תירוש ויצהר (שו"ת) ו

והיינו קרא דכי קרבן ה' לא הקריב במועדו ולא נפקא מההיקש דכל חוקת הפסח משום דנתמעט מפרטא דעל מצות ומרורים דלא מיירי מדחיית עשה שיש בו כרת כגון ד"ש וטומאה ור' נתן דמוקי במועדו על פ"ר יליף פ"ש דד"ש מהיקש דככל חוקת הפסח. והנה ראיתי באו"ח שם דצ"ג שכ' דלכאורה יש לתמוה במאי פליגי רבי ור"נ דמר יליף מכל חוקת הפסח דפ"ש ד"ש ולא חש למיעוט דעל מצות ומרורים ומר יליף לה מבמועדו יתירא כי היכי דלא נימעט ממצות ומרורים ונראה ברור דפליגי בפלוגתא דהני תנאי דלקמן (דף צ"ה ע"א) דאיסי ב"י ל"ל למידרש כללי ופרטי ומוקי ועצם ל"ת על עצם שיש בו מוח רק מאותו ממעטינן מצות שלא על גופי' רק במצה ומרור גלי רחמנא דחייב ורבנן מוקי לאותו לדרשה אחריתא דמהדריה שלא ישחוט הפסח על היחיד ומידרש ועצם לא תשברו על כלל ופרט יע"ש. והשתא יאמר כך דרבי ס"ל כחכמים דאיסי ב"י ושפיר ה"א דכללא דככל חוקת הפסח אינו מרבה רק דומיא דפרטא ומש"ה איצטריך במועדו גבי פ"ש לרבות דד"ש אבל ר"נ ס"ל כאיסי ב"י דנתמעט מצות שעל גופו מאותו ולא מידרש כללי ופרטי ושפיר נפקא לי' מכל חוקת הפסח דפ"ש ד"ש דהוה נמי מצות שבגופו שנקרב בשבת ולא איצטרך במועדו בפ"ש וכו' עכ"ל. והנה שם בפסחים איתא דרבי סובר מגדף היינו מברך השם וכו' ורבי נתן סובר מגדף לאו היינו מברך השם ע"ש וא"כ לדברי האו"ח עצמו דרבי ס"ל ע"כ כחכמים דאיסי ב"י וכיון דר"ע סובר בכריתות (דף ז') דמגדף היינו מברך השם וחייב כרת על פ"ש ע"ש ברש"י כריתות א"כ ע"כ ס"ל לר"ע כחכמים דאיסי ב"י ושוב אין לתרץ אליבא דר"ע משום ל"ת שבמקדש והדרא קושי' לדוכתי' לדברי האו"ח עצמו (ויש לדבר בזה בדברי המכילתא הובא בילקוט בא דמשמע שם דר"ע סובר כאיסי ב"י והובא באו"ח שם)

אכן ליישב קושי' הגרד"ב מגלוגא ז"ל נ"ל בהקדם קושי' השאגת ארי' סי' צ"ו בש"ס חולין (דף פ"ט) גה"נ נוהג במוקדשין ומקשה הגמ' פשיטא משום דאקדשי' פקע איסור גיד מיני' והק' להיפך אמאי נוהג במוקדשין נימא עדל"ת (ועיין מה שתי' בס' שער יהודה בשמעתין קושי' השאג"א ועפי"ז תי' לקושי' הגרד"ב הנ"ל עפ"י דרכו דפת"ת). אכן י"ל בהקדם קושי' התוס' עירובין (דף ק') ליתי עשה דמתן ד' ולדחי ל"ת דבל תוסיף ותי' בס' טורי אבן ר"ה (דף כ"ח) בסברא דאין עשה שישנה בשאלה דוחה ל"ת דאינה בשאלה וכסברת הש"ס יבמות ד"ה עדלתו"ע דאית' בשאלה ולכך שם במתנות דמתן אחת מיירי בבכור ובכור ליתא בשאלה דהוא קדוש מרחם ועשה דמתן ד' הוא בקדשים דישנם בשאלה ולכך אינו דוחה. והנה בטו"א שם כתב דזה תלי' דאם נאמר חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא א"כ חשיב ליתא בשאלה אכן אם נאמר דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא חשיב איתא בשאלה וגם מקשה שם לפי סברתו מהא דש"ס זבחים הנ"ל דמקשה הגמ' יבוא עשה ולידחי ל"ת ואמאי הא קדשים איתא בשאלה ע"ש מה שתי'. ולפ"ז הכל ניחא די"ל דשם בזבחים קאי הש"ס למאן דסובר חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ותי' רבא ורב אשי קאי אליבא דכ"ע דגם אם לא נוכל לתרץ משום דישנה בשאלה והיינו משום דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא מ"מ ישנם תירוצים אחרים דהוי ל"ת שבמקדש או משום דהוי עול"ת אבל הגמ' חולין שם בהא דגיד נוהג במוקדשים י"ל דקאי למאן דסובר חולין, שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וחשיב עשה דאיתא בשאלה ואינו דותה ל"ת דגיה"נ אכן בשמעתין דקאי אליבא דר"ע שפיר הוי שני כתובים הבאין כאחד דהא ר"ע לשיטתו בגמ' חולין (דף י"ז) דמוקי קרא דכי ירחק וזבחת לאסור להם בשר נחירה משמע דס"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ועיי"ש ברש"י (ויש לעיין בזה במש"כ המלא הרועים ע' ביעור חמץ אות י"ג דהא דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא או לאו דאורייתא תלי' בהא דאי ביעור חמץ טעון שריפה וע"ש באות ג' בהא דר"ע דסובר כר"י דביעור חמץ טעון שריפה ע"ש בפסחים ד"ה ע"ב א"כ לר"ע חשיב עשה דאיתא בשאלה ושוב ליכא למימר עשה דוחה ל"ת בקדשים והבן ובמק"א תירצתי קושי' השאג"א בגיה"נ עפ"י סברת הצרור החיים שער המל"א פי"ג דאפשר לקיים שניהם שלא כדרך הנאתן ע"ש]

