תירוש ויצהר (שו"ת) עא

י) בקושית הרא"ש ז"ל בברכת וצונו על העריות נ"ב עיין בעיון יעקב בע"י כתובות פ"ק. ובס' דברי שאול בחיא"ג שם. ובז' ברכות ראיתי בס' מדרש כתובה (כתובות ד"ח) שהק' למה מפסיקין בברכת אשר ברא בתיבות חתן וכלה בין ששון ושמחה לשאר לשונות של שמחה היינו גילה רינה ולדעתי דהוא עפ"י הקרא בירמי' ל"ג וכן בירמי' ז' והבן

ז) בדבר מנהג ישראל ליתן דורון דרשה והובא בזוה"ק פ' ויצא (ד' קמ"ח:) ד"ה פתח אחרא. יפה אשר דבר בזה בס' קרבן העני פ' תצא דהוא משום דאחז"ל (ברכות ד"ו) כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות ואין כל אדם יכול לקיים זאת. ולכך משמחין אותו במתנות ע"ש. וממילא ניחא לי דלא הוי בכלל שונא מתנות יחי'. ובש"ס חולין (דמ"ד:) לא קא בעי מר דאיחי. ובש"ע חו"מ איתא דמתנה הוי קצת חוב משום שונא מתנות יחי'. ואם זיכה לי' המתנה ע"י אחר תיכף כששמע שהמקבל אמר שאינו רוצה לקבל המתנה חזרה המתנה להנותן ע"ש. ועיין בס' דברי יהושע פ' בראשית. אכן להנ"ל ניחא דהוא ע"ד ש"ס ב"ב (די"ג) בדין חצר שאין בו דין חלוקה וא' אחד לחבירו טול אתה כשיעור ואני אטול הפחות דסובר ת"ק שומעין לו ורשב"ג סבר דאין שומעין לו. דאי במתנה לא ניחא לי' דכ' שונא מתנות יחי'. ועיין בסמ"ע חו"מ סי' קע"א ס"י שכ' דטעמא דת"ק דס"ל דלית בזה משום שונא מתנות יחי' כיון דחבירו נותן לו יותר משום טובת עצמו ולא מתנה הוא ע"ש. ומש"כ בס' שירת ישראל וד"ל. וכן הוי כאן לטובת הנותן שלא יעבור בה' קולות. והוי כמו גבי ר' זירא שא' אתיקורי דמתיקרו בי. וכן באשה שנתנה לאדם חשוב מקודשת בזה דהוי כאלו נתן הוא (קידושין ד"ז) דיש לה הנאה גדולה במה שאדם חשוב קיבל ממנה מתנה וגם כאן לטובתו הוי והבן. ועיין לזה בחי' אגדות מהרש"א ב"ב (דצ"א) ועיין בס' ילקוט הגרשוני לברכות (דל"א) בשם זקני הפלאה ז"ל דפח"ח בס' טהור רעיונים פ' חיי

ח) בש"ס כתובות (דף ט"ז ע"ב) ת"ר כיצד מרקדין לפני הכלה וכו' אמרו עלי' על ר"י ב"ר אילעאי שהי' נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה. הענין שלקח דייקא בד של הדס. י"ל כי ב"ש אומרים כלה כמות שהיא וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה. א"ל ב"ש לב"ה וכו' והתורה אמרה מדבר שקר תרחק א"ל ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע וכו' ישבחנו בעיניו וכו' מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. וברש"י שם לעשות לאיש ואיש כרצונו ע"ש. והיינו ע"ד דמותר לשנות מפני השלום כנאמר האמת והשלום אהבו. וכן הוא מפורש בשיטה מקובצת כתובות שם בשם הריטב"א ז"ל ד"ה ישבחנו בעיניו וכו' פי' דכל שהוא מפני דרכי שלום אין בו משום מדבר שקר תרחק וכו' ע"ש וע"ד שפי' במד' רבה (שופטים פ"ה) אמר רשב"ג אל תהא מלגלג בדין שהוא אחד משלשה עמודי עולם. היינו כי רשב"ג אמר (אבות פ"א מי"ח) על ג' דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל השלום וכו'. והנה אמת ושלום איש את אחיו יעזורו. האמת מוותר מפני השלום כי מותר לשנות בשביל השלום (ב"מ דפ"ז). והשלום מוותר מפני האמת כי מותר לגרות ברשעים (מד' תהלים קצ"ט) וכנא' אין שלום אמר ה' וכו' אבל הדין הנה הוא עומד על כנו ומכונו ואינו מוותר כי בשום אופן אין לעוות או לענות או להטות הדין ולכן אמר רשב"ג אל תהי מלגלג בדין שהוא 'אחד' משלשה עמודי עולם אשר מקומו לא ינח והוא באחד ומי יפירנו והבן. ועיין בפסקי תוס' תענית אות ח'. והנה איתא (סוכה דל"ב) ת"ר ענף עץ עבות וכו' זה הדס וכו' ואימא הירדוף אמר אביי דרכי' דרכי נועם וליכא. ורבא אמר מהכא האמת והשלום אהבו. וברש"י זה אינו לא אמת ולא שלום שהוא עשוי לסם המות. היינו לאביי ליכא שלום ולומד מקרא דרכי' כו' שלום ולרבא לא אמת ולא שלום. ולכך ר"י בר' אילעאי שרצה לומר כלה נאה וחסודה כבית הלל הי' נוטל בד של הדס. להראות בזה דלא הירדוף משום דכ' האמת והשלום אהבו. ומותר לשנות מפני השלום. ואין בזה משום מדבר שקר כו' והבן. ויש להאריך עוד בזה עפ"י הש"ס (שבת דל"ג) בהדי פניא דמעלי שבתא חזא ההוא סבא דהוי נקט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות וכו' לכבוד שבת כו' חד כנגד זכור וחד כנגד שמור וכו' ע"ש. ובש"ע או"ח סי' רס"ב. ובסידור יעב"ץ לדו"ז הגאה"ק ז"ל בהנהגת ליל שבת והכנות לבואי כלה בואי כלה (שבת קי"ח) והבן

ט) בענין ברכת שמח תשמח וכו' כשמחך יצירך בג"ע מקדם עיין מש"כ בזה זקיני הגה"ק בהפלאה כתובות (ד"ח). ולעד"נ ע"ד המדרש בפ' והיית אך שמח כי בעוה"ז אין שמחה בשלימות רק אך שמח. ואמרו בספרים כי כשיזכור האדם יום המיתה ממילא ערבה כל שמחה *). כי הרשע יש לו לירא מעונשין. והצדיק ג"כ אז הנהו חפשי מן המצות ולא יוכל לעשות נח"ר לבוראו וגם ריב"ז בכה באמרו ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים (ברכות כ"ח:) ואיתא במד"ר (אמור פכ"ח) ר"ש ברבי נסב איתתא צוח רבי לכל רבנן ולא צוח לבר קפרא. כתב לי' על תרע ביתי' אחר שמחתך אתה מאית מה יתרון לשמחתך נפק רבי וכו' וראיתי ביפ"ת שם שכ' כדי לצערו נתכוון דהזכיר לו המות על ראש שמחתו והקשה מש"ס ברכות (דל"א.) בהילולא דמר ברי' דרבינא דא"ל רבנן לרב המנונא זוטא לישרי לן מר א"ל ווי לן דמיתנן וכו' ע"ש. ולעד"נ דלא כוון כלל בר קפרא לצערו. רק כיון דכל הטעם דלא אזמני' לבר קפרא הי' כמש"כ רש"י בנדרים (ד' נו"ן ע"ב) דהי' איש בדחן ומתיירא שמא יעשה שום דבר שישחוק וכמבואר שם יומא דמחייך בי' רבי אתיא פורענותא לעלמא. ולכך מטעם זה כתב לי' על תרע ביתי' אחר שמחתך אתה מאית לומר שאין חשש להזמין אותו כיון שיש עצה בהזכרת יום המיתה וממילא אין השמחה והשחוק בשלימות. וכהא דברכות ל"א הנ"ל דבאמת הזכירו ווי לן דמיתנן ווי לן כו' והא דבר קפרא והא דרב המנונא זוטא הכל חד. (ועיין בכוונת הגמ' נדרים הנ"ל מה שא' ב"ק אם לעוברי רצונו כך וכו' בשו"ת שבות יעקב סי' קפ"ב. ובחי' חתם סופר לנדרים שם. ובס' חסדי אבות ד' י"ד דפח"ח) וכבר פירשתי בגמ' הנ"ל ווי לן דמיתנן כו' הי תורה והי מצוה דמגני עלן. היינו עפ"י מש"כ האור החיים פ' ראה. בנים אתם כו' לא תתגודדו וכו' למת היינו שלא יהי' לכם צער ממיתה באם בנים אתם. וכבן הנוסע לאביו. ועיין או"ח ר"פ אחרי. בחקותי. ומה שפי' ש"ב הגאון מליסא בס' תעלומות חכמה (קהלת ז' ב') טוב ללכת וכו' מלכת לבית המשתה. ר"ל שטוב ללכת אל בית אבל כשהוא מן לכת אל בית המשתה. שמתאבל על מי שהלך לב"ע כמי שהולך אל בית המשתה. כמו שקורין הילולא דרשב"י. ופי' *)הוספה מהרה"ג שליט"א. שמעתי בשם ש"ב הגה"ק ר' יחזקאל זצ"ל האלברשטאם אבד"ק שינאווי שאמר ברש"י חיי שרה ותקח הצעיף ותתכס. לשון ותתפעל כמו ותקבר ותשבר. ודקדק למה נקיט רש"י ז"ל דוקא תיבת ותקבר ותשבר ולא שאר לשונות ותתפעל שבתנ"ך. וא' כי אחז"ל לשרי לן מר כו' ווי לן דמיתנן ומלמד רש"י ז"ל כי יצחק אע"ה כאשר בא נגד בת זוגו הי' ההרהור אז ותקבר הזכרת יום המיתה. בעת ותקח הצעיף ותתכס עכתד"ק. ואני הוספתי בצחות כי ותקח הצעיף ותתכס. ותשבר. זאת קאי על המחותנים אשר בעוה"ר אחר נשואי בניהם נשארים בע"ח מרוב הוצאת בם ר"ל והבן: