תירוש ויצהר (שו"ת) נד

היום ועיין בשו"ת מהר"י אסאד חאו"ח סי' קפ"ג והארכתי בזה במק"א והובא בשמי במאסף שנה ב' סי' ס"ב ואכ"מ

ואסיים את דברי בנוגע למכתבי אליך נידן הס' יציב פתגם (הנדפס בראש הס' יצ"פ). ועתה נ"ל לפרש עפ"י דברי שם גם את המזמור צ"ז בתהלים אוהבי ה' שנאו רע וכו' בהקדם מדרש רבה בראשית פ"ג א"ר ינאי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים וכו'. ובמ"ר שם פ"ב ר' אבוה ורבי חייא רבה ר"א אמר מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים וכו' יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ וכו' וכבר תמהו המפורשים בכונת חז"ל דאיך יעלה על הדעת שהקב"ה חפץ במעשיהן של רשעים. וראיתי בס' קדושת לוי בראשית שכ' לפ' עפ"י מש"כ הרבינו יונה ברכות לפ' דרשת חז"ל בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר. ענין עבודה ביצה"ר הוא כך. דמדת יצ"ט הוא לאהוב שלום ולרדוף שלום לקרב את ישראל בטוב ובנעימים לעבודתו ית'. ומדת היצה"ר הוא כעס ושנאה והרשע פועל בשנאה זו וכעסו לעשות נגד רצון קונו לשנוא ולכעוס על עובדי ה' אמנם הצדיק במדת יצה"ר גופא עובד את ה' לשנוא ולכעוס על עוברי רצונו ית' וזה בשני יצריך עכ"ל. ולפי"ז יבואר ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים שמדתם רק טוב לקרב את ישראל בתוכחת מוסר אמרי נועם המתקבלים על הלב שיעזוב רשע דרכו. ולחושך קרא לילה אלו וכו' פי' לא הרשעים גופא רק מעשיהם שלהם ראה שמעשיהם כעס ושנאה והם פועלים רע בזה. והשי"ת ראה אותם כי במעשיהם אלו יכולים לעבוד השי"ת לשבר מלתעות עול ובע"כ מוכרח הרשע לשוב וכו'. וכיון שבשני המדות של צדיקים ושל רשעים יכולים לעבוד את השי"ת שפיר קאמר באיזה מהן חפץ יותר ואמרו, שחפץ יותר וכו' שיקרבו כל העולם כולו לעבוד את הבורא ע"י דברי נועם ולא ע"י כעס וכו' עיי"ש

ועפ"י דרכו בקודש נ"ל בהקדם ש"ס ברכות (דף ה' ע"א) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' יקרא ק"ש אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה והק' בעיון יעקב למה כולי האי הול"ל מיד יזכיר לו יום המיתה ותי' כי העצבות לא טוב היא ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ולכן מתחילה יעסוק בתורה וק"ש ואם בכ"ז לא יועיל אזי באין ברירה יזכיר לו יום המיתה עיי"ש. וכעין זה כתב בס' ערבי נחל פ' תצא פי' מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה היינו מי גבר יחיה ולא יראה המות נגדו בעת שיחי' ושיהיה ביכלתו למלט נפשו וכו' והיינו כעצת הגמרא יזכיר יום המיתה אבל במה דברים אמורים בבחינת גבר אבל טוב יותר בעצות הקודמים בתורה וק"ש. והארכתי בזה במכתבי (בראש ס' יצ"פ) אליך בענין לא ידעתי יום מותי וענין אמותה הפעם וענין ואל ידבר עמנו וכו' פן נמות ויאמר משה אל תיראו וכו' היינו שאין היראה פן נמות יראה טובה וענין הפ' מי את ותראי מאנוש ימות היינו זכרון יום המיתה המדריגה האחרונה. ובזה פי' תפלת דהע"ה (תהלים קי"ח) לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה היינו שלא אצטרך לזכור יום המיתה בעת שאחיה רק העצה נגד היצה"ר יהיה מה שאספר מעשה יה תורה וק"ש (והוא ע"ד שפי' זקיני הח"צ ז"ל הובא בס' יצ"פ (דף ג') לא אמות וכו' היינו רשעים בחייהם נקראים מתים וזה לא אמות בעת שאחיה ואספר וכו' כי לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכו' דפח"ח)

