תירוש ויצהר (שו"ת) סד

בס' שם משמואל פ' בחוקותי דפח"ח. ומצאתי שכוונתי קצת בפי' ואין איש היינו דוקא איש אחד לדברי קדוש זקיני הגאון איש אלקים בס' פנים יפות פ' בהר (כ"ה מ"ו) ולפי"ז מיושב שפיר דבלא הא דריב"ל דתרי איצטרכו לא הוי מקשה הגמ' והיכי עביד הכי דהא יש לומר ששחרר רק לאחד והיינו דהי' חסר למנין עשרה רק אחד. וע"י השחרור נשלם מנין עשרה דעשה זאת חמור יותר וגדול יותר ממה שעבר על העשה דלעולם בהם תעבודו. דהא העובר עשה דלב"ת אין מענשינן אעשה ובהא דבא לביהכנ"ס וכו' הקב"ה כועס. אבל אליבא דריב"ל דמתרץ תרי איצטרכו לי' אף דגם עבד מצטרף מ"מ לכתחילה קודם השחרור הי' חסר למנין עשרה שנים. ובאופן זה לא מצינו שהקב"ה כועס יותר מעובר שאר עשה וכמש"כ זקיני בפנים יפות שם והוי מצות שקולות ושפיר קשה על ר"א והיכי עביד הכי ותי' לדבר מצוה שאני ופריך גם אנא ידענא אכן קשה לי מצהב"ע היא דהא הוי מ"ע ששוים ותי' מצוה דרבים שאני ושוב יותר גדול העשה דמנין עשרה. ולפי"ז מדויק שפיר מה דכאן איתא לדבר מצוה שאני ובש"ס גיטין איתא מצוה שאני דהא כאן אליבא דריב"ל דתרי איצטרכו לי' א"כ ע"י ששחרר חד לא נגמר עמו המצוה רק שהוצרך לשחררו לדבר מצוה. אבל בש"ס גיטין קאמר מצוה שאני דהא שם קאי באופן שהי' לו רק עבד אחד ובו הי' תלוי השלמת המנין ולכן קאמר מצוה שאני דעמו נגמר המצוה, ולפי"ז ניחא דלא מקשה שם מצהב"ע היא דהא שם אין המצות שקולים דאם חסר אחד למנין הענין גדול יותר שלא להביא לידי כעס ושלא להפוך רחמים לרוגז ח"ו ושפיר עביד ששחררו ופשוט

ובחידושי לסוגיא זו אמרתי ליישב ת"ל עפ"י מש"כ בס' טיב גיטין שם דהא דקשה מצהב"ע הוא משום דלא הוי בעידנא אכן י"ל דהי' בעידנא כגון אם שחררו ע"י שקראו לתורה (וכעין זה כתבתי לפני י"ז שנים בתשובתי הנ"ל) אכן אכתי הא בעינן גט שחרור ותי' דכאן בגיטין קאי לשמואל דלא בעי גט שחרור עיי"ש. והנה דקדקו המפורשים דבברכות איתא א"ר יהודה וא"כ לפי מה דקיי"ל כל מילתא דא"ר לא תעביד אעל"מ ומאן דסובר אעל"מ ע"כ דסובר המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור כמו שכ' בס' חידושי הרי"ם גיטין שם ע"ד פלפול נפלא ועמוק דפח"ח וא"כ לא הוי בעידנא והוי מצהב"ע והבן אחר שישים עיניו בחידושי הרי"ם שם. והעיר אותי תלמידי המופלג מ' אברהם דוב הכהן שיחי' מפה. מדברי הס' מלא הרועים סוגי' דאעל"מ אות ג' דמאן דסובר שינוי קונה סובר אע"מ, והנה שמואל סובר שינוי קונה בש"ס ב"ק (דצ"ד ע"א) וא"כ ראי' לחידושי הרי"ם שם שכ' דיש לומר דשמואל סובר אע"מ כאביי ולכך סובר דלא בעי גט שחרור עיי"ש. ובחידושי הארכתי הרבה בדרך זה ליישב שיטת הרמב"ם בפ"ט מה' עבדים ה"ו שכ' דמותר לשחרר לעשרה דביהכנ"ס ולא כ' דוקא במצוה דרבים משום דקאי לשיטתו דפסק כאביי דכל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד מהני עיין במשל"מ פ"ג מה' גירושין בשיטת הרמב"ם דאע"מ וכ"כ בלח"מ פ"ו מה' בכורות ה"ח ועיין בשו"ת נוב"י מה"ת חאע"ז סי' קכ"ט ואין המקום להאסף פה. ועיין לקמן סי' ל"ב וסי' ל"ג

