תירוש ויצהר (שו"ת) נז

יו"ט ביצה (דף כ' ע"ב) ד"ה בפי' רש"י בד"ה שמא ישהה עד המועד כתב דמכאן ראי' דלא כשיטת הסוברים דבאנוס ליכא איסור עשה עיי"ש. והנה בפ"י ביצה (דף י"ט) מביא קושית זקיני הח"צ וכ' לתרץ דבאמר ולא אפריש לא עבר בעשה וכן מצאתי שתי' בס' בית מאיר בחידושיו על הש"ס בביצה (דף י"ט) באריכות אכן בשמחת יו"ט ביצה (דף י"ט) ד"ה עוד י"ל עפ"י מה דאיתא וכו' סותר גם תירוץ זה עיי"ש. אכן תירץ שם דהכא מיירי באשה דליכא עשה דובאתם שמה והבאתם שמה דהוי מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות ומ"מ בבל תאחר איכא ועצה טובה קמ"ל. וכה"ג מוקי בגיטין ( דף כ"ח) בקרבן נשים וכו' עיי"ש

וא"כ מבואר לפי זה דשפיר פסק הרמב"ם ז"ל דאשה עוברת בב"ת דהא אביי דמתרץ כאן בביצה בהקרבה כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי למיקם עלי' בב"ת משמע דסובר דאשה איתא בבל תאחר. דאל"כ יקשה קושית זקיני הגאון חכם צבי כנ"ל. וא"כ כד יהי' פירוש הגמרא בר"ה (דף ו') בעי ר' זירא אשה מה היא בב"ת מי אמרינן הואיל וליתא בראי' או דילמא הא איתא בשמחה ואמר אביי תיפוק לי' דהא איתא בשמחה ומקשה הגמ' והאמר אביי אשה בעלה משמחה לדברי ר' זירא קאמר עכ"ל הגמ'. וא"כ י"ל דדוקא ר' זירא דמוקי פלוגתתם בביצה (דף י"ט. דבהקרבה פליגי כמבואר שם מתקיף לה ר' זירא השתא סלותי מסלתין נדרים ונדבות מיבעיא א"כ אליבא דר"ז לא נודע עוד אם אשה עוברת בבל תאחר אבל אביי דמוקי שם פלוגתתן לענין בל תאחר א"כ מבואר דסובר דגם אשה עוברי בב"ת

ולפי"ז כן יהי' פי' הגמ' שם בר"ה ואמר אביי תיפוק לי' דהא איתא בשמחה ומקשה הגמ' והאמר אביי אשה בעלה משמחה בדברי ר' זירא קאמר. היינו דאביי לשיטתי' אינו תולה הא דבל תאחר באשה בהא דאם איתא בשמחה. וגם בלא זה סובר אביי דאשה עוברת בב"ת דהא מקשינן אשה לאיש לכל עונשין שבתורה רק לשיטתו דר"ז בביצה שמקשה השתא סלותי מסלתינן וכו' א"כ אין ראי' משם אם אשה עוברת בב"ת לזאת מוקי אביי אליבא דר"ז משום דאיתא בשמחה ודו"ק

וא"כ לפי"ז מיושב שפיר דברי רש"י דעצה טובה לענין ב"ת ולא קשה כנ"ל ממשנה דחגיגה (דף ז' ע"ב) דהא אביי לשיטתו סובר דאשה בעלה משמחה ואשה אינה בשמחה וכאן משום קושית זקיני החכם צבי ע"כ מיירי בנשים וא"כ שפיר יהי' בל תאחר דהא אין עצה להביא ביו"ט בתורת שלמי שמחה דהא אשה אינה בשמחה ודו"ק

אכן באמת יש לסתור תירוצי על הרמב"ם ז"ל דהנה בשמחת יו"ט בביצה שם תי' עוד תי' על קושית זקיני החכם צבי דמיירי שאין לו קרקע ואיתא בפסחים (דף ח' ע"ב) דר' אמי סובר דמי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל וכיון דאין חיוב עליו לעלות גם בעשה דובאתם שמה ליתא ומ"מ בבל תאחר שהוא לאו עבר בשלש רגלים וכו' עיי"ש וא"כ אין ראי' דמיירי בנשים ואכתי אין ראי' דאשה עוברת בב"ת, אכן זה אינו דהא בלא זה מקשינן על הרמב"ם ז"ל למה לא הביא דינו דרב אמי דמי שאין לו קרקע אינו בעליית הרגל. ועיין בצל"ח פסחים ובשו"ת נוב"י מה"ת חאו"ח סי' צ"ד שעמד בזה ומביא שיש חולקים על רב אמי ועיין בהגהות מפה"י על ירושלמי חגיגה פ"א ה"א שכ' דמשמע דהירושלמי שם חולק על רב אמי והרמב"ם פוסק כהירושלמי. ובנוב"י שם מביא ראי' דרב חולק על רב אמי בזה וגם אני הבאתי ראי' דרב חולק על רב אמי מהא דהקשו האחרונים בברכות (דף כ' ע"א) על קושי' הגמ' ולגמר מיניה הא י"ל שאני פסח דנדחה מפני כבוד הבריות משום דאי בעי מפקיר נכסיה ופטור מק"פ כמו שכתב שם בתוס' ד"ה שוא"ת דאין ללמוד מנזיר וכ"ג דנזיר איתא בשאלה אכן אם נימא כהנוב"י דרב חולק ניחא דהא שם קאי לרב דאמר המוציא כלאים וכו' ורב סובר דחייב בפסח גם בלית ליה קרקע

