תירוש ויצהר (שו"ת) עו

כב) בפ' לך בבר"ר (סו"פ מ"ז) ומצ"א עצמו מהול כו' שקרנא כזבנא כו' ע"ש במת"כ. וי"ל שיטת ר' לוי ע"ד שש אנכי כו' כמוצא שלל כו' דקאי על מילה והיינו כנ"ל ומצ"א עצמו כו' ויש לעיין בזה. וכ' בס' פנינים יקרים בשם דו"ז הגה"ק ר' ברוך פרענקיל ז"ל פי' שרים רדפוני כו' מדברך פחד לבי שש אנכי על כו' ע"ד הבחיי דתושב"כ נקרא דיבור ותושבע"פ נקרא אמירה. ומצד תשב"כ רדפו אותו שונאיו (שרים רדפוני) שאסור לבוא בקהל כי הוא ממואב וזה ומדברך פחד לבי. אבל שש אנכי על אמרתך היינו תושבע"פ כי דרשו חז"ל עמוני ולא עמונית כו' ע"ש. ועד"ז נ"ל הסיום כמוצ"א שלל רב ע"ד חז"ל (בר"ר פ"נ) מצאתי דוד עבדי בסדום ודו"ק

כג) בפ' לך (י"ז כ"ב) ויעל אלקים מעל אברהם. בק"ל הק' למה נא' זה גבי מילה. י"ל ע"ד הקול שמחה דנסיון הוא בהסרת עזר אלקי וזה ויעל אלקים והבן

כד) בפ' לך (י"ז י') המול לכם כל זכר וגו'. בגמ' שבת (דף קל"ז ע"ב) מל ולא פרע כאילו לא מל. ת"ר המל אומר אשר קדשנו וכו'. וראיתי בס' מקרי דרדקי הובא בספר ילקוט הגרשוני פ' תזריע שהקשה מ"ט בכל הפרק לא מפרש תלמודן נוסח הברכה רק כאן. ומה שייכות הברכה להא דמשנתינו דמל ולא פרע כאילו לא מל. וע"ש שתירץ ע"פ מש"כ בשו"ת בנימין זאב דמצוה כזאת שגם צדיקי אוה"ע מקיימין. הגם שהמה אינם מקיימין אותם בעבור מצות ה' רק בעבור שהם מצות שכליות לא תיקנו אנשי כנה"ג לברך. ולכן בכל הפרק לא הי' יכול הגמ' לומר נוסח הברכה משום דגם ערביים וגבעונים מהולים מש"ה ליכא ברכה כלל לישראל. משא"כ עתה דתנן במתני' מל ולא פרע כאילו לא מל. וידוע דערבי וגבעוני מוהלים ולא פורעים. וכיון שכן מצות מילה שאנו מקיימים אין שום אומה שמקיימים אותה. ולזה שפיר מפרש תלמודן דוקא כאן נוסח של ברכת מילה עיין שם דפח"ח

ולעד"נ עפמ"ש העקידה פ' לך בשם הראשונים ז"ל שחקרו בעיקר מצות מילה אם היא בגדר הסרת החסרון משום דהערלה היא מום באדם הישראלי. או אם היא הוספת מעלה וקדושה לאומה הישראלית. ובאמת יש בה שני ענינים אלו יחד. וראייתו מהא דמשנה נדרים (דף ל"א) מאיסה היא הערלה וכו' שנתגנו בה הכותים שנאמר וכו' גדולה היא מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות וכו' הרי דהיא עוד הוספת מעלה. וזש"א התהלך לפני והי' תמים ואתנה בריתי א"ל שני דברים וכו'. ועיין בס' בית הלוי לך שכ' דהני שני בחינות הם בחיתוך ופריעה. דהחיתוך הוא הסרת הערלה ובזה מוציא עצמו מכלל הכותים שנקראו ערלים. ואח"כ באה הפריעה והיא לאות ברית קודש להתקדש בקדושת ישראל להיות עם אחד. וע"ז אנחנו מברכים בברכות המילה וצאצאיו חתם באות ברית קודש דהחותם של הברית באה ע"י הפריעה. ועיין בזוה"ק בשלח בפ' ויבן משה מזבח וכו' על דאיתפרעו ישראל ואיתגליא בהו אות רשימא קדישא. הרי להדיא דאות הברית הוא ע"י הפריעה ע"ש שהאריך בראיות מאירות. ועיין במדרש (הובא בדמשק אליעזר בראשית) נעשה אדם בצלמנו זה המילה כדמותינו זה הפריעה

