תירוש ויצהר (שו"ת) סו

ובסיום דברי הנני לתת לפני כ"ת ידי"נ שי' קצת מאשר דרשתי בביהכנ"ס הגדולה דפה ביום ב' דחג השבועות שנת תרנ"ד בתהלים (מ' ל') מזמור שיר חנכת הבית לדוד וכו' ולא שמחת אויבי לי בהקדם שאמרתי לפרש בתהלים (מ' קכ"ב) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך וכו' דהנה איתא (שבת דף למ"ד ע"א) דאר"י א"ר מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון וכו' בחיי שלמה בנך אני מודיע כשבנה שלמה את ביהמ"ק ביקש להכניס ארון וכו' דבקו שערים זב"ז וכו' זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון וכו' עיי"ש ובמדרש תהלים כ"ד אכן בילקוט (תהלים תרצ"ט) איתא בנוסחא זאת שעשה ארון של עשר אמות וכו' כיון שהגיע לפתח ביהמ"ק הי' הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין לכנוס בתוך עשר אמות וכו' הביא ארונו של דוד וכו' ומיד נענה עיי"ש ומקשים המפורשים דאיך עשה שלהע"ה ארון של עשר ופתח של עשר הלא ידע מראש שאין עשר יכנס בתוך עשר ואם כי הכל הי' בכתב מיד ה' עלי השכיל אכתי הי' עצה לפסוק הלכה כר"י דאמות הכלים של ה' טפחים ואמות הבנין של וא"ו טפחים. ולמה עשה כר"מ שאמות הכלים ג"כ של וא"ו טפחים ועי"ז לא נכנס. גם איך נודע עתה שמחל לו על אותו עון. ועיין בס' נפתלי שבע רצון פ' יתרו מה שתירץ בזה ואלך עפ"י דרכו בהקדם ש"ס (ב"ב דף י"ד) דלר"מ דאמות הכלים בת ו' טפחים הי' ס"ת שכתבה משה מונח בארון ולר"י דאמות הכלים בת ה' טפחים היו שברי לוחות מונחים בארון ועיין במזרחי פ' בהעלותך דלר"מ היו שברי לוחות מונחים בארון בפ"ע. והנה איתא בש"ס (ברכות די"ז ע"א) העושה שלא לשמה נות לו שלא נברא. ובש"ס (פסחים ד"נ ע"ב) איתא לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכבר הקשו כן בתוס' שם וי"ל דפלוגתא זו תלי' בהא דר"מ ור"י באמות הכלים דהא איתא (ברכות דף ח' ע"ב) והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון ואיתא בירושלמי ברית כרותה הוא כל העוסק בתורה לשמה איננו שוכח את תלמודו ואין בא לידי אונס שישכח תלמודו ועי' סנהדרין (דכ"ו) וברש"י שם ובבר"ר (פ' ע"ט) ובסוף פרק גיה"נ בחולין. ובב"ר (פ"פ ו'). ועי' בס' אבן ישראל בקונ' אבן בוחן (דמ"ח). וא"כ לר' יהודא דאמות הכלים בת ה' טפחים א"כ שברי לוחית מונחין בארון. וא"כ הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו אף דלמד שלא לשמה הוא סובר לעולם יעסוק אדם וכו' אפי' שלא לשמה. אבל לר"מ שלא לשמה נוח שלא נברא ואין שברי לוחות מונחין בארון. וזקן ששכח תלמודו כיון שלא למד לשמה לאו מעליותא הוא. והנה בחידושי הגאון הצדיק מו"ה עבי הירש ז"ל אבד"ק סלאוויטיטש מביא בשם מדרש שהובא בס' כלי יקר ובאלשיך ובס' ב"ש פ' ראה דאורי' החתי הי' עכו"ם והי' נושא כליו של גלית הפלשתי ובשעה שהרג דוד לגלית לא הי' יודע פתיחת הצואר של השיריון א"ל אורי' החתי אם תתן לי בת ישראל לאשה אזי אראה לך פתיחת הצואר ונשבע לו דוד. ואח"כ נתגייר ונתן לו ב"ש. ואיתא (יבמות דכ"ד) דגר שנתגייר שלא לש"ש והיינו משום אשה ומשום שלחן מלכים אינו גר ואין קידושי אורי' תופסין בבת שבע. אבל איכא דמסיק התם א' גירי אריות וא' גירי חלומות וא' שנתגייר לשם אשה כולם גרים הם דאר"י א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה וכו' אפילו שלא לשמה א"כ הוי גירות ותופסין קידושין בב"ש וא"כ הי' חטא לדהע"ה. ולכן שלהמע"ה בעשותו הארון בבת וא"ו טפחים כר"מ משום דס"ת