינו מיושב מה שהקשה הא לא רצו ליתן מתנה ולמהרש"א ז"ל קשה מה דשלחו א"נ כרבנן וכו' כיון דלרבנן לשני ומה שסיים שנית אנן כרשב"ג וכו' א"כ עיקר מה דס"ל כרשב"ג וקשה ל"ל אמירתם א"נ וכו' וגם לא נתיישב א"נ וכו' כיון דלרבנן לשני ונראה לצרף שניהם ויתיישב על נכון והפי' אנן כרשב"ג ותמיד לראשון א"נ את כרבנן ס"ל וא"כ פן תחוש אם לא פדינו לשם ב"ח ואין אתה רשאי לשעבד לזה שלחו לו אנן לשם אמהתא פרקינן וכמו"ש רש"ל ורשאי את להשתעבד בה ואפ"ה אין אנו נותנים לך מתנה כי אינו שלנו כי אנן כרשב"ג ס"ל ובין כך ובין כך משועבד לראשון ולזה סיים רש"א ועיין מהרש"ל והיינו אינו משיג עליו רק מוסיף ליישב פירושו ומיושב ג"כ מה שסיים כפל אנן כרשב"ג אחר דברי א"נ כרבנן וכו' והיינו כנ"ל שאין זה במתנה כי אנן כרשב"ג ועיין מהרמ"ש משמע ג"כ שמרכיב וק"ל. עכל"ק. ולעד"נ ליישב דברי התוס' ע"ד הפלפול בהקדם דברי חמי זקני בעיר מגרש שם ד"ה עיין בברטנורא שמפרש מתני' בלאחר יאוש כרבא ולשם בן חורין לא ישתעבד לא לרבו שני דהא לשם ב"ח פרקי' לרבו ראשון לא משום דילמא ממנעי ולא וכו' וכבר נתעורר בעל תוס' יו"ט דלרבא לא צריך דילמא ממנעי וכו' כיון דהיא לאחר יאוש ועבפ"י דקשה לרבא ליכא לת"ק מפני תיקון העולם יעיי"ש. ולעד"נ דהנה קשה קושי' הרשב"א ובעפ"י הא יאוש לא מהני ועיין בחי' הרשב"א מטעם הפקר דקי"ל כמ"ד לקמן המפקיר עבדו יצא לחירות וכו' ועדיין קשה, טובא הא קי"ל יצא לחירות וצריך גט שחרור ועבפ"י לקמן וסברא זו נכונה וא"כ קשה אמאי ישתעבד לשני ונראה אם נאמר דלרבא ג"כ אית לי' סברא דדילמא ממנעי וכו' ועתו"ס שהקשה לאוקימתא דאביי לפני יאוש ולשם עבד לרבו ראשון אמאי לא ישתעבד לרבו שני משום דילמא ממנעי וכו' ותירצו דלפני יאוש מה"ט אין לגזלו וכו' ע"ש בתוס' ולפי"ז נ"ל בלאחר יאוש דיש הפקר ולמה דקי"ל המפקיר עבדו יוצא לחירות אף דצריך גט שחרור מכל מקום כיון דמדינא יוצא לחירות שוב אינו גוזלו ושוב י"ל כקושי' התוס' דישתעבד לרבו שני משום דילמא ממנעי וכו' כיון דאינו גוזלו וזה ברור ומיושב מה דקאמר לרבא לשם עבד משתעבד לרבו שני כיון דאיירי לאחר יאוש והוי הפקר ואינו גוזלו משועבד לשני משום דילמא ממנעי ולפי"ז לשם ב"ח דג"כ קשה אף דלרבו שני לא משום דלשם ב"ח פרקי' אמאי לא לרבו ראשון אף דהוא לאחר יאוש והוי הפקר הא עדיין ברשותי' כ"ז שלא נתן גט שחרור וצ"ל ג"כ משום דילמא ממנעי וכו' ובזה שייך יותר דלמא ממנעי וכו' כיון דפרקי' לב"ח למצוה וכמש"כ המפורשים ועפי"ז מוכרח דלרבא צריכא לתקנתא דדילמא ממנעי ולא פרקי' ואיכא לת"ק מפני תיקון העולם ברישא ובסיפא מה דלשם עבד משתעבד לשני משום דילמא ממנעי וכו' כנ"ל ומה דבסיפא לרבו ראשון לא בלאחר יאוש ג"כ משום דילמא ממנעי ניחא דתני בין משניות דהשולח ומיושב דברי הברטנורא על נכון ועבפ"י היטב ותבין כי קצרתי ודו"ק עכ"ל הזהב

