תירוש ויצהר (שו"ת) ה

חדש שתי' וז"ל ונ"ל ליישב קושי' מהרש"א דהעולם מקשים איך יליף ר"ע מג"ע דלמא התם ה"ט דהגעלה משום בשר בחלב דהוי חידוש ואין ללמוד ממנו ונ"ל דיקשה אמאי צותה התורה להגעיל הא הוי ס"ס ספק נשתמש בו בב"ח א"ל וספק אם נשתמש בתוכו תוך מעל"ע (וכ"כ הרשב"א בתשו' ליישב מה שהק' הוא ז"ל מנ"ל דנוטלפ"ג לר"מ אסור דלמא צוה הכ' להגעיל משום דבר חריף ותי' דהוי ס"ס מ"ש) אך כ"ז אם נאמר דר"ע ס"ל נוטלפ"ג מותר שפיר איכא ס"ס כנ"ל משא"כ אי נימא דר"ע כר"מ ס"ל דנוטלפ"ג אסור אם כן ליכא ס"ס והדק"ל איך נוכל ללמוד טכ"ע מג"ע דילמא משום בב"ח ציוה הכ' להגעיל דהוי חידוש עכ"ל. והנה לפי"ז נ"ל לתרץ קושית השואל בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' צ' על דברי רש"י פסחים (דף מ"ה ע"א) ד"ה ור"ע דמסיים דרבנן דפליגי אר"א בכותח הבבלי ס"ל ג"נ חידוש הוא וקשי' לי' א"כ לר"מ דאוסר נוטלפ"ג ל"ל ג"נ חידוש הוא וע"כ לא יחלוק על הא דכותח הבבלי וא"כ מה עלה על דעת ר' נחמן בפסחים (דף מ"ג ע"א) דר"מ תערובות ל"ל ולרש"י הא א"א דל"ל תערובות והח"ס קלסי' לקושי' זו ע"ש. אכן לפי הנ"ל ניחא דהא לר"מ דסובר נוטלפ"ג אסור א"כ שוב י"ל דאין ראי' מג"נ דדילמא שם ציוה הכ' להגעיל משום בב"ח דחידוש הוא ואין ללמוד לחמץ ושאר איסורים ואין לומר דהוי ס"ס דהא לר"מ ליכא אלא ספק אחד שמא לא נשתמש בב"ח אבל זאת אין לחשוב לספק שמא לא נשתמש בתוכו תוך מעל"ע דהא לר"מ גם נוטלפ"ג אסור כנ"ל וא"כ שפיר הי' הו"א דר"נ דלר"מ תערובות לית ליה והבן. וממילא מיושב קושית בעל שמן רוקח דהא אף אם נאמר דר"ע ס"ל כר"מ דחייש למיעוטא מ"מ אין זה ודאי דנשתמש בו יי"נ רק ספק דהא גם ברוב במקום דאזלינן בתר רוב ג"כ לא הוי כודאי רק ספק כמבואר בשיטה מקובצת ב"מ (דף ז') ועיין בכו"פ יו"ד סי' ס"ג ס"א ועיין בש"ס שבת (דף כ"ג ע"א) רוב ע"ה מעשרין הם וברש"י שם דאינו אף ספק ע"ש וא"כ אין לומר דלכלים הבלועים מיין כמו כלי כסף וזהב כפי' הגאון בעל פ"י שהבאתי לעיל הצריך הכ' הגעלה משום חשש יי"נ דא"כ שוב הוי ס"ס היינו אפשר דלא, נסכו היין דאף דחייש למיעוטא אבל מידי ספק לא נפקא ואי נאמר שניסכו שמא לא נשתמש בתוכו בתוך המעל"ע דהא לר"ע נוטלפ"ג מותר אלא ודאי דכל בלועות מיין הוצרכו להגעיל דאף שהי' בלוע מיין כשר מ"מ הוצרכו להגעיל מפני איסור נזיר וא"כ שוב יש ללמוד דגם בנזיר דקיל טכ"ע ולפי"ז מיושב ג"כ קושי' המהרש"א ז"ל וכעין תי' האו"ח דע"כ ר"ע סובר נוטלפ"ג מותר דאי נימא דסובר כר"מ דנוטלפ"ג אסור שוב לא הוי אלא ספק אחד שמא לא ניסכו היין שנשתמש בכלי כסף וזהב וא"כ אכתי לא נדע טכ"ע בנזיר דהא י"ל כקושית השמן רוקח דהגעילו רק משום חשש יי"נ או דר"ע סובר נוטלפ"ג מותר ושפיר יש ללמוד גם לנזיר דאי משום נסך לא הוצרכו להגעיל דהא איכא ספק ספיקא והבן

עוד יש ליישב קושי' השמן רוקח או דנימא כשיטת התוס' חולין (דף י"א ע"ב) דהא דר"מ חייש למיעוטא הוא רק מדרבנן ואפי' לשיטת התוס' נדה (דף ל"ב) דר"מ חייש למיעוטא דאורייתא אכתי י"ל דר"ע לא ס"ל דחיישינן למיעוטא וכ"כ בס' מלא הרועים במע' רובא לר"מ אות ו בהא דתוס' מכות (דף ז') דאין ראי' מהא דסובר ר"ע חלב אינו פוטר בבכורות (דף כ') דמשם אין ראי' רק היכא דאיכא חזקה עם המיעוט דהתם איכא חזקה דאוקי בהמה בחזקת שלא ילדה ע"ש ועיין בכו"פ סי' ל"ט סק"א בהא דר"ע דחייש למיעוטא גם יש ליישב עפ"י סברת המלא הרועים שם אות ט"ו דהיכא דהמיעוט תלוי ברצון לא חייש ר"ט ובאמת הוא סברא ישרה דלא עדיף מרוב דדעת הר"ן והרשב"א קידושין (דף נ') דרובא מסבלי והדר מקדשי דהא דאזלינן בתר רובא דוקא ברוב חיוב וטבע כמו בקטן וקטנה אבל כאן דאינו אלא מנהג ופעמים הרבה שאדם נוהג כמיעוט ועיין בבכורות (דף כ') ברוב התלוי במעשה ומש"כ שם המלא הרועים בפי' תוס' יבמות (דף קי"ט) דפח"ח בסברא זאת וא"כ גם משום נסך לא חייש ר"ע למיעוטא ועיין בס' שבט שמעון דנ"ז שמתרץ בזה קושי' המהרש"א בתוס' חולין (דף כ"ח ע"ב) שיש חולי שמאדים כמו דריסה דלמה לא אמרו דחייש ר"מ למיעוט דרוסות אכן להנ"ל ניחא דמיעוט דרוסות הוי תלוי במעשה ע"ש עוד יש ליישב קושי' השמ"ר עפ"י סברת הברכת אברהם פסחים שם דאם אין מלקות לא חייש ר"מ למיעוטא ע"ש ופשוט

אגב אתן לפניו עוד איזה מחידושי בסוגיא זו בפסחים (דף מ"ה ע"א) בתוס' ד"ה ורבנן וכו' אור"י דבנזיר (דף ל"ז ע"ב) משמע נזיר וחטאת לרבנן תרווייהו צריכי וכו' ואי כתב רחמנא נזיר חטאת מנזיר לא ילפינן דחמיר איסוריה דאפי' חרצן אסור ליה עכ"ל. והנה בחולין (דף צ"ט) נמי איתא דחטאת לטכ"ע וכ' התוס' שם דר"ת ז"ל הי' מוחק גירסא זו משום דמסיק הכא דבין לרבנן ובין לר"ע חטאת להיתר מצטרף לאיסור אתי אבל התוס' שם כ' דשפיר גרסינן לי' ואתי כהך סוגי' דנזיר דמסיק אליבא דרבנן חטאת נמי לטכ"ע וצריכי תרווייהו ע"ש אבל קשה טובא לגירס' זו א"כ לר"ע נמי אמאי הוה נזיר וחטאת שני כתובים לענין היתר מל"א הא צריכי תרווייהו דחטאת מנזיר לא אתי שכן חמיר איסורו ונזיר מחטאת לא אתי דחולין מקדשים לא גמר ובשיטה מקובצת לנזיר הרגיש בזה וכ' דר"ע ל"ל הך סברא דאמור רבנן נזיר חמיר איסורי' הלכך הו"ל שני כתובים עכ"ד וקשה טובא דמנ"ל לרבי יוחנן הא דר"ע פליג נמי אדרבנן בזה הלא זהו אתקפתא דרב אחא ברי' דר"א לרב אשי דמדרבנן נשמע לר"ע כמו דלרבנן לא הוה נזיר וחטאת שני כתובים לענין טכ"ע משום דנזיר חמיר איסורי' וילפינן מינייהו במה הצד לכל האיסורין ה"נ לר"ע לענין המל"א. ולענד"נ לתרץ דהנה איתא שם ור"ע תרווייהו להיתר מל"א והו"ל שני כתובים וכו' והאו"ח הביא קושית הגאון מו"ה דובעריש זצ"ל אבד"ק גלוגא מש"ס זבחים (דף צ"ז) דפריך עלה דחטאת יבא עשה דאכילת שלמים וידחה ל"ת דחטאת פסולה שנבלע בה דקאי בל"ת דלא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול בא הכ' ליתן ל"ת על אכילתו ומשני רבא דאין עדל"ת שבמקדש ורב אשי משני התם דיקדש הוי ג"כ עשה ואין עדלתו"ע ע"ש והכא הוי מרא דשמעתא רב אשי דמשני לה דהוה נזיר וחטאת ש"כ ואמאי הוה ש"כ משום דלא לכתוב חטאת ותיתי מנזיר הא איצטרך חטאת לגופי' דליהוי עול"ת משום דיקדש עשה הוא דלא נימא דאתי עשה דאכילת שלמים ודחי להך ל"ת דכ' גבי נזיר ע"ש. וכבר דברתי בישוב קושי' זו בספרי דגן שמים בפסחים (דף ע"ו) וראיתי באור חדש שם שתי' די"ל דגם רב אשי ס"ל שינוייא דרבא דאין עשה דול"ת שבמקדש דמוכח מועצם ל"ת רק ר"א רוצה לשנויי אליבא דכ"ע דהיינו אף אליבא דחכמים דאיסי בן יהודה בפסחים (דף צ"ה ע"א) דמוקי לה לועצם ל"ת על כלל ופרט ע"ש ובהיות כן כיון דר"ע ס"ל כאיסי ב"י א"כ ר"ע ס"ל דאעדל"ת שבמקדש א"כ שפיר הו"ל לר"ע גופיה ב' כתובים דלא איצטריך בחטאת ואי משום קושי' הש"ס זבחים שיהי' עדל"ת הא י"ל דאעדל"ת שבמקדש ע"ש. אבל באמת יש לדחות ולומר דאדרבא מגמ' מוכח דר"ע ל"ל הא דאיסי ב"י דהנה בפסחים (דף צ"ג ע"א) איתא ת"ר חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי ר' נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני וכו' ובתוס' יומא (דף נ"א ע"א) ד"ה דוחה כתבו דרבי דס"ל דשני יו"ט בפ"ע יליף דפסח שני דוחה שבת מהאי קרא דמועדו דכתיב בפ"ש