תירוש ויצהר (שו"ת) ע

גם הסכמנו שכל בשר אשר יובא מחוץ לעירנו לתוך העיר הוא באיסור גמור לאשר רבו המכשולות עי"ז, גם כל איש אשר ידע משכנו או משאר בעה"ב שקונים שחוטי חוץ, מחויב להודיע למו"צ דפה. שומן אינו בכלל אבל דאר פלייש ודארע קישקעלעך המה בכלל האיסור הנ"ל

גם מזחירים אנחנו מען זאל נישט קויפין שומן המובא לכאן בלי הכשר. וההכשר יראה המוכר לפני מו"ץ דפה, ובשחנו שכל אשר נגע יראת ה' בלבו ישמע לדברינו אלה ובזכות זה השי"ת ישמרהו מכל רע תמיד: פה ווארשא יום ג' אלול כת"ר לפ"ק

הק' דוב בעריש מייורש חופ"ק ווארשא. הק' ישעי' מושקאט חופ"ק מראנא. הק' יצחק מאיר בהרבני מור"י ז"ל אלטר. הק' יעקב בהמנוח מו"ה יצחק ז"ל געוונדהייט. הק' יהודא ליבוש. הק' נתן במו"ה דובער ז"ל. הק' מאיר במוהרי"א מו"צ מפראנא. הק' יעקב מאיר ישורון. הק' שמואל ונוויר במוהרי"ו נ"י

הנה זאת לשון הכרוז משנת כת"ר, כתר כתרו לבוראם אז להציל עם ישראל הק' מלהגאל במאכלות אסורות ושח"ץ, ואם כי כמעט נשכחו דבריהם הקדושים, דברי רבותינו בי דינא רבא דפה ווארשא, הקדושים אשר בארץ המה, ארצות חתיים חיי הנצח, הלא דבריהם כגחלי אש בוערים גם היום, כי דברי חכמים כדרבונות כמסמרות נטועות בל ימוטו עולם וצד, זכותם יגן עלינו מעתה לשמרנו מכל חטא ועון מעתה עד עולם. ודי לנזהר ולאשר איננו נזהר עוד, אנו את נפשינו הצלנו

בחודש כסלו התרס"ז פה ווארשא. סימן כו

בשם ה' ג' ב"ב ל"ג למב"י תרע"א לפ"ק פלונסק

שוי"ר לכבוד יד"נ הרבני המופלג ושנון וכו' מ' יצחק מאיר הלוי נ"י גערנאט בק"ק לאדו יע"א

מכתבו וקונטרסיו מס' "אגרא דבי הלולי" קבלתי. וע"ד מבוקשו שאשלח לו איזה הערות. האמנם טרדותי מרובים מאוד. עכ"ז למען כ' החביב לי ארשום איזה דברים אחת הנה ואחת הנה

א) בענין שנוהגין לשבר כלי חרס בעת התנאים. נ"ב י"ל הטעם עפ"י חז"ל הובא ברש"י ויצא (ל' כ"נ) בפ' אסף אלקים את חרפתי. כל זמן שאין לאשה בן אין לה במה לתלות סרחונה משיש לה בן תולה בו. מי שבר כלי זה בנך וכו'. ולהורות דאין אשה אלא לבנים (תענית דל"א) שוברים כלי חרס לומר דיהי' לה במי לתלות. ועיין בפ"מ או"ח סי' תק"ס סק"ד במ"ז מה שמביא בשם א"ר אות ז' בשם מי"ט בטעם שבירת קדירה בכתיבת תנאים כדי להבהיל שלא יהא השמחה במלואה ולזכור בחורבן. וכ' שם לשבור תחת החופה כוס שלם ואין בזה משום בל תשחית כיון שעושין לרמז מוסר למען יתנו לב. משא"כ בתנאים שעושין להבהיל ולמעט השמחה ראוי ליקח קדרה שבורה חרס מחרסי האדמה לשבור. ע"ש. ולדברינו גם בתנאים הוא לרמז מוסר דאין אשה אלא לבנים ואולי אין גם בזה בל תשחית. ע"ד רמ"א יו"ד סי' רע"ח מהר"ן פ"ק דע"ז בטעם דשורפין על המלכים. ועיין בתוס' ע"ז די"א ועיין בשו"ת אוריין תליתאי סי' נ"ב לענין שנוהגין בהילולא דרשב"י בל"ג בעומר לשרוף בגדים יקרים ועיין במשנה דמדות (פ"א) איש הר הבית הי' מחזר על כל משמר כו' ניכר שהוא ישן כו' רשות הי' לו לשרוף את כסותו. ובתפא"י שם העיר הא איכא ב"ת ע"ש. והארכתי בזה מש"ס תענית (דל"א) וקראו אותו היום יום תבר מגל. וברש"י שבירת הגרזן שפסקו מלחטוב עצים למערכה. דלכאורה למה שברו הגרזן ולא חששו משום ב"ת וכבר נדפס בשמי בס' דבר בעתו ח"א (דף ק"מ ע"ב) ואכמ"ל. ובס' תולדות אהרן בליקוטים מביא בשם הבעש"ט הק' זי"ע הטעם דבשעת שידוכים שוברים כ"ח כי א"א לקרוע התנאים ככלי חרס אחר שנשבר אין לו תקנה. ובעת נשואין כלי זכוכית דלאחר נשואין יכול לפוטרה ע"י גט דוגמת כ"ז שאעפ"י שנשבר יש לו תקנה. ובצל"ח ברכות כתב הטעם לשבירת כלי זכוכית רמז שאדם דומה בכל דבר לכלי זכוכית שיצירתו מן העפר כמוהו. וכי נשתברו יש להם תקנה גם האדם כי נשתבר ע"י פשעיו יש לו תקנה בתשובה. וגם שאין להן טהרות במקוה כך האדם אם נטמא בעונותיו ח"ו אין לו שום טהרה רק שבירת רוחו כמ"ש לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. גם י"ל שרמז כמו שהכ"ז שהוא כלי חשוב ועיקר יצירתו ועשייתו מעפר ושבירתו זהו מיתתו. כן האדם הוא מבחר היצורים נוצר מעפר ועומד למיתה תמיד להיות עפר. וכמו שהכלי זכוכית יש לה תקנה להיות חוזר ונעשה כלי כן האדם אם ייטיב מעשיו יש לו תקנה בתחה"מ להיות חוזר ונעשה אדם ע"כ. ועתה נ"ל ע"ד שכ' המלבי"ם (רות ד' ז') מביאים חבית וכו' ומשברים וכו' ובכתובות (דכ"ח). א"כ ע"י שבירה רמז שנקצץ פלוני האב מהקנין שהי' לו בבתו. וע"כ יעזוב וכו' ודבק וכו' כי בתו נעשית קנין הבעל ונכנסת ברשותו והבן. וזה ענין הרמז ותשב"ר הכ' ברש"י חיי הובא לקמן (דל"ה ע"ב) בהג"ה שלי

ב) מש"כ בש"ס סוטה ד"ב שאז"ל בת פלוני לפלוני. ולא בת פלוני לבן פלוני. או פלונית לפלוני. י"ל כיון דארז"ל (פסחים דמ"ט ע"ב) ת"ר לעולם ימכור אדם כו' וישא בת ת"ח כו' לכן לגבי דידה מדקדקין בת מי היא

ג) מש"כ בענין ש"ס ברכות (ד"ח) במערבא כי נסיב כו' מצא או מוצא. נ"ב עיין מה שפי' בזה בס' אפיקי יהודה הובא בס' תיקון משה ח"א לנשואין אות י"ז י"ח. ובאות ל"ג דפח"ח. ובס' משמרת אלעזר פ' ויצא ובס' ליקוטי חבר ח"א לברכות ד"ח. ומש"כ שם, דדוקא במערבא משום דבחו"ל עסקו בתורה ואח"כ נושאין אשה וממילא לא ינוח שבט וכו' כבר קדמו הגאה"ק מרחיד"א ז"ל בפתח עינים לברכות שם

ד) בענין חתן שמוליכין אותו לביהכנ"ס בשבת שקודם החתונה עיין בפירקי דר"א פי"ז ראה שלמה שמדת גמ"ח גדולה לפני המקום. וכשבנה בהמ"ק בנה שני שערים אחת לחתנים וכו' משחרב ביהמ"ק התקינו שיהיו חתנים הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו וכו' ומברכים אותו נמצא כל ישראל יוצאין בגמ"ח

ה) בזמר מי בן שיח שושן חוחים הוא יברך כו'. י"ל ע"ד חז"ל (סנהדרין דל"ז ע"א) סוגה בשושנים שאפילו בסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות כו' התורה העידה עלינו סוגה בשושנים כו' וברש"י שם וזה שושן חוחים בשכר זה יברך וכו' וכן ארז"ל כשושנה אדומה ראיתי מיד פירש וזה כנ"ל והבן: