תירוש ויצהר (שו"ת) עג

ישראל וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ת וימל. וי"ל הכוונה לענ"ד דלכאורה איך שימש יעאע"ה ועשה שליחות עם מלה"ש מלאכים ממש. וע"ז רומז וימ"ל. כי מעלת הצדיקים גבוהים יותר ממלה"ש ע"י מצות מילה ועדש"כ בס' בינה לעתים דרוש ל' בפי' הגמרא (שבת דפ"ח:) בשעה שעלה משה למרום וכו' ע"ש ועי' מש"כ בס' בית אהרן להה"ק מקרלין זצ"ל בח"ת לחנוכה דמ"ז במשל ממלך בו"ד שמשתעשע א"ע בצפור קטנה שהיתה מדברת ואומרת תיבת צוקע"ר. והניח כל התענוגים וכל הכלי זמרים. משום דעל כלי זמר אין חידוש כי הם בני דעה ולמדו א"ע חכמת הניגון. אבל על הצפור הזה הוא חידוש גדול. כן הוא רבותא יותר עבדות האדם מעולם השפל נגד עבדות המלה"ש ע"ש. ונודע המשל בהקדמת הגהות יפה עינים בש"ס ד' ווילנא למס' שבת, ומש"כ בס' אהל יעקב פ' בשלח, ובספר אשכול ענבים פ' בשלח בפי' הגמרא חולין (דצ"א) חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלה"ש וכו' ואין מלה"ש אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, ועי' תוספת סוכה (דנ"ג.) ד"ה אם ובשו"ת אורי וישעי סי' קל"ד, ובס' ברכת אברהם פסחים (דס"ח) ובס' כנפי נשרים פ' צו ומה שהובא בשמי בס' דבר בעתו (דק"ה) בזה. ומש"כ בספרי פינות הבית סי' קי"א, ובס' שעב"ר פ' בשלח. והנה איתא בגמרא גיטין (דנ"ז:) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה וכו' זו המילה שניתנה בשמיני (וברש"י שם זו מילה הורגנו כל היום דזמנין דמיית ע"ש ויש לדבר מבר"ר סופ"צ אלו החייתנו נתת לנו חיים בעוה"ז וחיים בעוה"ב, ושם במת"כ זה במה שנימולו ע"י גזירתו של יוסף וכ' הרא"ם המילה נקראת חיים כד"א בדמיך חיי). ולעד"נ דהא כל שנאת או"ה עלינו הוא מפני שאנחנו מובדלים מהם במצות מילה ועי' במ"ר מטות פ' כ"ב אם היינו ערלים וכו' לא היו שונאים אותנו, וחז"ל א' מפני מה יוצא להרוג מפני שהוא יהודי, מפני מה יוצא לצלוב מפני שמלתי את בני, ועי' גמ' (מעילה י"ז). וזה פי' כי עליך הורגנו וכו'. וע"י מצות מילה שמקיימים ישראל במס"נ ועליך הורגנו וכו' נתעלו ממלה"ש ושפיר רמזה תוה"ק וישלח יעקב וכו' ר"ת וימ"ל, וגם י"ל הרמז ע"ד המד' (ויק"ר פכ"א) בזאת יבוא אהרן בזכות המילה וזאת בריתי וכו' גם כאן הרמז דהלך לקראת עשו אחיו בזכות מצות מילה והבן

ב) בענין מציצה בכלי הארכתי בתשובה לההגה"צ מ' מיכאל הכהן אבד"ק פולדא במדינת העססין, ונדפס בספרי שו"ת בית יחזקאל סימן ס"ד והובא בשמי בנידון זה גם בס' ברית אבות (דקל"ו) הוצאה שניה

ד) בשו"ת דברי יעקב סימן פ' נדפס תשובתי מימי ילדותי בדין אשה שילדה תאומים ומתו שניהם מחמת מילה, אם מלין הבן היולד אחריהם. דאפשר דדוקא בב' ילדים שמתו מחמת מילה לא מלין השלישי אבל אם הב' היו תאומים דכוחם חלוש אין ראי' לבן היולד אחריהם שלא למול גם זה הנולד ביחוד לתלות החזקה דהראשונים מחמת מילה מתו ע"ש. ומצאתי אח"כ שאלה זו בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק סי' רל"ח ופוסק דאין מלין השלישי ועי' בשו"ת כ"ס סימן קי"ז. ובס' ברית אבות ד' ע"ג, ועי' בס' תולדות יצחק פ' שמות. ובספר נחמד ונעים פ' שמות בפסוק פרו וישרצו. פי' אע"פ שתאומים עפ"י הרוב חלשים הם, והטעם שהכח שהי' הולך לעובר אחד הולך לשנים. וכ"ש כאן שהיו ששה בכרס אחד עכ"ז ויעצמו שהיו עצומים במאוד מאוד עיי"ש, וע' בתוספת חולין (ד"ד : ) ד"ה שמתו אחיו. ובספר לב אריה ובספר פני אריה לחולין שם

ח) איתא בזוה"ק פ' בלק (דקפ"ו) רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי באורחא מטו לההוא אתר דכפר סכנין דהוה תמן רב המנונא סבא אתארחו באתתא דיליה דהוה לה ברא חדא זעירא וכל יומא הוה בבי ספרא. ההוא יומא כו' ואתא לביתא חמא לון לאלין חכימין. א"ל אמיה קריב לגבי אלין גוברין עלאין ותרווח מנייהו ברכאן. קריב לגבייהו עד לא קריב אהדר לאחורא. א"ל לאמיה לא בעינא לקרבא לגבייהו. דהאי יומא דא לא קרו ק"ש והכי אוליפי לי כל מאן דלא קרי ק"ש בעונתיה בנדוי הוא כל ההוא יומא. שמעו אינון ותווהו ארימו ידייהו ובריכו ליה. אמרי ודאי הכי הוא ויומא דא אשתדלנא בהדי חתן וכלה דלא הוה לון צרכייהו והוו מתאחדן לאזדווגא ולא הוה ב"נ לאשתדלא עלייהו ואנן אשתדלנא בהו ולא קרינן ק"ש בעונתיה ומאן דאתעסק במצוה פטור מן המצוה. אמרי ליה ברי במה ידעת. א"ל בריחא דלבושייכו ידענא כד קריבנא לגבייכו וכו'. ולכאורה קשה כיון דבאמת עוסק במצוה פטור מן המצוה איך הכיר ההוא ינוקא שלא קראו ק"ש בזמנה. ושמעתי בזה מהה"ק מווארקי זצ"ל ותי' בזה"ל דאף שהיו פטורים בעסקם במצות הכנסת הכלה אבער דער גלאנץ פון דער מצוה איז נישט געוועזען. ולעד"נ ע"ד הגמרא ברכות (דף כ') נשים וכו' פטורים מק"ש וכו' ק"ש פשיטא מעשהז"ג וכו' מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים קמ"ל. וכבר פירשתי בספרי פינות הבית סי' ס"ט כונת המהו דתימא דיש סברא לומר דנשים חייבות בק"ש אף דהוי מעשהז"ג כיון דאית בה מלכות שמים וחיוב מ"ש הוא גם באשה דהא המה חייבות במ"ע שלא הז"ג. ומחוייבות בכל מצות ל"ת אף שהז"ג. ואם לא תקבלה עומ"ש מכח מה תהי' מחוייבת בכל זאת כיון דכל חיוב המצות תלי' באם יש עומ"ש ועבודת עבד לרבו. ובמשנה ברכות (די"ג ע"א) כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצות. ולכן הי' הוי אמינא לחייב נשים בק"ש. ותירצתי שם דברי הירושלמי שאו' טעם דנשים פטורות מק"ש משום דכתיב בניכם ולא בנותיכם ולא כטעם ש"ס בבלי. משום סברא זו דהו"א משום דאית בה מ"ש. ועומ"ש הוא היסוד להתחייב בכל המצות. ויסופר ששאל הה"ק ר' פנחס זצ"ל מקורץ להרה"ק החזן מזסלב זצ"ל הטעם שהולכים בלילה שלפני המילה אל התינוק לקרות ק"ש שנקרא קר"ש ליינען וכן וואך נאכט ואז היה המנהג שהחזן מזסלב הלך לקרות ק"ש בוואך נאכט (עי' שבת פ"א מ"ג). והשיב לו ע"ד שא' חז"ל שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצות וכיון שהתינוק עומד מוכן לקיים המצוה הראשונה למול אותו לכן מקבלים תחלה עומ"ש בק"ש שאומרים אצל הילד הרך הנימול. וממילא י"ל גם כאן דהינוקא הרגיש והכיר בהם שלא הי' בעונתה הקבלת עול מלכות שמים תחלה לפני עשייתם המצוה דהכנסת כלה כיון דעומ"ש הוא היסוד לחיוב כל המצות והבן

ו) בברכה אשר קידש ידיד מבטן עי' תוספת וברש"י שבת (דקל"ז ע"ב) ובתוס' עה"ת פ' לך. וי"ל דמחלקותם הוא עפ"י מש"כ בשו"ת טטו"ד מה"ת בפתיחה מ"א בפ' (יהושע ה' ב') עשה לך חרבות צרים ושוב מל את ב"י שנית. עפ"י חז"ל (נדרים פ"ג משנה י"א) קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל. וביו"ד סי' רי"ז. כי ישראל אף שהם ערלים נחשבו למולים ומה שיחזור וימול אותם הוי כמילה שניה כי בראשונה כבר הם נמולים מבטן ועדש"א ומבטן לשמך וכו' והמילה בסכין הוי שנית. וזש"א מל את ב"י שני"ת ושם הוא מסתפק אם הוא מצד שנולד ממהול ע"ש וזה י"ל ההבדל אם קאי על אברהם אע"ה או על יצחק אע"ה. ועי' בס' נחלת יעקב שמות אות ה'

ז) בברכה ע"כ בשכר זאת אל חי חלקינו צוה להציל ידידות שארינו משחת וכו' לכאורה הוי עמלק"פ ולפי הגרסא ציוה דהוא הבטחה ניחא וכן דעת דו"ז בסידור יעב"ץ. אכן לדעת הש"ך יו"ד סי' רס"ה סק"ד לומר צוה דהוא בקשה עמלק"פ. ותירצתי עפ"י הרבה כללים שיש בענין עמלק"פ. כמו דעת רש"י דעמלק"פ בעוה"ב מותר ועי' בזה בספר זכות אבות (פ' אבות פ"א מ"ג) וכאן קאי להנצל מגיהנם ע"ד חז"ל דאאע"ה יושב בפתח גיהנם ומציל הנימולים או כפי הספר אגרא דפרקא ויהי מורא שמים עליכם דזאת