גם אמרתי ראי' דיש חולקים על רב אמי מהא דהקשה הגאון ר' דוד דייטש בש"ס שבת (דף קל"א) הואיל ובידו להפקירן א"כ איך פסח דוחה שבת הא בידו להפקיר נכסי' ובל"ל קרקע פטור מפסח עיין תוס' פסחים (דף ג' ע"ב) הובא קושי' זו בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' שט"ז ובשו"ת מהרי"א חאו"ח סי' רי"א ובחיו"ד סי' שמ"א א"כ י"ל דמכאן ראי' דלא כרב אמי וגם באין לו קרקע חייב בק"פ ולכך השמיט הרמב"ם ז"ל דינו דרב אמי. ולפי"ז הכל עולה יפה דהרמב"ם לשיטתו דסובר דגם באין לו קרקע עולה לרגל א"כ אין לו תירוץ אחר על קושי' זקיני החכם צבי ז"ל רק לתרץ דמיירי בנשים ושפיר מוכרח לומר דאביי סובר דאיכא בל תאחר באשה והבן: ידידו סימן כב

בשם ה' יום ועש"ק תצא י"ב אלול שנת תרנ"ו פלונסקי

לכבוד ידי"נ ש"ב ומחו' הרב הגאון הג' וכו' מו"ה יעקב שור שליט"א אבד"ק קיטב בגאליציא ומלפנים אבד"ק לאדמיר

א) נעימות מכתבו קבלתי ושבעתי עונג בהקשיבי משלומו. ואשר שאל אותי וז"ל וקשה לי בש"ס שבועות (דף מ"ח ע"א) דפריך על ר"ח מעדי קידוש החודש שהכחישו זה את זה עיי"ש וקשה לי לפי המבואר בר"ה (דף כ' ע"א) דמאיימין על העדים בחודש שלא נראה בזמנו לקדשו שיאמרו שקר ראינו אעפ"י שלא ראוהו הרי דבעדות החודש ליכא לאו דלא תענה כלל וכן מצאתי בתוספי הרא"ש בכתובות (דף ל"ב) דכ' דהא דאמרי' דעדים זוממין איכא בי' צד קל היינו משום דהותר מכללו אצל קידוש החודש כדאמרינן בר"ה הנ"ל וא"כ לא שייך לפסול עדי החודש שהעידו בשקר וצע"ג עכ"ל

הנה לפענד"נ דלא קשה מידי דמלבד שאין ללמוד ממקום שהתירו הב"ד לעדים להגיד שקר משום דיש צורך לקדש החודש בזמנו משום ירקיא ומשום מתיא כמבואר בר"ה (דף כ' ע"א) דאז באמת אין העדים עוברים בלאו דלא תענה דהא ברשות ב"ד היו עושין אבל בהא דאחד אומר גבוה ג' מרדעות ואחד אומר ה' דאז בחפץ עצמם המה מעידין שקר בודאי עוברים בלאו דלא תענה ושפיר מקשה הגמרא לר"ח דלמה מצטרפין לעדות אחרת. אכן גם בלא זה לא קשה כלל דהא באמת גם בהא דמאיימין על העדים על החודש שלא נראה בזמנו לקדשו ג"כ אינם מותרים להגיד שקר מפורש דהא כבר פי' שם הגאון בפני יהושע שני פירושים וז"ל נראה דהיינו לאחר שעפ"י החשבון ראוי לראות וכיון דהא דמצוה לקדש ע"פ הראיה לא מעכב לענין הקביעות למצוה בעלמא ולעת הצורך שפיר יכולין לעשות כן ולא הוי דבר שקר דידיעה הוה כראיה ויותר נראה מלשון מאיימין דהיינו שאין מדקדקין בעדותן כל כך דאע"ג דאפשר שלא ראו אלא כוביתא דעיבא בעלמא בדמות הלבנה אפ"ה אין חוקרין על זה כשהוא מהצורך כן נ"ל עכ"ל הזהב

והנה כפירושו השני יש לפרש דברי הרמב"ם בפ"ג מה' קידוש החודש הי"ט וז"ל אבל מאיימין על עדים שנתקלקלה עדותן והרי הדבר נוטה וגנאי שלא תתקיים העדות ויתעבר החודש מאיימין עליהן כדי שתתקיים העדות ויתקיים החודש בזמנו וכו' עיי"ש. הרי מבואר דבאמת העדים באו להגיד שראו החודש בזמנו לקדשו רק באם הב"ד ידקדקו בעדותן כל כך אז אולי יתקלקל עדותן ויתגלה שלא