אכן ראיתי בס' אגודת אזוב דרוש ד' לשה"ג (דף ס"ה ע"א) ובשו"ת הרי בשמים סי' קי"ז שתירצו קושי' הגרד"ב ז"ל. דהנה גבי מנחה נמי כתיב כל הנוגע בה יקד לומר שגם מנחה מתקדשת בלוע ושם בזבחים (דף צ"ח) עביד הש"ס צריכותא דאיצטרך למכתב גבי חטאת ומנחה דמקדש בלוע דאי כתיב גבי מנחה לחוד הו"א דוקא מנחה איידי דרכיכא מבלעה אבל חטאת אימא לא ואי אשמעינן חטאת משום דקריר פירש"י מתוך שהבשר עב נכנס בתוכו השומן בעומקו. ויראה דהך צריכותא הוא לפי המסקנא דלא ילפינן מנזיר ואין היתר מל"א בשאר איסורין אלא בחטאת ומנחה לחוד לכן אי לא גלי קרא אלא בחדא לא הוה ידעינן אידך מהני טעמי דאמר אבל אי הוה ילפינן מנזיר לכל האיסורין דהיתר מל"א בודאי הכל במשמע בין מידי דרכיכא או קריר דהא סתמא אמור בנזיר משרת בין ששרה בו פתו או בשר או שאר דברים יהי' מה שיהי' וכיון שכן שפיר אמר בכאן דהוה נזיר וחטאת שני כתובים דלא לכתוב חטאת ותיתי מנזיר דהיתר מל"א בלא תעשה דכתיב גבי נזיר וכיון דגלי קרא גבי נזיר דהיתר מל"א בכל ענין ואין לחלק בדין היתר מל"א בין מידי דרכיכא או קריר ממילא שמעינן גבי חטאת דקאי נמי בעשה דיקדש דכתיב גבי מנחה דהא חטאת איתקש למנחה כדאיתא התם ואין לחלק השתא משום דמנחה רכיכא כיון דכבר גלי קרא גבי ל"ת דכתיב בנזיר דאין חילוק בין מידי דרכיכא או לאו מהיכי תיתי לחלק בענין העשה טפי מלגבי ל"ת שהשוה הכתוב את כולם ומדכ' נמי חטאת ע"כ הוה שני כתובים וכו' עיי"ש. ולפי"ז י"ל כתי' השיטה מקובצת דר"ע ל"ל הך סברא לומר דנזיר חמיר משום דאסור אפי' בחרצן ואף דלכאורה צריך להבין למה באמת לא יסבור ר"ע החומרא דנזיר בחרצן אסור אכן להנ"ל ניחא דהא באמת בלא קרא דחטאת לענין המל"א נוכל למילף בקדשים המל"א ממנחה וא"כ אין הלימוד מנזיר לחטאת על עיקר הדבר דהמל"א דהא עיקר דינא, דהמל"א בקדשים כבר נוכל למילף ממנחה רק כל הילפותא לחטאת מנזיר הוא שלא נחלק כצריכותא דגמ' בזבחים שם שאני מנחה דרכיכא ועל זאת בא הקרא בנזיר לחלק דבכל ענין המל"א בקדשים וא"כ שוב אין לומר שאני נזיר דאסור גם בחרצן אבל בחטאת אין המל"א זה אינו דהא גוף ענין דהמל"א בחטאת א"צ ללמוד מנזיר דנוכל למילף ממנחה וכיון דכבר ידוע בקדשים דהמל"א ורק לגלות דבכל מיני קדשים המל"א זאת שפיר נוכל ללמוד מנזיר ולכך סובר ר"ע דהוי שני כתובים וכו' דלכתוב בנזיר ותיתי חטאת ותיגמר מיניה היינו דחטאת תיגמר מנזיר וממנחה כנ"ל

וא"כ לפי"ז נ"ל לפרש סדר הסוגיא כאן דהוא כמו בנזיר ויהי' מיושב קושי' התוס' הנ"ל דהא לכאורה יש לדקדק בלשון הגמ' ורבנן וכו' אמרי הנהו מיצרך צריכי ור"ע וכו' וקשה למה לא מפרש הגמ' מאי מיצרך צריכי אליבא דרבנן ואם כוונת הגמ' דרבנן מיצרך צריכי להא דסיים הגמ' אחר כך ורבנן אמרי לך מיצרך צריכי חטאת להמצל"א וכו' א"כ למה הפסיק הגמ' בהא דר"ע מאי צריכי והתחיל בדברי רבנן ולא סיים הגמ' הצריכותא שלהן רק אחר דברי ר"א שוב סיים הגמ' הצריכותא דרבנן. ולכן נראה לי בעזהשי"ת דהוא כעין ד"ת עניים במקום זה ועשירים במק"א. ובאמת בנזיר האריך הגמ' מתחיל וסיים הצריכותא דרבנן דלא הוי שני כתובים משום דאי נכתב בנזיר חטאת מנזיר לא ילפינן משום דנזיר חמיר דאסור אף בחרצן ואח"כ מביא הגמ' הא דר"ע מאי צריכי ואח"כ מביא הגמ' צריכותא אחרת אליבא דרבנן משום דחטאת להמצל"א ונשאר רק קרא אחד דנזיר