תירוש ויצהר (שו"ת) סא

להיות ביום כמבואר בגמרא שם. ולמה לא הביא הטעם דאמרינן בהדיא בגמ' מקרא דביום הנחילו ושאר קושיות על הרמב"ם ועל תירוצו של הכסף משנה עיין באחרונים ובחי' הרי"מ חו"מ סי' כ"ה סעיף ב'

ולפעד"נ לתרץ בהקדם מה שכ' בתוס' ב"ק (דף צ' ע"ב) ג' טעמים להא דאין עד המעיד נעשה דיין י"מ משום דהו"ל עדות שאין אתה יכול להזימה דכיון שהוא עצמו עד ודיין לא יקבל הזמה על עצמו. ורשב"ם מפרש משום דכתיב ועמדו שני האנשים דאמרינן בשבועות (דף ל' ע"א) אלו העדים. לפני ה' אלו דיינין. משמע שיעמדו העדים לפני הדיינין ולא שיהיו עדים בעצמן יושבים ודנין. ועוד פי' ר"י משום דנפקא לן מביום הנחילו את בניו וכו' דע"פ שמועתו בלילה לא יעמידו הנחלת לכל אחד חלקו וכו' משום דאין עד נעשה דיין והיינו דקאמר בסנהדרין (דף ל"ד ע"ב) ור"מ דנפקא לי' שאין דנין אפילו גמר דין אלא ביום וכו' ביום הנחילו מה עביד לי' ומוקי לי' ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה וכו' ומסיק ואזיל כולה סוגיא עד הו"ל עדים ואין עד נעשה דיין עיי"ש. והנה לכאורה נראה דטעם השלישי שבתוס' בשם הר"י עיקר דהטעם דעד המעיד אין נעשה דיין הוא מקרא דביום הנחילו וכו' דהא על טעמו של הרשב"ם מקשה בנמוקי יוסף ב"ב (דף קי"ד) וז"ל ובזה יש לגמגם דא"כ לא יגמרו שום דין אלא בעדים ממש ולא בהודאת בעל דבר עיי"ש

וכן מ"ש בתוס' בשם י"מ דהוי עדות שאאילה"ז מקשי שם בתוס' בשם הר"י מאורליינש דאלא מעתה עדים הקרובים לדיינים לא יעידו בפניהם דהו"ל עדות שאאילה"ז אלא ע"כ יכולין להזימם בב"ד אחר ה"נ בני הזמה נינהו בב"ד אחר עכ"ל. וראיתי באחרונים שמביאין ראי' לדברי הר"י מאורליינש דאל"כ תקשה למ"ד חד נמי כשר בד"מ וקשה דהוי עדות שאאילה"ז דלא אפשר להזימו בפני אותו ב"ד דכיון דמה שמשלמין העדים בהזמה הוא קנס ובקנס לכ"ע בעינן שלשה אלא ודאי כיון דאפשר להזימם בפני ב"ד אחר חשוב יכול להזימה ועיי"ש מה שכתבו דלפי"ז למ"ד מדאורייתא בעינן שלשה יש לומר דהא דאין עד נעשה דיין הוא משום דבעינן הזמה באותו ב"ד והכא לא יקבלו הזמה על עצמן. ובזה מתרצים בש"ס כתובות (דף כ"א ע"ב) דפריך הגמ' מהא דראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש מקודש וכו' ואי ס"ד עד נעשה דיין ליתבו בדוכתייהו וליקדשו והקשו האחרונים דאמאי לא פריך מרישא דמתני' דקתני ראוהו ב"ד בלבד יעמדו שנים ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש ופריך ואמאי לא תהא שמיעה גדולה מראיה ומשני שראוהו בלילה ואין עד נעשה דיין כמבואר בגמרא דר"ה (דף כ"ה ע"ב)

אכן להנ"ל ניחא דהא בתוס' שם בר"ה כתבו דהא דמשני הגמ' דסיפא איצטריך ליה דאין היחיד נאמן על ידי עצמו דזאת קאי ע"כ למ"ד חד נמי כשר דלמ"ד מדאורייתא בעינן שלשה פשיטא דבעדות החודש בעינן תלתא ולא צריך קרא ע"ז וא"כ שמעינן מסיפא דמדאורייתא חד נמי כשר. והנה בפ"י הקשה אי טעמא דאין עד נעשה דיין משום דהוי עדות שאאילה"ז א"כ מה פריך מקיום שטרות להא דקידוש החודש דלמא בקיום שטרות עד נעשה דיין משום דדעת הרבה מהראשונים דבממון לא בעינן יכול להזימה וא"כ י"ל לכך לא פריך הגמרא מרישא דמתני' משום די"ל הטעם דאין עד נעשה דיין משום דהוי עדות שאאילה"ז לא בעינן יכול להזימה. לכך פריך מסיפא דע"כ סובר דחד כשר בד"מ מדאורייתא כדברי התוס'. וקשה הא לעולם אין יכול להזימם כיון דהזמה הוי קנס וחד לא יכול לדון אלא ודאי משום דיכול להזימם בב"ד אחר. ולפי"ז ע"כ הטעם דאין עד נעשה דיין אינו משום דאאילה"ז רק טעמים האחרים שכתבו בתוס' מהא דועמדו שני האנשים בשם הרשב"ם או מקרא דביום הנחילו אם כן שפיר מקשה מקיום שטרות להא דקידוש החודש כיון דלא תלי' בהא דהזמה א"כ מאי נ"מ בין קיום שטרות לקידוש החודש והבן

