תירוש ויצהר (שו"ת) נו

יחזיק נדבתו בביתו כיון דגם ברשותו כבר הדבר הקדש בודאי ימהר להביא קודם שיבוא לידי ב"ת. דהא בכשרים קא מיירי שם בנדרים דכנדבת כשרים קאמר. רק התקלה היא דיוכל להיות בין כה וכה שישכח ויבוא לידי גיזה ועבודה

ולרש"י ז"ל לא נראה פירוש הר"ן ז"ל שם בנדבה דילמא פשע ומאחר להביא ג' רגלים. דלמה יפשע. ומה הנאה יגיע לו מזה שיעכב נדבתו כיון דגם בעודנו ברשותו הוי כבר הקדש. וזאת כוונת רש"י ז"ל אבל משום ב"ת בנדבה לא היינו שאין חשש התקלה שיבוא לידי ב"ת דהא כל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה א"כ למה יעכב נדבתו ויעבור בב"ת בטח יזרז א"ע ויביא מקודם שיבוא לידי ב"ת. אבל באם באמת עברו ג' רגלים גם בנדבה רש"י ז"ל מודה דעובר בב"ת. רק דכוונת רש"י דאין חוששין שיבוא לידי כך. ולא היה ר"מ אוסר לנדב משום זה כסברת התוס' ריש חולין דגם לר"מ נודרין בעת צרה וגם יעקב אבינו נדר בצרתו משום דבודאי לא יבוא לתקלה לאחר נדרו שנדר בצרתו כן הסברא שלא יבוא לתקלת ב"ת בנדבה כנ"ל והבן

עוד אתן לפניו מה שחידשתי ת"ל בסוגיא זו בר"ה (דף ו' פ"א) בתוס' ד"ה יקריב וכו' וא"ת וכו' חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן וכו' ואי דעבר בב"ת אפילו חטאות ואשמות נמי וכו' עיי"ש. ראיתי בס' אור חדש פ' ויצא שמביא בזה קושיא נפלאה מזקיני הגאון הקדוש רשכבה"ג החכם צבי זצ"ל וז"ל דתוס' בכריתות (דף י"ב פ"א) במתניתין דאמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב חטאת וחכמים פוטרין והקשו בתוס' אמאי מחייב ר"מ הא איהו אמר לא אכלתי וממילא אין רצונו להביא חטאת ובחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין כדאיתא במשנה דעירובין א"כ מי יזקק אותו להביא חטאת עיי"ש

והקשה זקיני הח"צ דהתוס' סותרין למש"כ בתוס' ר"ה דאי אחר שעבר בב"ת גם בחטאות ואשמות ממשכנין א"כ מאי מקשים על ר"מ דילמא מחייב ר"מ אחר שיעבור בב"ת ואז יהי' ממשכנין עיי"ש באו"ח שתירץ בדרך חידוד דאין כוונת התוס' דאחר שעבר בב"ת גם בחוא"ש ממשכנין רק אז גם בעולות ושלמים אין צריך למשכן כיון דאז גם עו"ש בא לכפרה על לאו דב"ת ואיכא בעו"ש הטעם דחוא"ש שלא למשכן עיי"ש דפח"ח

וזכורני שהובא קושי' זאת בשם זקיני הגה"ק הח"צ בס' ברוך מבנים אשר פ' ויצא ואינו תחת ידי עתה לראות תוכן תירוצו. ולעד"נ ליישב דהנה בטעם דחוא"ש אין ממשכנין איכא ב' פירושים בראשונים טעם התוס' יבמות (דף פ"ז ע"ב) ותוס' ר"ה (דף ו' ע"א) הוא משום דאתי' לכפרה בודאי לא ישהו ויקיימו אף באם אין ממשכנין אותן וכ"מ בש"ס ב"ק (דף מ' ע"א) כיון דכפרה היא כחטאת ואשם דמי מחמר חמור עליה ולא בעי משכוני ועיין בש"ס ב"ב (דף מ"ח) משום דניחא לי' בכפרה וכ"כ הרמב"ם פי"ב מה' מעה"ק המ"ז וז"ל אבל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם הואיל והם מעכבי הכפרה אין חוששין להם שמא יפשעו וישהו קרבנות עיי"ש

אכן בחידושי הרמב"ן יבמות (דף פ"ז ע"ב) כתב וז"ל וחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן מה יש לב"ד עליו אם ירצה להתכפר יביא קרבן ויתכפר ואי לאו לא יתכפר עיי"ש וכ"כ שם הרשב"א וטעמא דמילתא משום דחייבי חטאות ואשמות וכו' וכיון דמלתא דנפשי' הוא ולכפרה דידי' קא אתי אם אינו רוצה להתכפר אל יתכפר עיי"ש וא"כ י"ל דדוקא להטעם דחטאות ואשמות אין ממשכנין משום דבודאי יחוש להביא כפרתו אז שפיר חידשו בתוס' דאם עבר בב"ת א"כ חזינן שאינו חושש לכפרתו והוא מוסיף חטא על פשע ומשהי להביא כפרתו לכן שפיר ממשכנין אותו אבל לטעם הסוברים דלא איכפת לן אם אינו מביא כפרתו כיון דמילתא דנפשי' הוא א"כ הסברא ברור כשמש דגם אם עבר בב"ת אין ממשכנין דמה נ"מ לן בזה ופשוט

