תירוש ויצהר (שו"ת) פו

סימן ל

בשם ה' יום ה' שלח כ"ד היון תרפ"ד ווארשא

שלומו יסגא. עד ראש הפסגה. כבוד ידנ"פ ורב חביבי הרב המאוה"ג וכו' מוהר"ר צבי הירש משה שי' קרוין דומ"ע בעיר פלונסק

מכתבו האיר מול פני. ושמחתי לשמוע מטוב שלומו וע"ד אשר הציע לפני תמיהתו למה בעידי גט וחליצה אומרים לעדים שיהרהרו תשובה בלבם על עבירות שעשו אפילו מוחזקים לצדיקים גמורים שמא עברו עבירה שנפסלים בה. כמבואר בסדר מהר"ם יפה ובהר"י מינץ הובא ברמ"א בש"ע אהע"ז בסדר הגט סי' קנ"ד. ובסדר חליצה. ולא נהגו כן בעידי קידושין

הנה כ"ת שואל כענין בזה. וכבר כ' בכנה"ג סי' ק"כ אות י"ד שנכון לומר להם גם אלו היו יוסף הצדיק ואהרן הכהן המנהג לעורר רוחם לאלוה למען הכשר עכ"ל אבל כבר קדמו בתמיה זו בס' דרך פקודיך להגה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב זצ"ל שכ' שם בהג"ה וז"ל מעולם תמהתי על המנהג והלכה מרווחת בכל תפוצות ישראל בעידי הגט וחליצה מצווין שיהרהרו בתשובה ולא נהגו כן בעידי קידושין ומה נשתנה וכו' ותי' דגבי קידושין ה"ט הואיל ובמקום החופה המקום הוללות יבוזו לדברי המזהיר להרהר בתשובה ועל כן מסיק שראוי לכל ירא שמים באמת שיזמין לו עדים קודם החופה ויאמר להם בינו לבין עצמם שיהרהרו בתשובה ע"ש אכן ראיתי בס' דברי יוסף עה"ת (דף קע"ט) להגה"ק ר' יוסף טשאבע מסערדאהעלי שמביא ד"ק וכ' דדבריו וודאי הם דוחק גדול. וכי בשביל אנשים מלעיגים אנו נבוש לעורר לבב העדים שיהיו עדים כשרים. ואכתי קשה דלמה באמת לא תקנו כן שכל המסדר קידושין יזמין לו ב' עדים וקודם שילך לחוץ לחופה יאמר להם להרהר בתשובה כמו שכ' הוא ז"ל

ולכן תי' הוא ז"ל דודאי מנהג ישראל כדת של תורה. ומ"ש קידושין מגירושין נ"ל דודאי שני ושני. דהנה כ' המחבר באו"ח סי' תל"ז דהשוכר בית מחבירו בי"ד בניסן ואינו יודע אם הוא בדקו אם הוא בעיר שואלו וכו' וכ' המג"א שם דהטעם דלא סמכי' אחזקה היכי דאיכא לברורי כמש"כ ביו"ד סי' א'. ולח דמי לבדיקה דלא בדקינן אחר ח"י טריפות וסמכי' אחזקה. דהתם לא הי' מעולם חזקת טריפות אבל הכל כל השנה הי' בחזקת חמץ. ובחזקת בדוק אתה בא להוציא מחזקת חמץ לא סמכי' עלי' לכתחלה דומי' דשחיטה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ע"ש. ובמחצית השקל ביאר דבריו דכל היכי דאיכא חזקה נגדה דכל שנה היא בחזקת אינו בדוק וע"י חזקה זו אנו רוצין להוציאו מחזקת שאינו בדוק כה"ג לא סמכי' אלא היכי דליכא לברורי וזה ג"כ ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם דהיכי דהוא לפנינו לא סמכי' ארוב הואיל ואתה רוצה להוציאה מחזקת איסור אמ"ה או א"ז

וא"כ ה"ה בנ"ד לענין לצוות להם לעדים שיהרהרו בתשובה דודאי מצד החזקה ח"כ א"צ להזהירם על כך. לא כן גבי גט דאתה רוצה להוציאה מחזקת אשת איש ובחליצה מחזקת איסור יבמה. בחזקה זו לא סמכינן על החזקה. וע"כ צריך להזהירם ע"ש

ולעד"נ לתרץ עפ"י מש"כ בס' קול שמחה פ' וישב במדרש ויהי בעת ההיא וכו' רב שמואל בר"נ פתח כי אנכי ידעתי את המחשבות. שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו וכו' ויהודה הי' עסוק ליקח לו אשה והקב"ה הי' עוסק ובורא אורו של מלך המשיח. המדרש הזה תמוה. ונראה לפרש דבא המדרש להורות לנו ענין נפלא דכל השבטים ויעקב היו עסוקים בצום וצעקה לה' בשביל מכירת יוסף וכו' והיו מתפללים לה' בכל לבם ונפשם ויהודה הי' עסוק ליקח אשה. נמצא לעיני בשר היה ענינם יותר לה' כי הוא הי' עסוק בנשיאת אשה. אעפ"כ אומר המדרש דאין שום אדם יודע מחשבות הטמונות בלב איש וראה הקב"ה יותר מעשה יהודה וממנו היה בורא אורו של משיח ע"ש. והגה"ק מהר"ם מקאצק זצ"ל פי' דברי רבו הגה"ק הר"ר בונם זצ"ל מפרשיסחא הללו כמש"כ בס' רמ"צ (דף מ"א) דכוונתו דכאשר ראה יהודה מה שנעשה וכי נגרם הכל עפ"י עצתו נמס לבבו בקרבו והלך במרירות גדול מאד עד כי נתבטל ממש ממציאותו שכ"כ דן בדעתו והחליט במחשבתו שבוודאי האביד את כל מה שסיגל מיום הולדו עד היום וכמעט כלתה נפשו מגודל המרירות עד כי נתיישב בדעתו ואימץ את רוחו וגמר בלבו להתחיל לקיים התורה מחדש ולהכין לבבו מעתה לעבוד את ה' אלהיו כתינוק שנולד מפני שכבר איבד את כל הראשונות והתחיל לחדש עבודתו מהמצוה ראשונה שבתורה. וזאת המחשבה היתה כ"כ יקרה לפני היודע מחשבות ובוחן לבות עד שממנו היה בורא אורו ש משיח ע"ש

ועד"ז נ"ל ענין הירושלמי בכורים (פ"ג ה"ג) דחתן מוחלין לו כל עוונותיו. כי בהליכתו ליקח אשה בכוונת התשובה היותר גדולה שכבר אבד הכל מה שסיגל מילדותו ע"י עונותיו ועתה יתחיל מחדש לקיים התורה ממצוה הראשונה. ממילא מוחלין לו כל עונותיו. וזה ענין תענית החתן והכלה ביום חופתן כמבואר בש"ע אהע"ז סי' ס"א. ובאו"ח סי' תקע"ג. ובס' כרם שלמה הובא בפ"ת שם שנוהגין שהחתן מתפלל במנחה אחר תפלת י"ח קודם שעקר רגליו כל סדר הוידוי כדרך שמתפללים ביוהכ"פ וכו' ע"ש. ובס' ילקוט הגרשוני או"ח סי' תקע"ג לענין אמירת החתן מזמור נ"א שבתהלים ע"ש. ועי' בס' טעמי המנהגים עניני אישות אשר יתנה תוקף קדושת החתן ומעלתו בז"י המשתה ע"ש בשם קדושים. ועי' בס' שדי חמד מערכת חתן וכלה אות ד' ובשו"ת מהר"י מברונא סי' צ"ג. ועד"ז יש לפרש בקהלת (ז' ב') טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו. כי לומר טוב זה מזה שייך בשני דברים שהם באמת ענין אחד. רק דזה טוב מזה. ולדברינו בית האבל ובית המשתה המה באמת ענין אחד לתשובה. כי זכרון יום המיתה מעורר לתשובה ע"ד שוב יום אחד לפני מיתתך ובית המשתה של נשואין הוא יומא דתשובה להחתן כנ"ל מעין תשובת יהודה. וע"ז אמר דטוב ללכת וכו' באשר הוא סוף כל האדם ושייך יותר לכל או"א. מלכת אל בית המשתה אשר התשובה שייך יותר רק להחתן שהוא יום חופתו. וי"ל דזאת מרומז בפ' תצא (כ"ד ה') כי יקח איש אשה חדשה וכו' נקי יהי' לביתו היינו נקיון מעונותיו ועיין בבעה"ט שם

וממילא מיושב הא דאין אומרים לעידי קידושין שיהרהרו בתשובה כיון דכל ענין נשואין וחתן ביום חופתו הוא יסוד התשובה במעלה היותר גדולה בדרך שחידש והורה לנו א' משבטי יה. יהודה. שהלך ליקח אשה בשביל שהתמרמר שאין מועיל לו תשובה [עתה בכותבי ראיתי מש"כ בס' חשבה לטובה (דף כ' ע"א) מהגה"ק רח"ה זצ"ל מאלכסנדר על הגמ' רבי אומר יו"כ מכפר לשבים ולשאינם שבים שסיפר כשהייתי נער בן שש שנים ולמדתי אצל מלמד ונחלה מאד שהי' סמוך למיתה ובאו אליו חברה קדושה ואמרו לו שיעשה תשובה. והשיב כי העולם אומרים "קיין תשובה איז אויך א תשובה". וזה הפי' לשאינם שבים היינו שמרגיש בעצמו שאין לו תשובה שמרגיש בעצמו שקלקל ופגם כ"כ שאין לו תשובה ע"ש. והוא דרך התשובה בעבור כל חתן כנ"ל] והוא מוכרח להתחיל עבודתו מחדש. מי זה מהנאספים והקרואים. וגם העידי קידושין בתוכם שלא יהרהרו בתשובה שלימה גם מבלי להזכירם אודות זה וכעין גמ'