הי' מונח בארון ולא שברי לוחות. וזקן ששכח תלמודו שלמד שלא לשמה לאו מעליותא משום דסובר דשלא לשמה נות לו שלא נברא. א"כ לא הי' אורי' החתי גר ולא הי' קידושין בב"ש ולא חטא דוד. וכיון שבזכרו חסדי דוד נפתחו השערים ונכנס הארון איגלאי מילתא דלא חטא ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה והבן. ולפי"ז ישבתי שיטת הרמב"ם בפ"ה מתמידין ומוספין הלכה ט' שפסק כר"מ (במנחות דצ"ו) דאמת הכלים בת ששה טפחים שהוא נגד כללי הש"ס דר"מ ור"י הלכה כר"י ועיין מה שמביא תי' בצל"ח פסחים (דק"ט ע"א) בשם הגאון מ' גבריאל אבד"ק ברעסלא דפח"ח ועיי"ש באור חדש ובס' לוית חן פ' תרומה דפח"ח. ולדברינו ניחא דכן עשה שלמה המע"ה כשיטת ר"מ כנ"ל ועיין בס' נש"ר סו"פ יתרו בזה. (ובחידושי עה"ת בפ' יתרו הארכתי ת"ל בזה בהא דטו"ז או"ח סי' מ"ו על ברכת גר שעשני הא הבחירה ביד האדם ותירצתי עפ"י האור החיים ריש פ' תצא דנשמת הגר היא נשמה קדושה רק שנתנה במק"א ואח"כ חוזרת לשורשה עיי"ש וכסברתו כ' מרחיד"א קדישא בס' מדבר קדמות מ"ג אות ג' ליישב הא דאמרו ז"ל גר שנתגייר וכו' ולא עכו"ם שנתגייר כי הגר הוא נפש קדוש מכבר שעמדו נשמת הגרים על הר סיני. ובזה נוכל להבין סברת המהרש"א (שבח דל"א) שכ' כיון שבא להתגייר מותר ללמוד עמו תורה ועיין בשו"ת רע"א סי' מ"א. עכ"פ מיושב קושית הטו"ז דשייך שעשני. ובזה מיושב קושי' המדבר קדמות מ"ג אות ד' דאיך יוכל להפקיע א"ע הגר מתחת מזל שלו ולהנ"ל ניחא דהוא חלק יעקב. ובזה ניחא ש"ס יבמות (דע"ו) אין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה ולכאורה הא מתוך שלא לשמה בא לשמה ולהנ"ל ניחא דהא באמת אין לקבל בשום זמן כקושי' המד"ק הנ"ל דהוא חלק השר ומזל שלו והתי' הוא כנ"ל כיון שבא להתגייר איגלאי מילתא שהוא נפש קדוש ואין כאן מקומו. וזה רק באם בא לשמה. אבל משום שלחן מלכים א"כ שוב אין לקבלו די"ל שהוא חלק שר שלו כנ"ל. ולזאת רמזה תוה"ק וישמע יתרו כהן מדין דהא לכאורה אין מקבלין משום שלחן מלכים ואיך נתקבל יתרו. אכן איתא (ביבמות דע"ו) דבת פרעה גם אצלה הי' שלחן מלכים ולכך גייר אותה שלמה. וא"כ גם יתרו הי' כהן מדין וגם הלך למדבר ואכ"מ להאריך). ולפי"ז יתבאר לנו פי' דברי חז"ל (שבת דף ל"א ע"א) שוב מעשה וכו' שבא לפני שמאי א"ל גיירני ע"מ שתשימני כ"ג דחפו באמת הבנין שבידו ומה ענין באמת הבנין. אכן לפי הנ"ל ניחא דשמאי דחפו באמת הבנין היינו דאיכא רק אמת הבנין וליכא מיוחד אמת הכלים ואמת הבנין. וא"כ סובר כר"מ דגם אמת הכלים בת ששה טפחים וממילא גירות שלא לשמה לאו כלום הוא והבן. וזה שאמר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך כי אז נודע שאין בו אותו עון (וכאן הארכתי בכל המזמור ואכ"מ). וע"פ דרך זה פירשתי מזמור הנ"ל מזמור שיר חנכת וכו' ולא שמחת אויבי לי היינו שנעשו שונאי דוד כשולי קדירה כנ"ל והארכתי בזה בכל המשך המזמור ואין מקום להביא בארוכה מפני רוב טרדותי וחזון למועד אי"ה להשתעשע אתו בד"ת בכל עת ידרשני לטובה. והנני מברכו כי יעזרהו השי"ת לברך על המוגמר ולהשלים זה הבנין ביהכנ"ס הקדושה ויתברכו כל הקהל הקדוש והנדיבים אשר הזילו זהב מכיסם והרבו להביא למלאכת הקודש ובראשם מעכ"ת אשר נתקיים בו ת"ח מרבים וכו' אל תקרי וכו' אלא בוניך וכו' למען בית ה' אלהינו השי"ת יצליחם בעושר ואושר ובחיים נעימים ובאריכות ימים ושנים וירום קרנם בכבוד ותפארת ויזכו לראות פני השכינה בביאת גואל צדק ב"ב: כעתירת אוהבו וידידו: