תירוש ויצהר (שו"ת) נט

ג) אכן בגוף הדבר אי קדה"ח דמי לד"נ או לד"מ אין להחליט בזה דבאמת מבואר בטורי אבן שם דדמי לד"נ וכ"כ בפ"י בר"ה (דף כ"ב ע"ב) דהא דקרייה רחמנא לעדות החודש משפט דכתיב משפט לאלקי יעקב אי האי משפט הוא ד"נ או ד"מ תליא בפלוגתא דתנאי אי בעדות החודש פסול קרובים או לא עיי"ש. והנה גם בירושלמי מבואר בזה פלוגתא דהנה בירושלמי פ"ק דר"ה ה"ז משמע דהוי כד"מ כנ"ל. אכן בירושלמי פ' הנודר מן המבושל ובפ"ק דסנהדרין א"ר אבינא אין כך אפילו ד"נ משמע דלמשפט דד"נ דמי וכ"כ בכוונת הירושלמי בשו"ת בית אפרים חאו"ח סי' י"ז וסיים וז"ל ומצאתי בפ"י בר"ה שכ' דבאמת למ"ד דעדות החדש פסול בקרובים משמע דלד"נ מקשינן ליה עיי"ש

ובאמת גם בבבלי מצינו חולקים בזה דהנה בר"ה (דף כ"ה ע"ב) איתא מה משפט ביום ולכאורה קשה הלא בש"ס סנהדרין (דף ל"ד) מבואר דרבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב ביום הנחילו הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין אלמא משפט גמר דין במשמע וע"כ צ"ל דרבא וסוגיא דשמעתא דר"ה חולקים דהנה כאן בר"ה דריש יתור כי חוק לישראל וכו' להקישא ובש"ס ביצה (דף ט"ז ע"א) דריש מיתור כי חוק דמזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה. ותי' שם הצל"ח במס' ביצה בשם הג' פ"י דרב תחליפא פליג על דרשה דכאן והא דאין מקדשין בלילה היינו משום דסובר דקדה"ח דינו כד"נ שגם גמר דין הוא ביום עיי"ש. א"כ רבא ג"כ דרך בשיטה זו

אכן שיטת הש"ס בר"ה דילפינן מה משפט ביום סובר דקדה"ח כד"מ דמי' וכ"כ בס' קרבן תודה בר"ה שם. והנה אם נאמר דקדה"ח כד"מ דמי בזה אמרתי בחידושיי לתרץ דברי הגמ' כתובות (דף כ"א ע"ב) דפריך מהא דראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם וכו' ואי ס"ד עד נעשה דיין ליתבו בדוכתייהו וליקדשו והקשו האחרונים דאמאי לא פריך הגמרא מרישא דמתני' דקתני ראוהו ב"ד בלבד יעמדו שנים ויעידו בפניהם וכו' ופריך הגמרא ואמאי לא תהא שמיעה גדולה מראיה ומשני שראוהו בלילה ואין עד נעשה דיין עיין בר"ה (דף כ"ה). אכן להנ"ל ניחא דהנה הפ"י שם הקשה אי טעמא דאין עד נ"ד משום דהוי עדות שאאילה"ז כשיטת התוס' שם בכתובות ובב"ק (דף צ' ע"ב) א"כ מאי פריך מקיום שטרות להא דקידוש החודש דילמא בקיום שטרות עד נעשה דיין משום דדעת הרבה ראשונים דבממון לא בעינן עדות שאילה"ז. אבל בקדה"ח בעינן עדות שאילה"ז. לכך פריך הגמ' מסיפא דראוהו שלשה והן ב"ד דמסיק הגמ' בר"ה שם דאיצטריכא ליה דאין היחיד נאמן על ידי עצמו דסד"א הואיל ותניא דיני ממונות בשלשה וכו' דכתיב וכו' החודש הזה לכם עיי"ש. א"כ כיון דהיה הסד"א דדמי לד"מ ע"כ סובר דקדה"ח כד"מ דמי, ושפיר מקשה על קיום שטרות דכאן משמע דאף בד"מ אין עד נעשה דיין. אבל מרישא לא מקשה הגמרא דהא י"ל כקושית הפ"י הנ"ל. ומצאתי שכוונתי בזה לדברי ש"ב ידי"נ שי' בשו"ת הרי בשמים סי' ק"ט שמיישב עד"ז סוגיות הש"ס כתובות ובחידושי לסוגיא דעד נעשה דיין פירשתי ת"ל באופנים שונים. נחזור לענינינו דאם נאמר דקדה"ח דמי' לד"נ א"כ חוזר הקושי' לדוכתי' כנ"ל

ד) והנה באחרונים נאמרו בקושיא זו כמה תירוצים. עיין במנחת חינוך מ"ד שם שמרמז לתרץ עם שיטת התומים סי' ל"ו שמחדש דאשה כיון שאינה ראוי' להעיד א"כ אינה בגדר עד כלל ואין עדותה מבטלת עדות הכשרים מדין נמצא אחד מהם קו"פ אכן סתר תי' זה דהא כאן מיירי בעבד משוחרר ושפיר מבטל העדות מהכשרים ובשו"ת אורי וישעי סי' קי"ז ג"כ דוחה תי' זה. אכן בשו"ת הרי בשמים סי' ק"ט כ' לתרץ כן בהקדם דברי התומים באשה וכן מחדש בנתה"מ סי' ל"ו לענין קטן כיון דאינו בגדר עד כלל אינו מבטל מצד נמצא קו"פ. ולפ"ז י"ל דכיון דילפינן עבד דפסול לעדות מאשה א"כ כיון דאשה אינה פוסלת בצירופה עדות הכשרים ה"ה עבד ובמשנתינו אף דמיירי בעבד משוחרר מ"מ לפי"ד הטו"ז יו"ד סי' א' סק"ב דעבד משוחרר צריך ריבויא כמו אשה בפרט בעדות החודש דגלי רחמנא דבעינן מיוחסים י"ל דאינו בגדר עד דבשלמא פסול מחמת עבירה הא אפשר שיהי' עד כשיעשה תשובה וכן קרוב אפשר שיהי' עד עם עד שאינו קרוב לו לגבי עדות זה הילכך אמרינן דעדותן בטילה כיון דהם בגדר עד משא"כ עבד אפי' משוחרר לגבי עדות קדה"ח שא"א שיהיה כשר לעולם לעדות זה י"ל דלא חשיב בגדר עד ואינו פוסל עדות הכשרים בצירופו עיי"ש. ובאמת ראיתי בס' ים התלמוד ב"ק (דף פ"ח) שמחדש כן לענין עבד שאינו פוסל מצד נמצא קו"פ ועיי"ש כן מפרשי הים אות ז' ובריש פ' הגוזל אות ב' באריכות ועוד נאמרו בזה עצות ותירוצים באופנים שונים בשו"ת אורי וישעי סי' קי"ז ובס' קרבן תודה במס' ר"ה (דף כ"ב) ובס' בית הלל חו"מ סי' ל"ו עיי"ש

אכן לפמש"כ למעלה בהא דקדה"ח דעיקר הי' חשבון ב"ד. עד שהתירו לעדים לומר ראינו אעפ"י שלא ראו מטעם דאין ראיה גדולה מידיעה. א"כ יהי' מיושב קושיא הנ"ל. דהנה באמת י"ל סברא בזה דאין זאת כעדות שקר באם אומרים ראינו בעת הצורך וסומכין א"ע על ידיעת הב"ד ע"פ החשבון דהוא כמו דקיי"ל דאין צריך להמתין על עדים ביום ל"א משום שמצינו כמה דברים שצריך עדים מ"מ בדבר הידוע לכל העולם הוי אנן סהדי שהוא כן כמו בתוס' יבמות (דף מ"ה ע"ב) ד"ה מי לא טבלה דהקשו נימא נהי דטבלה לנדותה מ"מ הא גבי גר צ"ל ב"ד של שלשה בשעת טבילה ותי' כיון שידוע לכל שטבלה הוי כאילו הב"ד עומדים בשעת טבילה. ועיין בהר"ן פ' המגרש בסוגיא דעדי חתימה כרתי שכתב דאף ר"א דס"ל עדי מסירה כרתי מודה דסגי בע"ח כיון דע"י חתימה ידוע שנמסר לידה הוויין ע"ח בעצמם ע"מ אעפ"י שלא ראו המסירה עיי"ש. ועיין בה' קידושין דאיש ואשה הדרים יחד הוי כאילו יש עדים דידוע לכל וא"כ ביום ל"א דידוע להעולם כולו דהלבנה נראית כי אין חודש יותר מזה הוי כאילו העידו בפני הב"ד וגם הוי כאילו הב"ד עצמם ראו כמו גבי גר א"כ א"צ עדים להעיד דהוי כאלו העידו וכאלו הב"ד בעצמם ראו. ובראו בעצמם נמי מקיימים מצוה לקדש ע"פ הראייה עפ"י ראיית ב"ד. וע"כ ביום ל"א אין אנו צריכין להמתין על עדים דהוי כאילו באו וכאילו הב"ד ראו וסגי בכך וכ"כ בס' מנחת חינוך מ"ד אות א' באורך עיי"ש. וכן בנידון דידן לא חשוב כעדות שקר כיון דיכולים לסמוך א"ע על ידיעת הב"ד וחשבונם הצדק. ולפי"ז יש ליישב קושית הפ"י בר"ה (דף כ"ב) דלמה פסלינן קרובים בד"מ ולא ילפינן מקדה"ח דאקרי נמי משפט ועכ"ז קרובים כשרים עיי"ש

אכן לדברינו ניחא דאין ללמוד מקדה"ח דשם כבר יודעים הב"ד ע"י חשבונם את האמת והעדים רק כגילוי מילתא בעלמא ולכך קרובים כשרים וכמו שנסתפק הרא"ה בכתובות (דף כ"ח) והובא בקצה"ח סי' למ"ד סק"א ובסי' ל"ה סק"ג בעדים שהעידו בב"ד ונחקרה עדותן אם נאמנים קרובים להעיד עליהם כך וכך העידו פו"פ בב"ד פלוני דכיון דהוא רק גילוי מילתא בעלמא ואין למילף ד"מ מקדה"ח ומיושב קושית הפ"י. ולפ"ז גם קושית האחרונים ניחא שפיר דהא איתא בתוס' סוטה (דף ל"א ע"ב) ד"ה הא בשם הירושלמי דבעדי טומאה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום דהוי רגלים לדבר עיי"ש. וכן י"ל בעדות קדה"ח כיון דכבר נודע לב"ד ע"י חשבונם ויפה כח ידיעת הב"ד ע"י חשבון מרגלים לדבר גבי סוטה ממילא לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן בנמצא אחד קא"פ אין העדות בטל כנ"ל. ומצאתי שכוונתי ת"ל בדברי אלה לדברי שו"ת הרי בשמים שם לידי"נ ש"ב הג' נ"י. עכ"פ