תירוש ויצהר (שו"ת) פד

קשה לדברי רש"י והרי"ף מהברייתא גם ללוי מדקתני אפי' גדי וטלה ע"כ טעמיה משום תערובות גופין ואם הטעם משום תערובות גופין בודאי אינו אסור רק לכתחילה אבל בדיעבד אם כל אחד מכיר פסחו בודאי לא שייך למיסר וקשה למ"ל הטעם משום תערובות גופים הא לכתחילה גם ללוי אסור משום תערובות טעמים לדידיה ומן הברייתא מוכח תערובות גופים אין אבל תערובות טעמים לא אפי' לכתחילה

ונראה עפ"י מה שהקשה המהרש"א דמאי פריך מהברייתא לרב דלמא ה"ק אין צולין שני פסחים כאחד משום תערובות גופים ואפילו גדי וטלה דליכא משום תערובות גופים אסור משום תערובות טעמים עיי"ש. ולדידי נראה דאין כאן קושיא דהכי דייק הש"ס דע"כ אין הטעם כלל בגדי וטלה משום תערובות טעמים דאי הטעם משום תערובות טעמים א"כ אסור אפי' בדיעבד לרב ואיך קתני דאין צולין שני פסחים כאחד משום תערובות גופים א"כ אין איסורן כ"א לכתחלה וסיים אח"ז אפי' גדי וטלה אסור משום תערובות טעמים והא לא דמיא הני שני טעמים דטעם תערובות לא שייך למיסר כ"א לכתחילה ובאמת אפי' בדיעבד אסור משום תערובות טעמים ואי גם ברישא טעמו באמת משום תערובות טעמים קשה מאי גדי וטלה. והשתא מתורץ קושיתנו הנ"ל דלרב פריך שפיר אבל ללוי א"ש דבאמת ה"ק לא מיבעיא דאין צולין שני פסחים שוים משום תערובות גופים ג"כ אלא אפי' בגדי וטלה דלא שייך תערובות גופים אסור משום תערובות טעמים ותרווייהו טעמים איתנהו רק לאסור לכתחילה אליבא דלוי ושפיר דייק הש"ס כוותיה דלוי עכ"ל

איברא דיש לסתור דברי קדשו וקושית המהרש"א הדרא לדוכתיה ע"פ קושית התוס' הנ"ל דמה מקשה הגמ' לרב הא בכחושים גם רב מודה. וראיתי באו"ח דמתרץ לשיטת הת"ח דבשניהם כחושים סובר רב דאסור לכתחילה ואז ללוי מותר גם לכתחילה ועיין בזה בפר"ח יו"ד סי' ח ובש"ך סי' ק"ח סק"א. ושפיר מקשה הגמ' לרב ל"ל ואפי' גדי וטלה דמשמע משום תערובות גופים הא איכא משום תערובות טעמים עכ"פ לכתחילה עיי"ש. ולפ"ז שפיר מקשה המהרש"א ז"ל דדלמא הכוונה לרב אין צולין שני פסחים כאחד משום תערובות גופים ואפי' גדי וטלה דליכא משום תערובות גופים אסור משום תערובות טעמים ואי משום תי' האו"ח דמשום תערובות טעמים אסור גם בדיעבד ואם כן לא דמיא הני שני טעמים. ז"א דהא כמו דמשום תערובות גופים אסור רק לכתחילה כן גם משום תערובות טעמים אסור רק לכתחילה כיון דמיירי בשניהם כחושים כנ"ל. ולפי דברינו מיושב קושית האו"ח הנ"ל על הרי"ף דפסק כלוי כיון דהברייתא כוותיה מסתברא. דדוקא לרב היה קשה דל"ל משום תערובות גופים הא גם משום תערובות טעמים אסור עכ"פ לכתחילה. ואף דמיירי בכחושים כמש"כ בתוס' הנ"ל דהא לענין לכתחילה אסור לרב גם בכחושים. אבל ללוי לא קשה דהא בכחושים סובר לוי דמותר גם לכתחילה וא"כ מוכרח לומר ללוי דוקא משום ת"ג. ולפי"ז מתורץ שיטת רש"י ז"ל דשפיר מקשה הגמ' ללוי מאי לאו מפני תערובות טעמים דהא בשניהם כחושים ללוי מותר גם לכתחילה כנ"ל וממילא ניחא גם מירושלמי דשם לא נזכר שהיה אחד מהם שמן כמו בש"ס דילן דאיתא בשר שחוטה שמן. וא"כ מיירי בירושלמי אף בכחושים ולכך ללוי מותר אף לכתחלה. שוב ראיתי במראה הפנים בירושלמי שם ודו"ק

עוד יש ליישב מירושלמי עפימ"ש בשו"ת ארץ צבי חאו"ח סי' ל' דבכחושין הוי רק משהו ובאם הוא משהו שלכד"א מבטלין לכתחילה כסברת התוס' פסחים (דף ל') משהו ונותן טעם לפגם מותר לבטל לכתחילה ועפ"י סברת כו"פ סי' פ"ז דשלא כדרך אכילה ונותן טעם לפגם שוים. בזה מיושב קושית התוס' פסחים על לוי דשם סתמא קתני פי' בכחושים עיי"ש. ומיושב גם מירושלמי דלא קתני שמן משמע בודאי דבכחושים מיירי וללוי אף לכתחלה מותר כנ"ל

גם יש לומר מירושלמי דשמואל משמיה דלוי מתיר לכתחילה דהנה בע"ז פליגי אביי ורבא בבת תיהא דאביי אוסר ורבא מתיר וכ' שם בתוס' דאביי לא פליג על לוי דמתיר ריחא דשאני הכא שהוא ע"י תערובות אבל בבת תיהא שהריח בעין אף לוי מודה דאסור. וא"כ לפי סברת אביי דלוי מודה באם הריח בעין ורק ע"י תערובות שרי מטעם שנתבטל פשיטא דלכתחילה אסור דאין מבטלין איסור לכתחילה אבל לרבא דמתיר ריח בעין אה"נ דס"ל ללוי אף לכתחילה מותר וכ"כ בס' מלא הרועים מערכת ר"מ אות ט'. וא"כ י"ל דכן הוא גם שיטת שמואל בירושלמי אליבי' דלוי כרבא. וכאשר חזינן דרבא מתיר בבת תיהא גם לכתחילה כקושי' הר"ן הנ"ל. ועוד אמרתי לתרץ קושית הר"ן מהא דבת תיהא דמותר גם לכתחילה עפימש"כ בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' ל"ג בהבדל בין בת תיהא ובין הא דבשר דהריח נכנס לתוך אוכל עיי"ש. א"כ י"ל דדוקא אם הריח נכנס לאוכל אוסר ל וי לכתחילה ולא בבת תיהא ופשוט

והנה פשוט י"ל עפ"י מה שמקשים בתוס' בד"ה מאי לאו וכו' על רש"י. וראיתי בס' חידושי הרד"ד שתי' דהנה אי מבטלין איסור לכתחילה בשאין כוונתו לבטל כהא דדבש עם רגלי הדבורים דמותר לבשל לפי שאינו מכוון לערבם. א"כ כשצולה שני פסחים ודאי דאין כוונתו לערב טעמים כלל. ורק כשצולה בשר נבילה שמן ובשר שחוטה כחוש דאז י"ל שרוצה שיתפטם הכחוש מהשמן והוי כמבטל איסור לכתחילה ואסור אף ללוי וכן פת עם צלי שמתפטם מן הבשר הצלי דפת כחוש אבל בשניהם שמנים פשיטא דאין כאן מבטל דודאי אין כוונתו לערב טעמים דמה בצע לו בערוב כיון דכשם שזה קולט ריח מזה האחר קולט ממנו וא"כ אין תועלת בערובו וכל שאין כוונתו לכך מותר אף לכתחילה וא"כ באין צולין שני פסחים דסתמא תנן ומשמע בשוים ועוד דסתם פסח שמן הוא וא"כ ממילא בשניהם שמנים פשיטא דאין כאן איסור בטול לכתחילה ושפיר קשיא ללוי עיי"ש ובאמת כ' הצל"ח בתוס' ד"ה נימא תהוי תיובתא ליישב קושייתם במה דהקשו על קושיית הגמ' לרב מהא דאין צולין שני פסחים וכ' תימא מאי קושיא הא דאסור משום תערובות גופים היינו היכא דשניהם כחושים דליכא תערובות טעמים ותי' הצל"ח דנראה דפסחים אין מביאין כחושים משום הקריבהו לפחתיך עכ"ל ועיין בתוס' לעיל (דף ג' ע"ב) ד"ה מאליה דרוב פסחיהם היו שוים א"כ מיושב שיטת הירושלמי דדוקא בש"ס דילן דנקיט פלוגתתם דרב ולוי באחד שמן והשני כחוש שפיר פסקו הרי"ף ורש"י דלוי מודה דלכתחילה אסור אבל בש"ס ירושלמי דנקיט מה לצלות שני שפודין א' של בשר שחוטה וא' של בשר נבילה בתנור אחד דמשמע דהיו שניהם שוים או כחושים או שמנים ובזה לוי מתיר גם לכתחילה כיון דאינו מתכוין לבטל ואץ בזה כלל דאין מבטלין איסור לכתחילה ופשוט

עוד י"ל שיטת רש"י ז"ל דבס' מלא הרועים בסוגיא דר"מ אות ט' כ' בטעם דס"ל לרש"י דללוי אין לצלות איסור והיתר כאחד לכתחילה דהוא כדאיתא ביו"ד סי' קי"ח דהטעם כמ"ש בהג"א ע"ז שם בפשטידא של בשר וכו' שאין לצלותו בתנור אחד וכו' שמא יזוב שומן מפשטידא אל התנור ויגע בו וכו' וה"ה מה"ט לא התיר לוי לכתחילה לצלות גדי וד"א נהי דבזה יכולין לזהר שלא יגעו זב"ז וגם שלא ינתזו נצוצות מזה לזה אך להא חיישינן שמא יזוב שומן מד"א לתוך התנור ויהי' מפעפע לכל התנור ואח"כ יגע הצלי בתנור ויאסור לכך אסור לכתחילה אבל בצליית פסח דהדין נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו א"כ בלא"ה צריך ליזהר שלא יגע בתנור דאף הנוטף מגופו אסור א"כ אין סברא לאסור לצלות אותו עם פסח אחר דלענין ריח ונגיעה בעצמו של פסח ל"ח ולמיחש שמא יגע בחרסו זה אף בנצלה לבדו אסור לכך