שם (דף ח' ע"א) אמרו לי' לר' יוחנן איכא סבי בבבל וכו' למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה כתיב אבל בחו"ל לא כיון דאמרו לי' מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו וכו' וכ' שם הרי"ף בע"י וקשה טובא דהיכי מתרץ לה מאי דכתיב על האדמה אבל בחו"ל לא וכו'. שמעתי בזה עם מאמר חז"ל שעתידים כל בתי כנסיות ובמ"ד להיות נקבעים בא"י ולהכי ניחא דכיון דמקדמי וכו' הוי להו יושבים על האדמה בא"י וכו' ועיי"ש במהרש"א. ועד"ז פרשתי הכ' בפ' אמור למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י בהוציאי אותם מא"מ אני ה' אלהיכם דלמה סיימה תוה"ק אני ה' אלהיכם. אכן הענין ע"ד שאמרו חז"ל (כתובות דק"י ע"ב) שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה שנא' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם, לאלהים וכ"ה בזוה"ק יתרו דע"ט. בהר דק"ט פנחס דרכ"ה. ועיין הגרסא באבות דר"נ פכ"ו ובת"כ בהר ובתוספתא ע"ז פ"ה. וכן הוא גם בחוץ לארץ בתוך ביהכנ"ס באם מיחדים בתי כנסיות לתפלה ולתורה אז המקום נתקדש בקדושת א"י כי שם דומה כמי שיש לו אלוה וע"ד שאמרו חז"ל בברכות (ד"ו ע"א) א"ר בר"א אר"י מנין שהקב"ה מצוי בביהכנ"ס וכו' ולזאת אמרו במגילה (דכ"ט) תניא ר"א הקפר אומר עתידין ב"כ ובמ"ד של בבל לקבוע בא"י וכו' כי המקום נתקדש כא"י וכלשון הקרא מה טובו וכו' משכנותיך ישראל דקאי על ביהכנ"ס דנקראת משכן ישראל כמו א"י. וכן ע"י ישיבת סוכה באם עושין סוכה ומסבב המקום בדפנות וסכך כמצות הש"י עלינו אז המקום נתקדש בקדושת א"י ובישיבתו בסוכה כמי שיש לו אלוה ויושב בצלא דמהימנותא ע"ד בצלו חמדתי וישבתי כידוע ושפיר אמר הקרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י בהוציאי וכו' אני ה' אלקיכם היינו בסוכה דומה שאני ה' אלקיכם. וא"כ שפיר ניחא דברי חז"ל הנ"ל כיון דאמרו לי' מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו וכו' כי ביהכנ"ס נקראת על האדמה כי יש לו קדושת הארץ והשראת שכינתו ית"ש ובאור פני מלך חיים. ומה נעמו בזה דברי קדוש חמי זקיני הגאון אבד"ק קעמפנא זצ"ל בספרו עין הבדולח כתי"ק על אגדות הש"ס בברכות שם וז"ל על האדמה וכו' היינו דאהני להו ערש"א ורי"ף ועיין מ"א בש"ע א"ח ה' ביהכנ"ס ואקדים לפרש ילקוט פליאה בכתוב לבני קרח וגו' יסודתו בהררי קודש זש"ה תבור וכרמל וגו' וי"ל עפ"י דהמ"א בש"ע או"ח סי' קנ"א סק"ט מביא מחלוקת ראשונים במאמרם עתידין וכו' שיקבעו בא"י דעת קצתן הבנינים לחוד ודעת קצתן גם הקרקע יוקבע בא"י וכ' המג"א להוכיח שיטה זו כיון דילפותא מתבור וכרמל וכו' ק"ו לביהכנ"ס ושם הקרקע מהר תבור וכרמל נקבעו בארץ ישראל עכ"ד. ונלענ"ד זו כוונת המ"י יסודתו בהררי קודש וכו' כי גם היסוד יוקבע בהררי קודש וסיים המ"י זש"ה תבור וכרמל וגו' ק"ו לקרקע ביהכנ"ס והבן אחר העיון שם וא"כ כיון דקרקע ביהכנ"ס יוקבע ג"כ בא"י נקרא שפיר על האדמה דהוי כאדמת א"י ממש עכל"ק. ועיין פי' גמרא זו מאבי זקיני הגאון הקדוש מו"ה נתן נטע יצחק ברלינר זצ"ל אבד"ק בילגורייא שנדפסו בס' המאסף שנה זו סי' קכ"ד שיצא לאור בעה"ק ירושלים תוב"ב

ואשר דרש ממני כ"ת ביאור דברי הש"ס ברכות (דף ח' ע"א) א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת משמי' דרב חסדא במילי דבי כנישתא א"ל הכי אר"ח מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות וכו' דתמהו המפורשים דהא לאו ממילי מעלייתא דבי כנישתא הוא אלא לגריעותא הוא עיי"ש בהרי"ף בע"י ובפ"י. ולעד"נ דהנה ראיתי בס' ברוך מרדכי בברכות כאן שהקשה דכאן נראה דרבא קיבל דברי רפרם ב"פ ולא חלק עליו כלל דאל"כ הו"ל לרבא לומר מאי מעליותא כמ"ש רבא בשבועות (דמ"ה) על רב"ח וא"כ קשה דרבא אדרבא הא במגילה (דכ"ו ע"ב) אר"פ משמי' דרבא איפכא מבי רבנן לבי כנישתא שרי אלמא דסובר קדושת ביהכנ"ס יותר חביבה מביהמ"ד ודחה שם דברי הגאון בשו"ת כתב סופר ח"א סי' י"ח עיי"ש. ולענ"ד הכל עולה יפה עפ"י מש"כ קדוש חמי זקיני זי"ע בעין הבדולח שם וז"ל א"ל רבא לרפרם וכו' לימא וכו' הרואה יפלא ששאלו מילי מעלי' בבי כנישתא והשיבו בהפך לגריעותא שאוהב שערים המצויינים בהלכה והיינו אפי' מקום קבוע ליחיד וי"ל עפ"י דברי הזוה"ק