תירוש ויצהר (שו"ת) עה

שלל רב שיש לו עצבות מה שהניח מהשלל שלא הי' ביכלתו לקבל כל האוצר שמצא כן יהי' אצל האדם בעבדות השי"ת שידע שעוד הניח עבדות. והנה קודם המילה לא ידע אאע"ה שחסר לו עוד שלימות כדאיתא בחז"ל (נדרים דל"ב ע"א) אחזתו רעדה אמר שמא יש בי דבר מגונה. ואח"כ נשלם באמת כדאי' שם שהשליטו עוד על ה' איברים ונעשה תמים. וא"כ נודע לו אח"כ למפרע שהי' חסר והעבדות הי' כמוצא שלל רב כפי' הבעש"ט זי"ע. וא"כ זאת הכוונה על אמרתך כמוצא שלל רב והוא מילה כנ"ל. ופ' בשפ"ח מקץ (מ"א נ"ה). ובמד"ר בא (סו"פ י"ט) כי שמרו אמרתך. שוב ראיתי בס' ליקוטי חבר ח"ב (דכ"ו ע"ב)

טו) סיפר לי ח"א שפ"א הי' ברית מילה בגוסטינין. ותמיד הי' המוהל חתנו ר' יעקל. ושם הי' א' מהחסידים מווארשא שלמד א"ע להיות מוהל ועשה השתדלות אצל ר' יעקל שיניח גם אותו ליקח חבל במצות מילה. וכשראהו הרבי הביט עליו בפנים של כעס ואמר לו האם אתה רוצה להיות אפעראטור. די ווייסט גאר נישט אז מען גייט מאכין איוד מיז מען וויסען צי מען גיהערט דערצו. וכל השומעים התפלאו. אבל לא עבר זמן הרבה ונתגלה קלונו ברבים ונטה מדרך הישר

טז) בענין המנהג שמניחים הסכין של מילה על מילת רך הנימול לאחר המציצה שאלתי פ"א את הרהגה"צ רמ"מ זצ"ל מפילץ בהיותי בגור וגם הוא אמר לי שלא שמע ולא ראה טעם לזה. והוא הי' מוהל

ולעד"נ עדש"כ טעם מה שאומרים אדון עולם אחר התפלה. כדי שלא יקטרג השטן לומר ששמחים אנחנו בסיום התפלה עיין בס' מטה משה. וכן אנו נוהגין בסיום ש"ס או מסכתא שמתחילין תומ"י בשעת הסיום מסכתא אחרת. וכמו שנוהגים בשמחת תורה להתחיל בראשית אחר סיום התורה. וכן י"ל במצות מילה שקיבלו בשמחה. מראים בזה שחוזרים ומניחים את הסכין להראות שמוכנים לקיים עוד מצוה זו והבן. ועי' עוד טעם בס' ברית אבות לה' מילה (דצ"ו ע"ב). ועי' טעמי המנהגים (החדש) ח"ג לשמ"ת בשמי בענין שישו ושמחו בש"ת ע"ש

יז) מה שאומרים אחר המילה בברכה על הכוס. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. זה הקטן גדול יהי' כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחומע"ט. י"ל עדש"כ במק"א בענין רפאינו כו' כי תהלתינו אתה. כי ע"י תהלה בא רפואה. כענין בורא רפואו"ת נורא תהלו"ת. כי ע"י הכרת טובתו ית"ש לשעבר בא ישועה להבא. ולכן כשמתפללין לרפואת הרך הנימול. זה הקטן גדול יהי' כו' ושיתגדל לכ"ט. מקדימין בהודאה והבן. ובש"ס פסחים (קי"ז ע"א) והלל זה כו' נביאים שביניהם תקנו כו' ועל כל צרה וצרה שלא תבוא כו'. וברש"י תיקון לשון. וי"ל גם עפ"י פשוט על כל צרה שלא תבוא כי אמירת הלל מועיל שלא יבואו צרות. ולכן אמז"ל בכפילא צרה וצרה דע"י הודאה על הצרה שעברה נושעים לעתיד ע"ד שא' אדמו"ר בע"ס שפת אמת ז"ל פי' הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו דורך הודאה על העבר דערביוועט מען חסדים להבא. וכעין שפי' בס' תפארת שלמה בח"ת לסוכות פי' המצטער פטור מן הסוכה. היינו דע"י מצות סוכה נפטרים מצער ע"ש והבן. ועד"ז יל"פ ברש"י שבת (דכ"א:) ועשאום י"ט בהלל והודאה ע"ש. היינו ע"י הלל והודאה נעשו ימים טובים ודו"ק

ולפ"ז יש להמתיק מש"כ בס' תורת משה נתן (דנ"ו ע"ב) ד"ה בתהלים (קל"ו) הודו כו', ע"ש במשל מהמגיד מדובנא ז"ל. ועי' פ"ג דתענית מ"ח. ובמלכים א' (ח' ל"ג ל"ה) והודו את שמך. ע"ד ששמעתי מאדמו"ר ז"ל הודו לד' כי טוב על העבר. ובזה מעורר חסדים של להבא בורא רפואות נורא תהלות. ועיין ליקוטי אורות (תהלים ע"ו) כי חמת אדם וכו' ע"ש

מדרש פליאה (הובא בפי' רמזי אש לתד"א פי"ד) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו בכאן נפתח פתח לכפוי טובה ע"ש

וניחא ג"כ עפ"י דברי אדמו"ר בהודו לה' כו' ועי"ז יהי' לעולם חסדו. היינו ע"י ההודאה לשעבר דערביוועט מען דיא חסדים להבא וזה ע"י שאינו כפוי טובה. ועיין ברש"י מלכים ב' (י"ב כ"א) שנענש יואש ע"ש. ובדה"י ב' (כ' כ"א) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו כו' והוא ג"כ כנ"ל. וממילא הוא כסיום שם וינגפו והבן

יח) לברית מילה. ביום ג' דחודש מנחם אב תרנ"ה אמרתי הענין דהותר לאכול בשר בברית מילה בט' ימים מר"ח מנ"א עפ"י דאיתא בדחז"ל עה"פ ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק (היינו ביום ה"ג מל עיין תוס' עה"ת) גדול עולמים הי' שם. וכן באסתר הי' משתה גדול. גדול עולמים הי' שם. וע' ס' תולדות שלמה. הענין כי ברית מילה הוא כריתת ברית ואין אופן לכרות ברית אם לא שיהי' הבעל דבר באותו מעמד. כמו למשל כל קאנטראקט הנעשה אצל רייענט הוא דווקא בפני הבע"ד. וזה ענין וכרות עמו הברית לכך הקב"ה נמצא בברית מילה. והנה כל ענין האבילות על החרבן הוא על שנתרחקנו מהשי"ת ובביהמ"ק הי' השראת השכינה והיינו קרובים אליו ית"ש. לכן בבר"מ נתעורר קרבתינו להקב"ה לכן בטל אז האבילות והותר לאכול בשר. ואמרתי לענין עניים על הסעודה בב"מ כי אז הקב"ה שם כי יעמוד לימין אביון וממילא אין אבילות כנ"ל. וזה בג"ד היינו בא ג"ד כדרשז"ל בשבת ג"ד גומל דלים. עוד י"ל טעם מספיק עפמש"כ בס' תפארת צבי (להרב ממאלקין) (דמ"ה ע"א) בפי' מאז"ל המשמח תתן וכו' כאלו בנה אחת מחורבות ירושלים ע"ש ודו"ק. והוא ק"ו וכ"ש בבר"מ שכבר נולד בן ונשמות שבגוף כלים. א"כ יש עי"ז התקרבות לגאולה והבן

יט) בנוסח הברכות לאחר המילה וצאצאיו חתם וכו' ע"כ בשכר זאת וכו' צוה להציל וכו' למען בריתו אשר שם בבשרינו בטויו"ד סי' רס"ה. לכאורה למען בריתו מיותר וכפל כי כבר אמרנו אשר קידש ידיד וכו' וחוק וכו' ע"כ בשכר וכו' א"כ כבר אמרנו שבשכר אשר חוק וכו' שם. ולעד"נ ע"ד ש"ס גיטין (דף נ"ז:) כי עליך הורגנו כל היום זה המילה. היינו שכל הצרות הבאים עלינו הוא ע"י קיום מצות מילה. ע"ד חז"ל מפני מה יוצא ליהרג מפני שמלתי את בני. וזה כי עליך הורגנו. ועיין מה שנדפס בשמי בס' דבר בעתו לעניני מילה. וז"ש בשכר זאת וכו' משחת. היינו מצרות עוה"ז שהוא כשחת ושאול. ומה שאנו סובלין כ"כ הוא למען בריתו אשר שם וכו'. עי"ז שאנו מקיימים מצות מילה. וא"כ הסיום אינו כפל רק נתינת טעם לזה שאנו סובלין כשחת. עיין אור תורה קרח לענין גיהנם בעוה"ז. וזה משחת והבן. ועד"ז יל"פ (תהלים פ"ג ו') עליך ברי"ת יכרותו היינו בשביל שאנו יהודים הוא השנאה עלינו ועיי"ש ברש"י

כ) בברכה לבר"מ לתורה ולחופה ולמע"ט. מקשים דהול"ל מקודם למע"ט ואח"כ לחופה כי למע"ט מבן י"ג. וכתבתי בזה במק"א

כא) וירא (י"ח א') באלוני ממרא. וברש"י הוא שנתן לו עצה על המילה עי' מפרשים. ולעד"נ עפמש"כ בכלי יקר כי האילנות. אלונ"י ממרא. הראו לו לימוד שימול במקום שעושה כירות כחז"ל וזה באלוני ממרא ע"ש. וא"כ י"ל דזה העצה רק נתן לו ממרא שימול א"ע במקום שעושה פירות ודו"ק. ומדוקדק שנתן לו עצה על המילה ולא אמרו שנתן לו עצה למול והבן. ועי' מד"ר חיי (פנ"ח) שדרו בה ד' צדיקים ענר כו' ולבסוף אברהם. כי המה דרו קודם לו ואח"כ ונמולו אברהם קודם ודו"ק: