תירוש ויצהר (שו"ת) נח

ראו אלא כוביתא דעיבא בעלמא כמבואר בר"ה (דף כ"ד ע"א) לכן מאיימין עליהם שלא ירבו בדברים בכדי שלא יתגלה הכחשתם מפי עצמם רק שיהיה נשאר עדותם כמו שהגידו מראש מהשפה ולחוץ. והאיום הוא סייג להשתיקם כי למען הצורך שתיקתם יפה מדיבורם עכ"פ מצד העדים אין זאת כמגידים שקר כי המה באמת באו להעיד שראו בזמנו לקדשו. וכן לפי פירוש הראשון של הגאון בעל פני יהושע שהעדים לא ראו בזמנו לקדשו והב"ד מאיימין עליהם להגיד שראו עכ"ז אין זאת עדות שקר כי באמת המה יכולין להעיד עפ"י הידיעה עפ"י חשבון של הב"ד וכמבואר בדברי קדשו וז"ל ולא הוי דבר שקר דידיעה הוי כראיה עיי"ש

הרי דיסוד עדותן הוא על חשבון ב"ד וכן מבואר בדברי הרמב"ם פ"ב מה' קידוש החודש ה"ד דעיקר הוא חשבון ב"ד וז"ל בית דין מחשבין בדרכים שהאיצטגנינין מחשבין בהן ויודעין הלבנה כשתראה בחודש זה וכו' וכשיבואו העדים וכו' אם נמצאו דבריהם מכוונים למה שנודע החשבון מקבלים אותם ואם לא נמצאו דבריהם מכוונין אין מקבלים אותן עכ"ל. הרי דעיקר תלוי בידיעת הב"ד עפ"י חשבונם ואם נראה להם בחשבון שא"א שתראה הלבנה ביום שלשים אעפ"י שהעידו העדים אין סומכין עליהם רק באם עפ"י החשבון הוא ביום שלשים אז מהני ג"כ סהדותייהו דעדים והוא משום דקי"ל דמצוה לקדש החודש על ידי ראייה ולכך בעינן עדי ראייה כמו שדרשו חז"ל החודש הזה לכם כזה ראה וקדש עיין בר"ה (דף כ') וכמבואר בהרמב"ם בה' קה"ח ובמפרש שם שכתב דלעולם אין אנו סומכין אלא על שניהם כאחד החשבון וגם עידי ראייה עיי"ש. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בס' המצות מצוה קנ"ג דאין קידוש ב"ד מעכב אלא הוא מצוה וכו' והראי' דראב"ש סובר דאין מקדשין כלל אלא הב"ד עושים החשבון והסכמתם אם זה יום ר"ח או יום מחר עיי"ש דלכך אנו סומכין על הלל ב"ב של ר"י הנשיא שחישב אז להסכים על החדשים עד ביאת משיח ב"ב עכ"פ אין מצד העדים עדות שקר אבל לא שנאמר דאינם עוברים בלא תענה באם יעידו עדות שקר ואדרבה מש"ס דר"ה שם משמע להיפך דהאי מיחזי כשיקרא והאי לא מיחזי כשיקרא עיי"ש הרי דלא התירו הב"ד להגיד שקר וגם משום מיחזי כשיקרא חיישי

ואם אמנם כי השיטה מקובצת כתובות (דף ל"ב) בשם ראשון רצה לחשוב זאת לצד קל בעדים זוממין אבל לא שנאמר דאין בזה לא תענה באם יגידו שקר ובפרט שלא לצורך ב"ד כנ"ל ובאמת סתר זאת בשיטה מקובצת עיי"ש וכן מבואר בש"ס ר"ה (דף כ"ב) ובהרמב"ם פ"ב מה' קה"ח דבעינן בעדות החודש עדים כשרים כמו בכל התורה כולה ואפי' פסולי דרבנן פסולים לעדות זו וגם צריכין דו"ח וראיתי בס' מנחת חינוך מצוה ד' אות ג' שהוכיח דעדות קדה"ח לוקין כמו כל עדים זוממין דנהי דאין שייך דין הזמה לעשות להם כאשר זמם כי הם רצו שיהיה היום ר"ח ומה נוכל לעשות להם מ"מ לוקין ארבעים דכמו דילפינן בש"ס מכות (דף ב' ע"ב) מן והצדיקו את הצדיק לכל עדים זוממין אף דלאו דלא תענה הוי לאו שאב"מ מ"מ לוקין מקרא דוהצדיקו את הצדיק וכו' כן עדות קדה"ח אם הוזמו ונודע כי שקר העידו לוקין ארבעים עיי"ש

ב) והנה לפי דברי הנ"ל יבוא לנכון סוגית הש"ס בראש השנה (דף כ"ב ע"א) במשנה א"ר יוסי מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקיבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו עיי"ש. וראיתי בס' מנחת חינוך מצוה ד' אות ג' שהקשה וז"ל והנה בימי חורפי הקשיתי ק"ע בדרך חריפות אם נאמר דעדות מיוחדת וגם צירוף קו"פ פוסלין בקדה"ח ואפי' לא ידעו זמ"ז עיין סי' ל"ו והנה בכל העדות אם היה צירוף קו"פ מבואר דווקא אם הפסולין נתכוונו להעיד פוסלין ושואלים אותם אם למחזי אתי או להעיד ועיין ש"ך חו"מ סי' ל"ו כ' דהא דאמרינן דאם הקו"פ באו לראות אותם פוסלין דוקא אם הכשרים נתכוונו להעיד אז אין הקו"פ שנתכווין לראות מבטל עדות הכשר שנתכוין להעיד אם הכשרים ג"כ לא נתכוונו להעיד אף דבעדים כשרים א"צ כוונה להעיד מ"מ כיון דיש קרובים ע"י צירוף פוסלין את הכשרים אף דהקו"פ לא נתכווין להעיד ג"כ יעו"ש ועי' בס' אמרי השכל (דצ"ו ע"ב)

א"כ קשה בהא דמשנה הנ"ל דת"ק סובר קרובים פסולים לעה"ח ור"ש סובר כשרים ואר"י מעשה בטוביה הרופא וכו'. ולפי"ז קשה דהב"ד של כהנים שקיבלו או"ב ופסלו את עבדו דעבד פסול א"כ איך קיבלו או"ב הא נפסלו בצירוף הפסול שהעבד נצטרף עמהם בראי' שראו כאחד דבקדה"ח ג"כ בעינן ראו כאחד א"כ כולן פסולים אף הכשרים לפי דעתם דנפסלו מחמת צירוף הפסול היינו העבד ועכצ"ל דשאלו אם להעיד בא ונתברר דהעבד לא אתא אלא למחזי א"כ לא נפסלו הכשרים בצרופו כיון שלא בא אלא לראות א"כ קשה טובא כשבאו לב"ד וקיבלו או"ע ופסלו בנו והיאך קיבלו או"ע הא נפסלו בצירוף קרוב דהיינו בנו ואי דחקרו דבנו לא נתכוין להעיד ולא בא אלא לראות וכאן ע"כ העבד ג"כ לא נתכווין אלא לראות דאל"כ לא היו הכהנים מקבלים אותו ואת בנו וכמשכ"ל וא"כ עתה אצל הב"ד דהעבד כשר מ"מ לא נתכוין להעיד א"כ אף דבנו ג"כ לא נתכוין להעיד פוסל בצירופו להכשר שג"כ לא נתכוין להעיד להש"ך וכיון דהעבד ודאי לא נתכוין להעיד כיון שהכהנים קיבלו או"ב נהי דלדעת הב"ד העבד כשר עכ"ז נפסל ע"י צירוף הבן וכו' עיי"ש

והנה הקושיא הזאת הובא כבר בתוס' רי"ד ב"ב (דף קי"ג ע"ב) ובס' המכריע סי' כ"ה והוכיח מזה דאינו מבטל את העדות עד שיעיד הקרוב בב"ד עיי"ש. אכן לשיטת הש"ך קשה והנה ראיתי לידי"נ הגאבד"ק פלאצק שי' בהגהותיו לס' בית הלל חו"מ סימן ל"ו מאביו ידי"נ הגאבד"ק לובלין שיחי' שתירץ בהערה ל"ה קושי' זאת עפ"י שיטת הרי"ף ז"ל בש"ע סעי' ב' דאם אין הרחוק יודע בקורבתו של הקרוב או הכשר בפיסולו של הפסול לא נתבטל עדות השאר וא"כ ניחא הכא דכיון שהכהנים קיבלו את הבן והב"ד קיבלו את העבד א"כ הא ודאי שהעדים בעצמם לא ידעו מי הוא הכשר ומי הפסול א"כ שפיר לא נתבטל עדות הכשרים ע"י הקו"פ עכת"ד. אכן באמת ליתא דהא כל הראשונים חולקים על הרי"ף בזה יעו"ש בהרא"ש פ"ק דמכות וגם הרי"ף עצמו כתב זאת רק לרבי דסובר במכות (דף ו' ע"א) דבעינן בקו"פ שיכוונו להעיד ובעינן שיצטרפו זע"ז ואז בעינן שיכיר הכשר בפסולו אבל לר' יוסי לא בעינן שיכיר הכשר בפסולו וכן מבואר בתומים סי' ל"ו סק"ח דשיטת הרי"ף אינו לר' יוסי רק לרבי ושכן מבואר בהרמב"ן במלחמות שם וא"כ במשנה הנ"ל דר"ה ר' יוסי קאמר למעשה דטוביה הרופא ואליביה גם בלא הכיר בפסולו העדות בטל והבן

ובאמת חזיתי בס' בית הלא שם שמתרץ קושיא זאת באופן דר' יוסי לשיטתו עפ"י המבואר במשנה מכות (דף ו') דר' יוסי סובר דוקא בד"נ נמצא קו"פ מבטל כל העדות אבל בד"מ תתקיים העדות וא"כ קידוש החודש שכבר הקשה הפ"י בר"ה שם דלסגי בע"א ככל איסורין שע"א נאמן בהן אלא דמ"מ לא גרע מד"מ משום דמשפט כתיב בי' אבל עכ"פ לא עדיפא מד"מ ואם ר' יוסי דסבירא לי' בד"מ שאין קו"פ פוסל השאר ודאי דגם בקדה"ח הדין כן. ואם כי הגאון בעל טורי אבן בר"ה (דף כ"ד) כתב דדמי לענין זה לד"נ אכן דבריו אינם מובנים ומפורש גרסינן בירושלמי פ"ק דר"ה ה"ז וז"ל ועידי החדש כעידי נפשות נינהו פירוש בתמיה ודאי כעידי ממון הן הרי בהדיא דלא כהטו"א עכת"ד. והנה אם נאמר כתירוצו דר' יוסי הוא מרא דשמעתא עכ"פ נסתר תי' בנו ידי"נ הרה"ג שי' כנ"ל: