תירוש ויצהר (שו"ת) נג

רק באם רוצה לאכול בשר. אבל באם לא ירצה לאכול בשר לא יתחייב בשחיטה ואין המצוה על קרקפתא דגברא ונקרא כמי שמכניס עצמו בחיוב מצוה וכן הוא בכסוי. ואם אחר יכסה ג"כ נעשה המצוה רק הוא מתעצל ולא יקבל שכר. ואם הוא זריז לכסות הוא מקבל שכר זאת מותר על מנת לקבל פרס כמו במשרע"ה אשר המצות בא"י יוכל להיות ע"י אחר שיבוא לא"י הותר על מנת לקבל פרס. ולכך סובר הרמב"ם ז"ל דכסוי ליהנות ניתנו ומותר רק בעפר קביצה דהא יש לו הנאה גדולה שעושה על מנת לקבל שכר כקושית הר"ן ז"ל ולא הוי גרמא בעלמא רק הנאה ממצוה עצמה שיהי' לו שכר כפועל שעובד לקבל שכר דהוי אצלו הנאה גדולה כנ"ל והרמב"ם ז"ל סובר כתי' הר"ש פרימו ז"ל ורבא סובר דגם בכה"ג אין לעשות על מנת לקבל פרס

ולפי"ז נ"ל דבזה תלי' איסתפקתא שהובא בס' ליקוטי בית אפרים ר"ה (ד' כ"ח) מידי"נ הגאון מו"ה נפתלי סופר ששלח לי למנה ובס' המקנה מאחיו ידי"נ הגאון נ"י אי אמרינן מללה"נ לתקוע גם לנשים שאינם חייבים ואין המצוה עליהם לעול ולדברינו כשאין חובה מותר על מנת לקבל פרס וממילא ליהנות ניתנו ופשוט

ובזה יבוא לנכון שיטת הרז"ה בבעה"מ שם שכ' דוקא בתקיעות דר"ה אבל תקיעות תענית לה"נ והר"ן הקשה דמ"מ מצוה איכא ומנ"מ בין דאורייתא לדרבנן. ולדברינו ניחא דהנה ראיתי במדרש שמואל אבות פ"א מ"ג שכ' בשם רש"י ז"ל דהא דאסור על מנת לקבל פרס דוקא על שכר עוה"ז משום דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא והיטב אשר דיבר בזה בס' זכות אבות שם דלשיטת רש"י מדויק שפיר לישנא דמתני' דקתני על מנת לקבל פרס ולא תני בשביל כי התנא רמז דדוקא בע"מ דכאומר מעכשיו דמי והיינו שכר עוה"ז עיי"ש. והנה לשיטת רש"י דעל מנת לקבל פרס תלי' בזה דשכר מצוה בה"ע ליכא אמרתי בפ' בחקותי ונתתי גשמיכם וכו' דלכאורה קשה הא מבואר בקידושין (דף ל"ט) חולין (קמ"ב) שכר מצוה בה"ע ליכא ועיין עירובין (דף כ"ב) ע"ז (דף ד') היום לעשותן ולמחר לקבל שכרם ועיין במד"ר ריש עקב ובאבות פ"ב ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא שוב ראיתי שעמד בזה בקדושת לוי בחקותי

ולעד"נ ליישב עפ"י הנ"ל דכ' בס' דברי שאול פ' ואתחנן דדוקא במצות שכליות ליכא שכר בה"ע אבל חקיות יש שכר בה"ע עיי"ש א"כ כאן אם בחקותי תלכו יש שכר בה"ע. ולפי"ז מיושב גם קושית המפורשים דהוי על מנת לקבל פרס דהא כיון דיש שכר בה"ע אין איסור דעמלק"פ, ובדרך זה ניחא גם בפ' אחרי (י"ח ה') אשר יעשה אותם האדם ומי בהם דמקשים הא הוי עמלק"פ אכן עיי"ש דמיירי הכתוב בחוקים ועיי"ש בתרגום וחי בהם לחיי עלמא ועמלק"פ בעוה"ב ל"ל בה כנ"ל והארכתי בזה בפ' פנחס במדרש שם בדין הוא שיטול שכרו דמקשים הא שכר מצוה בהע"ל אכן מיושב עפ"י שיטת הרמב"ם פ"א דפיאה מ"א דבמצות בתועלת בני אדם יש שכר בה"ע א"כ כאן דכתיב השיב את חמתי מעל בנ"י ולא כליתי את בנ"י ויכפר על בנ"י א"כ בדין שיטול שכרו. גם יש ליישב עפ"י שיטת המהרש"א קידושין (דף ל"ט ע"ב) דבזכות הרבים יש שכר בה"ע א"כ פנחס דזיכה את הרבים בדין הוא שיטול שכרו ובזה ניחא גם בפ' בחקותי דכתיב תלכו לשון רבים ובזה יבואר הסמיכות מפ' ואתחנן לפ' עקב גם דבואתחנן כתיב לשון יחיד ושמרת ובפ' עקב כתיב ל"ר והיה עקב תשמעון. דשם כתיב לשון יחיד ושמרת וכו' כתיב היום לעשותם וברש"י ולמחר לקבל שכרם אכן בפ' עקב ל"ר יש שכר בה"ע וניחא גם דלא הוי עמלק"פ וכן בפ' עקב (י"א י"ג) והיה אם שמוע וכו' ופשוט ואכ"מ

והנה מבואר בס' נועם מגדים פ' אתרי דבמצוה דרבנן יש שכר בה"ע וכ"כ חמי זקיני הגאון הקדוש במעון הברכות (קו ז' ודף י"ז ודף כ"ד) ובס' ייטב לב בחקותי ולפי"ז יוכל לעשות מצות דרבנן עמלק"פ ושפיר כ' הבעה"מ דבמצוה דרבנן כתקיעות תענית מצות ליהנות ניתנו דהא הוי הנאה בקיום המצוה שעושה עמל"ק שכר ולא הוי כגרמא בעלמא וכסברת הטו"ז ה' נדרים הנ"ל דהמודר הנאה אסור ליתן לו מלאכה ע"מ שיקבל ממנו שכר. דכל התירוץ על שאר מצות הוא משום דאין משמשין עמלק"פ אבל בדרבנן דיש שכר בה"ע ומשמשין עמלק"פ נקרא שפיר הנאה והבן

אכן אם נפרש כוונת הבעה"מ לחלק בין דאורייתא לדרבנן אכתי יקשה קושית הר"ן דלמה נקיט תקיעות תענית הא גם בר"ה איכא תקיעות דרבנן וגם עדיין נשארו קושית זקיני בשער אפרים מהא דעירובין וקושית השעה"מ דהבעה"מ סותר עצמו לסוכה גבי לולב של ע"ז דמיירי ביו"ט שני ועכ"ז אמרינן מללה"נ. ובאמת לפי"מ שפי' הר"ן בכוונתו לחלק בין דאורייתא לדרבנן קשה הא גם תקיעות תענית דאורייתא מקרא וכי תבואו מלחמה וכו' וכ"כ הרמב"ם ריש ה' תענית מספרי בהעלותך וכבר עמד בזה ש"ב ידינ"פ הגאבד"ק לבוב בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' קנ"ב עיי"ש

לכן נלענ"ד לומר דאין כוונת הבעה"מ במה דנקיט תקיעות תענית משום דהוא דרבנן דהא גם בר"ה איכא תקיעות דרבנן רק דנקיט דוקא תקיעות תענית משום קושית התוס' שבועות (דף מ"ד) בהא דמללה"נ הא יש הנאה משום פרוטה דר' יוסף ותי' דיכול לתקוע במקום שאין עני ובישוע"י או"ח סי' תקפ"ו בשם בנו הגאון ז"ל הקשה מהא דשופר ש"ע דמיירי בשוגג ול"ש שיתקע במקום שלא יבא עני. וראיתי בשו"ת אורי וישעי סי' מ"ט שכ' לתרץ דרבא סובר כרבה דפרוטה דר"י לא שכיח אבל לדעתי זה אינו דהא מבואר בר"ה (דף ו' ע"א) דרבא סובר דהא שכיחי עניים ולפי"ז תירצתי קושית שו"ת רמ"ץ חאו"ח סי' מ"ג אות ז' מדוע נקטו תוס' קושייתם על מימרות דרבא במודה"נ מחבירו וממעיין ולא הקשו מהא דשופר של עולה דקדים. אכן י"ל דהא הבעה"מ בר"ה שם כ' דהא דאמר רבא אחד זה ואחד זה יצא קאי על ר' יהודה וא"כ לר"י לא קשה מפרוטה דר"י די"ל דסובר כרבה דלא שכיח לכן הקשו לרבא דהוא ע"כ סובר דשכיח עניים כנ"ל וכבר הובא בשמי בזה בס' תל תלפיות מ"ה שנת תרנ"ז סי' י"ט באריכות. והנה למש"כ על קושית התוס' דפדר"י משים דלא שכיח לכן נקט הבעה"מ דייקא דבתקיעות תענית אסור בשופר של איסור משום דבתענית חוזר וניעור קושית התוס' דיש הנאה מפרוטה דר"י ובתענית אין לתרץ דלא שכיח עניים דהא מבואר בברכות (דף ו') אגרא דתעניתא צדקתא ועיין תוס' מגילה (דף כ"א ע"א) ואיתא בסנהדרין (דף ל"ה) כל תענית שמלינין בו את הצדקה וכו' א"כ אין כוונת הבעה"מ לחדש איסור בשופר של איסור רק בתקיעות תענית דווקא משום קושית התוס' הנ"ל והבן

ועוד י"ל לחומר הנושא שאין כוונת הבעה"מ לומר דתקיעות תענית הוי דרבנן כנ"ל דגם תקיעות תענית דאורייתא כקושית המהרי"א הלוי רק כוונתו למה דאמרינן בר"ה (דף כ"ו ע"ב) ובתענית וכו' ושתי חצוצרות באמצע שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות ועיי"ש בבעה"מ שפי' בהא דתניא נמי הכי בד"א במקדש אבל בגבולין וכו' ואני תמה על הגאונים בתשובה שנהגו לתקוע בתענית בשופר ולפי משנה זו נראה לנו שאין לתקוע בתענית בגבולין אלא בחצוצרות עיי"ש ובהר"ן שם. א"כ באם היה השופר של תענית המצורף לחצוצרות של ע"ז לא יתקע בשופר כיון דלא שייך בזה מללה"נ דהא עיקר מצות היום הוא בחצוצרות והשופר הוי רק כסניף ואינו גם מצוה דרבנן. אבל באמת במצוה דרבנן גם הרז"ה ז"ל מודה דמללה"נ וכקושית הר"ן דהיה יכול לחלק בר"ה גופי' ולכן דוקא נקיט גבי תענית. דבתענית השופר אינו אף כמצוה דרבנן וכוונתו לשופר הבא בתענית בצירוף החצוצרות דאין בשופר זה מצות