ובזה יבואר גם לדעת הרמב"ם (פ"ז מה' מלכים) דגם בני קטורה חייבים במילה. והק' המל"מ מהא דנדרים (דל"א) הנודר מן הערלים אסור במולי כותים ומותר בערלי ישראל והנודר מן המולים אסור בערלי ישראל ומיתר במולי כותים שאין הערלה נקראת אלא על שמם וכו'. ומדוע לא הוציאה המשנה מן הכלל גם בני קטורה דנצטוו על המילה ודינם בזה כישראל. ולפ"ז ניחא דבני קטורה הגם דחייבים במילה מ"מ בהם אין המילה להתקדש על ידה כלל דלא מבעיא למ"ד ביבמות דלא ניתנה פריעה לא"א. אלא אפי' ניתנה ונתחייבו גם אז. מ"מ שתהי' לאות ברית בודאי לא ניתנה רק לישראל וכמו שאה"כ ואתנה בריתי ביני וביניכם לשון עתיד וקאי על זמן מתן תורה. ובבני קטורה אין המילה רק להבדילם מכותים וכו'. אבל מעולם לא נכנסו כלל בכללו של זרעו של אברהם אע"ה דהא מקרא מלא וכו' כי ביצחק וכו'. וע"כ עדיין הם בלשון הכ' ערלים וכמו שכללם הכ' כי כל הגוים וגם בני קטורה בכלל ערלים. וכן הוא לענין נדרים. וע"ש בס' בית הלוי פ' בשלח בזה דפח"ח. וממילא נראה דעיקר הברכה שייך על הפריעה דע"ז שייך אשר קדשנו במצותיו וצונו וכו'. וזש"א המל ולא פרע וכו' ת"ר המל אומר וכו' והבן

כה) בפ' לך (י"ז כ"ו) בעצם היום הזה נימול אברהם. איתא בדחז"ל דנימול ביוה"כ. וראיתי בס' ברית אברהם מהה"ג אבד"ק אמשינוב סוף פ' לך בשם הד"ש להקשות הא הוה מילה שלא בזמנה ואינה דוחה יוה"כ. ולענ"ד נראה דנקרא שפיר מילה בזמנה כיון שבא לו אז הציווי מהשי"ת

כו) כ' בס' בית הלוי (די"א ע"א) בפ' לך (י"ז א') אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. והדרש שאמרתי לעולמי די. ויש להבין מדוע אמר לו זה השם בעת ציוויו על המילה. ובמדרש אמרו כמה טעמים על זה די לערלה שתהא בעולם עד כאן ודי למילה שתהא עגומה ע"כ. ולכי הדרש שאמרתי לעולמי די הנראה דיש לומר הכוונה דהנה אמירה לעולם די נתפרש בשני אופנים בכמות ובאיכות. א' דהיה העולם הולך ונתרחב יותר ויותר עד שאמר לו די. גם קאי על אופני המציאות. וכדרך משל בזרעים רואים אנחנו שהולך ונתתקן דבהתחלה יוצא מן השדה קש. ואח"כ מהמעולה שבזרע נעשה למעלה שבולת ואח"כ נעשה בה המוץ שמונח בו הקמח ואח"כ קרוב להגמרו נגדל בו הקמח ואלמלא אמר די היה הולך ונתתקן עוד דמהחטה היה יוצא גלוסקא הראוי לאכילה ואמר לו די שיותר לא יתוקן. יען כי כן גזרה חכמתו יתברך דסוף של התיקון וגמרו יהיה ע"י מעשה האדם וכן יהיה עד לבסוף. שלעתיד בימי התיקון אמרו עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת אבל עד לעתיד הניח להאדם שיהי' עמל לגמרו. וזהו עתה כשצוה אותו למול וכדי שלא יהיה קשה לאברהם אבינו כמו שהקשה טורנסרופוס הרשע לר' עקיבא אם רצונו במולים מפני מה אין האדם נולד מהול. וזהו שאמר לו אני שאמרתי לעולמי די וכל הבריאה הנחתי להאדם שיגמרנה וכמו כן בריאת האדם והשלמה שלו הנחתי על האדם שימול את עצמו. שוב מצאתיו בס' תפארת יהונתן

כז) בתהלים (ק"ט ד') תחת אהבתי ישטנוני וכו' ע"ש ברש"י ע"ד חז"ל מפני מה יוצא ליהרג שמלתי את בני. ובר"ר פמ"ז לא היינו מניחים אותו לימול וכו'. ונוכל לומר שזה גם כוונת הסיום ואני תפלה. שע"ז ישטנוני מה שאני מתפלל להשי"ת וע"ד שכ' רש"י שם בפסוק ה' ומבקשים לגשמים והבן. והצרה לדניאל בא ע"י תפלתו ג' פעמים ביום. וענין שמלתי את בני יובן ע"ד גמ' מעילה (די"ז). וכן בגזירות יון שבת חודש מילה. וכן בזמן בן כזיבא שהובא ביבמות ובב"ר סו"פ מ"ו ע"ש במת"כ והבן: כח) בפ' לך (י"ז י') זאת בריתי אשר תשמרו וגו'. בכת"ס ריש פ' וירא תמה בהא דאי' (קידושין דפ"ב) קיים אאע"ה כל התורה עד שלא ניתנה והלא מצות מילה לא קיים עד שנצטווה עיי"ש. ולענ"ד נראה עפ"י דאיתא (יבמות דע"א ע"ב) לא ניתנה פריעת מילה לא"א וכו' וכ' שם בתוס ד"ה לא ומ"מ אברהם פרע מילתו אע"ג שלא נצטווה כדאמר בב"ר דאפילו ע"ת קיים (ובגליון ביבמות שם כתבתי בזה"ל: בתוס' ד"ה בקונטרס וכו' ור"ח מפרש נ"ב עיין באשכול ח"ב סי' ל"ז שגרם כמו הר"ח וא"כ לפ"ז שפיר ניתנה פריעה לא"א וכן משמע בב"ר פמ"ו המול ימול מילה ופריעה וכ"ה במד"ר תצא פכ"ו ועיין בש"ס ע"ז (דכ"ז) דדרשינן דנכרי