ועד"ז יש לפרש בכל לבבך ביצ"ט היינו בשמחה וביצה"ר היינו בעצבות וזה מעשה הרשעים היינו צדיק האוחז מעשה רשעים רק מדת העצבות והשי"ת חפץ יותר במעשה צדיקים ע"י תורה וק"ש כנ"ל. וזה אוהבי ה' שנאו רע רע נקרא יום המיתה כנא' למה אירא בימי רעה. וגם רשע ליום רע וכנא' אשרי משכיל אל דל ביום רעה וכו' היינו צדקה תציל ממות כדרשתם ז"ל וזה שנאו רע להזכיר יום המיתה ודרך עוצב. ואמר שומר נפשות וכו' מיד רשעים יצילם היינו שאינם צריכין למעשה הרשעים רק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה היינו ע"י אור כדרשתם ז"ל וירא אלהים את האור כי טוב היינו מעשה הצדיקים וזה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה היינו ע"י שמחה של תורה וק"ש שמחת מצוה. שמחו צדיקים בה' והודו לזכר קדשו ע"י שמחה והודאה וכנ"ל פי' ואספר מעשה יה והבן: דברי גיסך דור"ש באה"ר: סימן כא

בשם ה' יום ד' בראשית א"ח דסוכות תרס"א פלונסק

לכבוד ידידי הרב הגדול וכו' מו"ה אליעזר נ"י ליעבשיטץ בלובלין בן הגאבד"ק הנ"ל

מכתבו הנעים מעיו"ט לנכון קבלתי והנני בתשובה מאהבה בדבר אשר הציע לפני לתרץ דברי רש"י ז"ל בנדרים (דף ט') דרש"י ס"ל דמ"ש בר"ה דגם בנדבה איכא ב"ת היינו שהתחיל בנדר וסיים בנדבה והיינו שאמר מקודם הרי עלי וכו' ואח"כ הפריש וכו' אבל לא בנדבה מעיקרא וכו' עכת"ד ועי' בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג חיו"ד סי' ע"ב. הנה הרואה בסוגיא שם יראה דזה ליתא והנני לרשום לכ"ת את אשר אמרתי בזה בחידושי ת"ל. איתא בר"ה (דף ה' ע"ב) מנה"מ דתנו רבנן כי תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מניין וכו' ובתוס' שם ד"ה ונאמר וכו' הוה מצי לאתויי מהאי עניינא גופיה דכתיב ביה כאשר נדרת נדבה עיי"ש ולקמן (דף ו' ע"א) ילפינן באמת מקרא זה דכאשר נדרת נדבה

והנה בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' צ"ט נשאל מאחיו הגאון מו"ה משה אבד"ק מיר בדברי רש"י נדרים (דף ט' ע"ב) אהא דאר"מ טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר כי קאמר ר"מ בנדר וכו' ומקשה הגמ' מ"ש נודר דלא דילמא אתי לידי תקלה נדבה נמי אתי לידי תקלה ופי' רש"י נדר אתי לידי תקלה דבל תאחר ונדבה נמי אתי לידי תקלה דגיזה ועבודה אבל בל תאחר לא דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ועיי"ש כן בהרא"ש נדרים והוא תמוה מאוד דמשמע כאן מפירש"י דבנדבה ליכא בל תאחר וכאן בר"ה מפורש יוצא דגם בנדבה איכא ב"ת אי מג"ש דנאמר כאן נדר אי מקרא דלקמן (דף ו') כאשר נדרת נדבה חד דאמר ולא אפריש וחד אפריש ולא אקריב עי"ש. והנה הפמ"א תירץ שם בפי' נפלא דפח"ח אבל בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ג' דחה תירוץ הפמ"א ומפרש באופן אחר ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קפ"ח דחה דברי השבות יעקב וחזר ומקיים דברי עצמו שבחלק א' וכבר נאמרו תירוצים שונים על דברי רש"י התמוהים מאוד בס' אור חדש עה"ת פ' ויצא ובס' ישן לקח טוב (דף ס' דפוס פפד"א) להגאון ר' אליעזר ליפמאן מזאמושץ ובס' ייטב פנים לש"ת אות ל"ו ובס' צאן קדשים זבחים (דף ב') ובס' זכרון שארית יוסף להגאון ר' יוסף מפוזנא ז"ל בחידושיו לנדרים (דף ט') ובס' בית ישראל להמגיד מקאזניץ בחי' נדרים (דף ט') ובס' עמק הלכה וטעם מן מבעל זרע ברוך פ' ויצא ובס' מאה שערים שער ט"ז ובשו"ת חיי אריה סי' כ"ז למחו' וש"ב הגאונים שיחי' ובהשמטות להגהות יפה עינים למס' נדרים שנדפסו בש"ס ד' ווילנא בסוף מס' חולין כל אחד עפ"י דרכו בקודש. וגם אני אענה חלקי בעזהשי"ת החונן

בהקדם מה שמקשים עוד על שיטת רש"י ז"ל מש"ס