תירוש ויצהר (שו"ת) סה

מאן דמשתעי בבי כנישתא וכו' עיי"ש שהאריך בגודל עון השח בביהכנ"ס מקדש מעט ומתוך כך נמנעים קצת חכמים שלא לדבר גם דברי תורה בבהכנ"ס רק בדינים והלכות ביהכנ"ס וזו טעות כי דברי תורה מקודש ומעולה יותר וכפי הדרש שאוהב ה' שערים המצויינים בהלכה היינו גם מדרש קבוע ליחיד יותר מכל בתי כנסיות וכו' א"כ כל ד"ת מותר ומצוה בבהכנ"ס. וי"ל דרבא חשיב דאין לעסוק בבהכנ"ס רק בדינים והלכות בהכנ"ס וזו דדייק לימא מר מהני מילי מעלייתא וכו' במילי דבי כנישתא היינו בד"ת הלכות ביהכנ"ס ע"ז השיבו מדרש אוהב ה' שערי ציון וכו' וד"ת מקודש יותר וכל ד"ת מצוה לעסוק בבהכנ"ס וכו' עכל"ק. ולפי"ז מיושב גם קושיות הס' הנ"ל דרבא באמת לשיטתו דסובר מבי רבנן לבי כנישתא שרי הי' דעתו דאין לדבר בד"ת בביהכנ"ס רק במילי דבי כנישתא כנ"ל. והנה בהרי"ף לע"י כתב לתרץ דהי' אפשר לומר דכיון שהגדיל לספר שבח מעלת השערים המצויינים בהלכה שהוא יותר מב"ה א"כ מיני' משמע גדולת ב"ה כיון שלא מצא דבר גדול ממנו לתלות בו השבח שאמר שההלכה משובחת מבהכנ"ס מכאן משמע שמעלת ביהכנ"ס גדולה מאוד שאל"כ מה מעלה היא להיות השערים המצויינים גדולים מדבר שאינו גדול הערך וכו' אלא עיקר השבח הוא שהם נאהבים יותר מהדבר הנאהב הרבה שהם בתי כנסיות שאין לך דבר חשוב מהם ואעפ"כ שערים המצויינים בהלכה חביבים מהם וכו' עיי"ש ועי' בס' ילקוט אליעזר תהלים פ"ז. ועיין בדרוש בריש ס' שערי שמחה (ד"ה ע"ב) שמסביר הדבר יותר כי באם נרצה לתת בין שני עניינים לאחד חשיבות יותר מהשני עכ"פ צריך להיות השתוות ביניהם ולזה השיב לו שפיר ממעלת ביהכנ"ס דהרי התירה היא למעלה מכל הרוחני כמו שנא' ואהי' אצלו שעשועים יום יום וכיון דבי כנישתא הוא בערך השתוות עם התורה מזה מוכח דמעלת בהכנ"ס גדולה מאוד שאל"כ מה מעלה הוא להיות השערים המצב"ה גדולים מדבר שאינו גדול הערך וכו' עיי"ש. ובאופן זה מסביר גם בס' קרני ראם פ' קדושים ובהקדם דברי המורה נבוכים לבאר פסוק יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה וכ' כי בעניני התדמות דהיינו דזה כזה שייך אמילתא דדמיא אהדדי דהיינו כסף לזהב וכדומה משא"כ כסף לבשר ז"א מענין התדמות כלל ואינו בגדר זה. והנה תוה"ק הוא דבר יקר מאוד אשר לא ימצא מי להשווה לה כי מכ"ד היא מובדל אבל לא נמצא בערך להשוות לה ואמר יקרה היא מפנינים הוא דבר גדול שבעולם וזה יקרה ממנה וכו', ואמר וכ"ח וכו' רצינו דא"ל דפנינים הוא דמיון לתורה כי כ"ח לא ישוה בה כלל ואינו בצד הדמיון כלל וכו' עיי"ש

ועפי"ז נ"ל לפרש בש"ס סנהדרין (דק"ה ע"ב) אר"י מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו ביקש לומר שלא יהי' להם בתי כנסיות ובמ"ד מה טיבו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם וכו' אר"א ב"כ כולם חזרו לקללה חוץ מב"כ ובמד"ר שנא' ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך. קללה ולא קללות עכ"ל. והקשה דודי זקיני הגאון רשכבה"ג מ' שאול אבד"ק אמשטרדם בס' בנין אריאל פ' בלק וז"ל יש לדקדק היכא רמיזא בתי כנסיות וכו' בהא דכתיב קללה לשון יחיד דילמא קאי אחד משאר מילי דכתיבי בהך פרשה וכבר הרגיש בחיא"ג וכו' עיי"ש תירוצו דפח"ח. אכן לפי הדברים שכתבתי עד כה ניחא שפיר דהנה כבר בארתי לעיל דביהכנ"ס וביהמ"ד יש לו קדושת א"י ודומה כמי שיש לו אלוה. ורק זאת שארית הפליטה הנשאר לנו בגלותינו וכמאמרם ז"ל שם מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד ובלעם הרשע ביקש לומר שלא יהי' להם בכ"נ ובמ"ד היינו שיעזוב הקב"ה ח"ו אותנו בגלותינו ולא יהי' לו משכן שכינתו אצלינו בשום מקום בחו"ל. אבל כבר יש לנו הבטחה בפ' בחקותי ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו' לכלותם להפר בריתי אתם והיינו כמאמרם ז"ל בכל מקום שגלו שכינה עמהם היינו אף בארץ אויביהם וסיים הקרא דמה הוא הענין שלא מאס בנו ולא הפר בריתו מאתנו כי אני ה' אלהיהם היינו כי עדיין חביבותא היא גבן ונקרא ה' אלהינו היינו דומה כמי שיש לו אלוה אף בחו"ל ע"י השראת שכינתו במקומות המקודשים בחו"ל ושפיר קאמר הגמ' כולם חזרו לקללה חוץ מב"כ ובמ"ד ודייק שפיר מקרא פ' תצא ויהפוך ה' אלהיך לך וכו' כי אהבך ה' אלהיך דלכאורה יש לדקדק טובא דלמה קאמר הקרא ה' אלהיך הול"ל ויהפוך ה' לך גם למה כפל הפסוק וסיים כי אהבך ה' אלהיך הול"ל ויהפוך ה' לך וכו' כי אהבך גם מה ענין התלוי' באהבתו ית"ש אותנו לכן שפיר למדו דענין הקללה האחת שנתהפכה לברכה שלא ע"מ לחזור ח"ו הוא בתי כנסיות ובמ"ד דעליהם אמרו ז"ל מקרא דאוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב דקאי על מילי מעלייתא דבי כנישתא דהוא דבר הנאהב וחביב מאוד כנ"ל ושייך רק ע"ז לומר את הקללה לברכה כי אהבך כי בזאת תלוי' אהבת הקב"ה אלינו ושפיר קאמר ה' אלהיך וכפל בסיום כי אהבך ה' אלהיך היינו כי בביהכנ"ס דומה כמי שיש לו אלוה וה' נקרא אלהינו כנ"ל ואף גם זאת וכו' אני ה' אלהיכם והבן

הנה בשנת תרנ"ו פזרתי את כל כחותי והשתדלותי היתה נמרצה לתקן פה בדק בית הכנסת הגדול הבנוי עוד משנת תקפ"ז (אחר השריפה הגדולה שנשרף הביהכנ"ס הישן) והי' עזוב מפני יושנו. ולשוות עליו הוד והדר חצוני ופנימי. והמעזיבה אשר היתה תחלה רק קרשים גלוים הוטחה בשיד. ואחד מהצירים המצוינים אשר הובא לעירנו משח אותה ואת הקירות והכתלים בששר ושלל צבעים יפים המרהיבים עיני הרואים וגם פנים חדשות נתנו לבית מקדש מעט זה בהספסלים החדשים אשר הוצגו שמה

ולפני ר"ה כאשר נפתחו מחדש שערי בית המקדש מעט. ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. בשיר ורננים בתרועה וקול שופר. דרשתי בביהכנ"ס אשר לבש פנים חדשות. דרוש הנוגע לקדושת ביהכנ"ס. ובהמשך דרושי ספרתי את אשר יאמר הגה"צ בע"ס שערי המלך (על מוסר לחודש אלול) כי חיבר ספרו מטעם כי בעירו אשר היה רב שמה נסגר הביהכנ"ס ע"י הבישוף לכל ימי הקיץ מפני שבני קהלתו נשארו חייבים לו מסים שהי' עליהם לשלם לו. וכשהגיע שבת סליחות עשה הרב הנ"ל רעש גדול בעירו היתכן שלא יהא ביהכנ"ס להתפלל בימים נוראים וק'. והגיד דרשה בהתעוררות גדול ותו"מ אחר השבת נקבצו חמשים רו"כ ושילמו להבישוף והביהכנ"ס נפתח. לשנה הבאה בשבת סליחות אחר סעודת שחרית הניח א"ע הרב הנ"ל לישן מעט שינה בשבת וכו' ובא אליו בחלומו זקן אחד ויאמר לו. מה לך נרדם. הלוא היום שבת סליחות ולמה בשנה דאשתקד עשית רעש גדול באמירת דרשה. והשיב לו. הלוא אשתקד לא היה להם ביהכנ"ס. ויאמר הזקן הלוא כש"כ הוא. ומה בשנה העבר שהי' הביהכנ"ס סגורה הועיל לכם הרעש לפתוח לכם הביהכנ"ס מקדש מעט. מכש"כ היום שיש לכם ביהכנ"ס פתוח ויש לכם מקום איה לעשות רעש והתעוררות בודאי יועיל שיפתח לכם המקדש בית עולמים הסגור. (ע"ד שאומרים בשמ"ע ומפני חטאינו גלינו וכו' מפני היד שנשתלחה במקדשך. ע"ד גמ' (תענית דכ"ט) יהיו מפתחות מסורות לך וזרקום כלפי מעלה ויצאה כעין פיסת יד וקבלתם מהם. וזה מפני היד שקיבל המפתחות ונסגר הביהמ"ק. ועי' בס' כנפי נשרים לשה"ש (ח' ד'). ויקץ והנה חלום. והלך תו"מ לביהכנ"ס ודרש ברבים ועי' פתח הבית שלי דכ"ד) ומטעם זה חיבר ספרו במוסר לסליחות. ועי' בקונ' הר הבית (דל"ג ע"ב) והמחבר ס' שערי המלך הוא הגה"ק ר' מרדכי בהר"ר שמואל אבד"ק ווילקאטש זצ"ל: