תירוש ויצהר (שו"ת) סז

סימן כד

בשם ה' ביער מיכאלין גליל ווארשא

לכבוד ידי"נ הרב הנה"צ וכו' מ' שאול ידידי' אלעזר טאב שליט"א באטוואצק: בדבר אשר הי' השיחה בד"ת בינינו במה שכתב בש"ע הרב ז"ל בה' שחיטה סי' י"ח בק"א אות י' וז"ל ומה"ט שרי מדינא למי שקונה העור [שהוא החוכר מן הקהל ליטול דבר קצוב מן הקצבים מכל בהמה כשירה] להיות שו"ב בעצמו במקולין דזה אינו נוטל שכר ואע"פ שמפסיד כשהיה טריפה ה"ל כטבח ששוחט ומוכר לאחרים אם הוא מוחזק בכשרות ומ"מ דומה לכיעור הוא ובעל נפש ראוי להתרחק מזה כ"כ הריב"ש הובא ב"י וכו' ע"ש

ועי' בס' דרכי תשובה (סי' י"ח ס"ק ק"פ) כ' עי' בש"ע התניא ז"ל בק"א סק"י שכ' דמדינא מותר להשוחט לקנות העורות מהקצבים מהבהמות ששוחט הוא וכן יכול להיות חוכר הגאבעל"ע מהקהל ליקח דבר קצוב מן הקצבים מכל בהמה כשירה דזה אינו נוטל שכר מקרי דאעפ"י שמפסיד כשיהי' טריפה מ"מ כיון שאין זה בשכר שחיטה ליכא חשדא ומ"מ מכוער הדבר ובעל נפש ראוי להתרחק מזה ע"ש. ועי' בפמ"ג יו"ד סי' י"ח סקל"א בשפ"ד וכן הבינו הרבה אחרונים בכוונת הרב ז"ל. כמו בס' מנחת ישכר סי' ט"ו סעי' ב' שכ' ומכוער הדבר אם השו"ב קונה עורות מבהמות ששוחט אצל הקצבים וכו' ושם במקור הלכה מראה מקום לש"ע התניא ז"ל ועוד בהרבה ספרים. וזאת יצא להם ממש"כ בש"ע הרב התניא ומה"ט שרי מדינא למי שקונה העור וכו' ומ"מ דומה לכיעור וכו'

אבל יפה העירני בזה כ"ת אשר ט"ס יש בש"ע הרב בתיבת 'העור' וצ"ל 'העזר'. וכוונתו למה דאיתא בש"ע יו"ד ה' רבית סי' קע"ג סעיף ה' אם הקהל צריכים מעות ימכרו 'עזר' היין או הבשר לשנים או שלשה מיחידי הקהל לפרוע הסך לזמנים ידועים והקונים יתחייבו לקהל בשטר ואח"כ ימכרו הקהל החוב ההוא למי שיתן להם המעות מיד. ושם בבאר הגולה שהוא מתשובת הריב"ש ופי' 'עזר' הכנסת הקהל מן מוכרי יין ומוכרי בשר עכ"ל. ושם בטו"ז סק"ח ד"ה עזר היין. לשון עזר היה בלשונם כמו בלשון מדינה זה ארנד"א והיינו שלא היה רשות לשום אחד מהקהל למכור יין רק זה האיש הקונה זכות זה מן הקהל וזה היה דרך תקנה ביניהם עכ"ל. וא"כ הש"ע הרב ז"ל איננו מדבר כלל כאן מענין קניית עור. ובאמת אנו רואין מדברי הרב ז"ל הלאה שכ' למי שקונה העור [שהוא החוכר מן הקהל ליטול דבר קצוב מן הקצבים מכל בהמה כשירה] להיות שו"ב וכו' שמדבר רק מחכירת הקהל. ולא מקניית עורות. וראיתי במקור מקומו טהור בשו"ת הריב"ש סי' ת"ק שכ' א"צ לומר קונה 'העזר' עצמו כדי להרחיק מן הכעור וכו' אבל זה 'שהעזר' קנה בדמיו מן הקהל וכו' ע"ש. ובנוסח זה הובא התשו' הריב"ש גם בב"י יו"ד סי' י"ח וז"ל כ' הריב"ש שנשאל אם עשו המוקדמים כהוגן במה שהכריזו בקנס שלא ישחוט ויבדוק שום אדם במקולין זולת שני הבודקים המיוחדים והממונים מטעם הקהל. והשיב שעשו כהוגן ומן הפלא הוא איך עד עתה הניחו לשחוט ולבדוק לשום אדם זולתי הבודקים הממונים ובכל קהלות ישראל יש בודקים שכורין מהקהל לא ירים איש את ידו לשחוט ולבדוק במקולין מבלעדיהם אין צ"ל קונה 'העזר' עצמו וכו' ע"ש. ולמותר האריכות

כו"ח יום א' תבא י"ד אלול שנת תר"ץ לפ"ק. ידידו, סימן כה בשם ד' ובעזרתו ית"ש

הנה בסוף הקיץ דשנת תרס"ה ישבנו בד"ת בכפר פעלצאוויזנא ערך שתי שבועות. בדבר הסכסוכים שהי' שם הרבה שנים אודות סדר הזביחה בבית המטבחים דשם. והטו"ת שהי' בין ועד הרבנים דעיר ווארשא. והרבנים דעיר נאווידוואר אודות ההשגחה על השחיטה דשם. ועי' בשו"ת בית יחזקאל סי' מ"ג]. וזה הוא הפס"ד אשר יצא מאתנו

בדבר אשר נקרא נקראנו לכפר פעלצעוויזנא הסמוך לווארשא על דבר הריעותות על השובי"ם דפה והאי סדרים בבית המטבחיים דפה. אחרי שחקרנו ודרשנו בגב"ע. לכן מצאנו לנכון אשר מהיום והלאה יתנהג כפי הפרטים שיתבאר הלאה

א) שלא יהי' לכל א' מהשובי"ם. ר' לייביש. ור' אליעזר ור' ישראל יצחק. ור' יעקיל. קצב מיוחד רק בכל שבוע ושבוע יחלפו לשחוט כאו"א אצל קצב אחר. דהיינו כי השנים מד' השובי"ם ישחטו שבוע א' אצל מקצת קצבים. ובשבוע שני' ישחטו אצל קצבים אחרים. והשני שובי"ם האחרים ישחטו אצל הקצבים ששחטו אצל חבריהם בשבוע הקודמת

ב) כ"א מהשובי"ם מחויב להראות סכינו לחבירו קודם שחיטה ולאחר שחיטה. ויהי' לכ"א מהשובי"ם איזה חלפים כשרים מוכנים קודם השחיטה

ג) כ"א מהשובי"ם איננו רשאי לשחוט הן גסות והן דקות מהנמצא בבית המטבחיים יותר מלפי ערך חלקו ואם ישחוט יותר. עד שישחוט יותר משליש מהנמצאים בבית המטבחיים. אז אין החותם רשאי לחתום על כשר את הנותרים. והחיוב על החותם לספור ולמנות אם לא עבר השו"ב על זה: ד) בעת בדיקת הריאה אם ימצא השו"ב שיש ריעותא מחויב להראות לחבירו ולהתיעץ עמו

ה) השובי"ם יפסקו ויחדלו מלשחוט בעש"ק חצי שעה קודם הדלקת נרות של שבת קודש

ו) הכנסה משו"ב דפה יהי' בשותפות ובכל שבוע יעשו חשבון צדק ביניהם כנהוג וכ"א יקבל כפי חלקו בפ"צ בהכנסת השחיטה

ז) השובי"ם יבררו להם איש אחד שיהי' קאסירער על ההכנסה מהזביחה. ושיחלק הוא לכ"א מהם חלקו שלא יבוא לידי פירוד ומחלוקת ע"י שכל א' תופס מחלק חבירו וישלמו להקאסירער מכיסם. והקאסירער לא יהי' מבניהם או מחתניהם של השובי"ם. רק אם יהי' מרוצה לכולם. או איש זר אשר יהי' מרוצה לכולם

ח) בסדר שחיטת עופות בפעלצעוויזנא יהי' בכל שבוע לשו"ב אחר וההכנסה שייך להשו"ב שישחוט בשבוע שלו לבדו. רק העופות מימים טובים ומערב יו"כ יהי' לכולם בשותפות. היינו שישחטו כולם ויחלקו ביניהם כנהוג

ט) הקצבים אינם רשאים להבדיל הראשים מן הבהמות עד אחר בדיקת הריאה. ואם ימצא החותם אשר איזה קצב עבר על זה. אז בל יחתום עוד להכשיר את הראשים

י) הכבשים והעגלים הנשחטים יהיו כולם בחותם על כשר. ואם לא ירצה מי מהקצבים שיחתמו אותם. אין השו"ב רשאי לשחוט אצלם. והחותם לא יהי' רק מי שנתמנה לזה מפי בד"צ. אבל אם יחתום אחר שלא נתמנה לזה בל ישחטו השובי"ם אצלו

יא) אם יהי' איזה שאלה הצריכה שאלת חכם אז אין השובי"ם רשאים לפסוק הדין בעצמם רק יקריבו השאלה לפני הרב מפעלצעוויזנא והקצבים ישלמו להרב עבור טרחתו ופסקיו הן מכשרות והן מטריפות שוה