ג) והנה בשיטת הירושלמי בסוגיא זאת כתב שם חו"ז הגאון ז"ל וז"ל ד"ה רבא אמר וכו' לשם עבד משתעבד לשני וכו' עיין בירושלמי דמוקי מתני' לאחר יאוש כרבא ומפרש בת"ק לשם עבד משתעבד לראשון משום שלא יהי' וכו' מפיל עצמו לגייסות כדחזקי' ועיין במפרש אי ס"ל לת"ק דחזקי' א"כ אמאי פליג בלשם בן חורין אדרשב"ג וע"ש במפרש שנדחק במאי פליגי. ולעד"נ לתרץ ברווחא בשני אופנים. אופן אחד י"ל בפשיטות דס"ל לת"ק לחלק דההיא דחזקי' ועתו"ס דניחא לי' לעבד ברבו שני שירויח מציאה ומתנה דלשני אינו משועבד רק למעשה ידיו. ולענ"ד י"ל עוד ריוח דמשני מהני אם ברח ועיין בש"ס לקמן. ועפ"ז י"ל דס"ל לת"ק דלא שייך חשש דחזקי' רק אם נאמר לשם עבד לשני יפיל עצמו לגייסות. דממה נפשך יפטור עצמו מראשון דאם יפדהו לשם עבד ישתעבד לשני וירויח כנ"ל ואם יפדהו השני לשם ב"ח יצא לחירות לגמרי משא"כ השתא דאמרינן לשם עבד לראשון ליכא חשש שיפיל עצמו לגייסות אף דלשם ב"ח יצא לחירות כי פן יפדהו השני לשם עבד וישתעבד לראשון וסברא כזו איתא במהרמ"ש ובפ"י על ענין אחר ומש"ה ס"ל בלשם עבד ישתעבד לראשון משום חשש דחזקי' דבכה"ג אם נאמר לשני יפיל עצמו בודאי לגייסות ולשם ב"ח ס"ל דיצא לחירות כיון דלשם עבד הוא לראשון שוב לא יפול וכו' וכנ"ל ורשב"ג פליג וס"ל דגם בזה איכא דחזקי' שיפיל עצמו וכו' גם בשביל פן יפדנו אחד לשם ב"ח ויש לפלפל בזה אם נאמר דלת"ק אין מצוה לפדות עבדים יש לסתור הנ"ל ועיין בהרשב"א דגם לת"ק מצוה לפדות עבדים יעיי"ש היטב וי"ל דס"ל לירושלמי כן וי"ל דמש"ה הוצרך הירושלמי בשנויא דלאחר יאוש וכו' דס"ל לת"ק דחזקי' כדי שיהי' דברי ת"ק מפני תיקון העולם ג"כ ועיין לעיל בחידושינו במשנה. באופן אחר נלענ"ד לתרץ הירושלמי דרך מושכל ונחמד עפ"י שהקשו לענין לאחר יאוש הא יאוש לחוד לא מהני ועבפ"י דמתרץ טעם דבעינן יאוש ושינוי רשות משום דבגנב וגזלן באיסורא בא לידם לא מהני יאוש ומש"ה מהני שינוי רשות דאצלו בהיתרא בא יעו"ש באריכות. ולפ"ז בעבד אע"ג דאצל השבאי בא באיסורא ולא מהני יאוש לגבי העבד הוי שינוי רשות שיזכה בעצמו דהוא לא עשה איסורא וע"י היתר בא לו עכ"ד. ועפ"ז קשה לכאורה מאי חשש איכא שיפיל עצמו וכו' דאם יעשה זה להפקיע ובא לו ע"י איסור לא הוי שינוי רשות רק יאוש לחוד לא מהני ושוב ישתעבד לראשון אולם כ"ז בפדאו לשם ב"ח לא יזכה בעצמו להיות ב"ח כיון דליכא רק יאוש לחוד משא"כ בפודאו לשם עבד אם יהי' הדין דמשועבד לשני אף דהוא יעשה איסור לגבי שני איכא יאוש ושינוי רשות דהשני בהיתרא בא לידו ודאי דמהני שפיר. ועפ"ז ניחא לירושלמי בדת"ק בשם עבד משתעבד לראשון משום דחזקי' שלא יפיל לגייסות והיינו דאי נאמר לשני איכא חשש שפיר שיפיל לגייסות ויפקיע עצמו מראשון דיהי' יאוש ושינוי רשות כנ"ל לשם ב"ח לרבו שני לא משום דלשם ב"ח פרקי' ולראשון נמי לא משום דלאחר יאוש והיינו