עכ"פ יוצא לנו מדברינו דהרמב"ם ז"ל דפסק בה' סנהדרין פרק ב' ה"י כרב אחא ברי' דרב איקא דמדאורייתא חד נמי כשר שנאמר בצדק תשפוט עמיתך ולא כרבא בסנהדרין (דף ג') ועיי"ש בכסף משנה בזה. א"כ משמע דסובר דמועיל הזמה בב"ד אחר דהא כל עדות צריכין להזים בב"ד אחר של שלשה דהוי קנסא. ואם כן שפיר הקשה הר"י דאורליינש על טעם הי"מ דאין ענ"ד משום דהוי עדות שאאילה"ז דהא ליתא לשיטת הרמב"ם דהא יכול להזימם בב"ד אחר

אבל ראיתי במרדכי סנהדרין פ"ג אות תרצ"ז בשם השר מקוצי ליישב טעם הי"מ דבאמת הוי עדות שאאילה"ז אף בב"ד אחר דהא עדים זוממין למפרע נפסלין ואין נעשים זוממין אף בב"ד אחר דהא באם הם עצמן דיינים מאחר שהוזמו איגלאי מלתא למפרע דפסולין היו בעת שדנו הדין וא"כ לא נגמר הדין ע"פ ואין עדים זוממין חייבין רק אחר שנגמר הדין עי"ש בלשונו הזהב. ולסברא זאת כיוון גם דודי זקיני הגאון בכסא דהרסנא בשו"ת בשמים ראש סי' י"ב ליישב דברי הי"מ בתוס' עיי"ש

יא) אכן יש להביא כמה ראיות דהרמב"ם ז"ל לית ליה טעם זה דאאילה"ז דהא שיטת הרמב"ם בפ"ז מהל' עדות ה"א דאע"פ שלא כיוונו לא את החודש ולא המקום שהלוה בו וכו' עדותן קיימת הרי דסובר דבממון לא בעינן עדות שאילה"ז וכדעת הנימוקי יוסף סנהדרין (דף ל"ב) וכאשר ביאר בכוונתו בד"מ חו"מ סי' ל"ג וע"ש בש"ך סי' ל"ג סקט"ז. א"כ לא יפרש הרמב"ם הטעם דאאילה"ז ופשוט

עוד יש להביא ראיה ממש"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות קדה"ח ה"ב ד"ת שאין מדקדקין בעדות החודש שאפילו קדשו את החודש עפ"י עדים ונמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש עכ"ל. ועיי"ש בל"מ שכ' ע"ז ומ"ש רבינו דאעפ"י שנמצאו זוממין החודש מקודש אפשר דנפקא ליה ממ"ד בפ"ב דר"ה אתם אפילו מוטעין עיי"ש. וכפירש"י שם אפילו מוטעין היינו עפ"י עדי שקר וכן מפורש יוצא בירושלמי פ"ג דר"ה ה"א בשם ר"י בר פזי קדשוהו ואח"כ נמצאו זוממין ה"ז מקודש וא"כ לכאורה קשה על כל עדות החודש היאך מתכשרא הא הו"ל עדות שאאילה"ז דהא אין עדים זוממין נענשין עד שיגמור הדין. וגמ"ד בקדה"ח הוי מה שאומרים הב"ד מקודש מקודש כמבואר בר"ה (דף כ"ה ע"ב) ואחר שנגמר הדין הלא הוי כאשר עשה וקיי"ל כאשר זמם ולא כאשר עשה ובעדות החודש כיון דגם כשהוזמו החודש מקודש א"כ הוי כאשר עשה ועיין מה שהאריכו בקושיא זו בס' בית הלל חו"מ סי' ל"ו ובס' ברכת משה בקונטרס אחרון אות ה' לידי"נ ש"ב הג"מ משה נחום שי' אבד"ק קאמינקא וראיתי שקדמם הגאון ר' ליבוש חריף זי"ע מפלאצק בס' פני אריה בחידושיו לר"ה (דף כ"ה ע"ב) שכ' וז"ל וא"כ י"ל בעדות החודש לכאורה לא משכחת עונש הזמה וכו' מ"מ לענין עדות החודש סבירא לן אתם אפילו מוטעין ופירש"י לעיל (דף כ"ה) ע"י עדות שקר וכו' והו"ל כאשר עשה וכו'. ועפי"ז אפשר ליישב מה שהקשה לי בילדותי הגאון מ' ברוך תאומים איך מחללין שבת על עדות החודש הא אם יוזם נמצא שחילל בחנם נמצא שהיה פסול בשעת הגדה ואינו ראוי לעדות וכו' ולפי"ז לק"מ דלא שייך הזמה כלל בעדות החודש וכו' עיי"ש. וכ"כ שם בפני אריה ד"ה שם בגמ' ואם היה מומחה וכו' מיהו למ"ש לעיל דבעדות החודש לא בעינן ראוי להזמה ניחא. וא"כ לפ"ז יקשה ממש"כ בתוס' הטעם דאין עד נעשה דיין משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה וא"כ איך אמרינן בכתובות (דף כ"א ע"ב) א"ל הנח לעדות החודש מדאורייתא הרי דבעדות החודש אין עד נעשה דיין ושם לא בעינן עדות שאילה"ז לשיטת הרמב"ם ז"ל. א"ו דהרמב"ם