שוב האיר ה' עיני ומצאתי סברתי בחילוק הטעמים בס' דברי ר' משולם חלק שני (דף צ"ג ע"א) מדודי הגאון הקדוש רשכבה"ג אבד"ק אוסטרה זצ"ל בן זקיני רבינו החכם צבי זי"ע וששתי כעל הון וברוך השי"ת אשר הגדיל חסדו עמדי לכוין דברי דודי מופת דורו זי"ע. וא"כ ניחא שפיר דכאן בר"ה קאי התוס' בסברא זאת דהטעם דאין ממשכנין בחטאות ואשמות משום דניחא לי' בכפרה ובודאי יביא חטאתו כאשר מפורש יוצא מקושי' השני' בתוס' שם בהא דעולה בא לכפר על עשה עיי"ש א"כ פשוט להו שפיר דאם כבר עבר בב"ת גם בחטאות ואשמות ממשכנין. אבל שם בכריתות דהתוס' נקטו סברת הרמב"ן והרשב"א ביבמות דלא איכפת לן אם לא ניחא לי' בכפרה. כאשר נראה ומבואר בתירוץ התוס' שם שכ' וי"ל דהתם מיירי כשאומר דלא ניחא לי' בכפרה אבל האי ניחא לי' בכפרה אלא שהוא סובר להיות פטור וממשכנין אותו עיי"ש א"כ שם דנקטו התוס' בטעם זה משום דלא ניחא לי' בכפרה לכן הקשו שפיר לר"מ דהא לטעם זה גם אם עבר בב"ת אין ממשכנין

ובזה ניחא ג"כ הא דבכריתות כתבו התוס' בלשון קושי' על הא דר"מ מחייב וביבמות (דף פ"ז) כ' בפשיטות דכאן ממשכנין משום דביבמות מפורש יוצא סברתם דהטעם דאין ממשכנין משום דבודאי יביא כפרתו לכן שוב לא קשה לר"מ דנוכל לתרץ כסברת התוס' בר"ה. לכך כתבו פשוט דכאן ממשכנין דאין לסמוך שיביא בעצמו בלי משכון דהא הוא סובר דפטור הוא ושלא אכל חלב והבן

עוד אמרתי להביא לפניו אומר מן החדש מה שחדשתי ת"ל בסוגיא זו בש"ס ביצה (דף י"ט ע"ב) ברש"י ד"ה כי פליגי למיקם בבל תאחר וכו' הילכך עצה טובה וכו' שהרי בעלותו וכו' ולא בעצרת מפני שהוא יו"ט וכו' עכ"ל והקשה השמחת יו"ט ויש לתמוה דהא משנה שלימה הוא בחגיגה (דף ז' ע"ב) דישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות א"כ קשה אמאי יצטרך לעלות בשבילה הא יכול לשוחטן ביו"ט בשביל שלמי שמחה לפי פי' התוס' שם דהא דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט היינו בנפיק משום שלמי שמחה וא"כ שפיר יכול לעשות ולהקריב התודה בשביל שלמי שמחה וא"כ יכול להביאה שפיר בעצרת מיהו לפירש"י שם שסובר דבהביאם לשום נדרים אין יוצא משום שמחה רק כשהקריבם לשם שמחה שפיר ניחא דאם ישחטם לשם שמחה לא יצא ידי נדרו ויהיה בבל תאחר עיי"ש ומש"כ בזה בפ"י ובצל"ח. ולעד"נ לתרץ בעזהשי"ת ואקדים לתרץ דברי הרמב"ם בפי"ד מה' מעשה הקרבנות הי"ד שפסק דאחד איש ואחד אשה עוברים בב"ת ומקשינן עליו הא זאת הוא בעי' דאיפשטא רק לרב זירא דאשה עוברת בב"ת ואביי פליג וסובר דאשה בעלה משמחה וא"כ אינה בב"ת דהא אינה לא בראי' ולא בשמחה כמבואר בראש השנה (דף ו' ע"ב) עיי"ש בכ"מ ובלח"מ ועיין בזה בשו"ת שאגת אריה סי' ס"ו ובס' מאה שערים שער ט"ז ובשו"ת הרי בשמים סי' למ"ד לידי"נ ש"ב הג' שיחי'

אכן לתרץ הכל נקדים קושית זקיני הגאון מאורן של ישראל בשו"ת חכם צבי סי' י"ב שהקשה ברש"י זאת דעצה טובה קמ"ל דיביא בסוכות משום דיעבור בב"ת. והלא בלא"ה אין יכול לשהות הקרבן דברגל אחד עובר בעשה כמבואר בר"ה שם. והנה בצל"ח כתב לתרץ עפ"י מה שחידש הפ"י בפ"ק דר"ה דאם הוא אנוס אינו עובר בעשה ובב"ח עובר אף באנוס עיי"ש אכן בצל"ח כאן בביצה (דף י"ט ע"ב) ד"ה ראב"ש לטעמי' הקשה על דבריו גם בס' שמחת