תירוש ויצהר (שו"ת) ד

סימן א

בשם ה' ובעזרתו ית"ש יום ג' שופטים תרס"א פלונסק. שלום לכבוד ש"ב ידי"נ הרב הגאון וכו' מו"ה יעקב חיים זעליג שליט"א אבד"ק לובראנץ

מכתבו היקר קבלתי, ואשר הציע לפני מה ששמע בשם ז קיני הגאון רשכבה"ג מו"ה צבי הירש זצ"ל אבד"ק ברלין לתרץ קושית העולם דמנ"ל למילף טעכ"ע מגיעולי מדין (בפסחים דמ"ד ע"ב) דילמא ציותה תורה להגעיל כלי מדין משום בב"ח וכבר אמרו שם דמבב"ח לא גמרינן דחידוש הוא ותי' הגאון הנ"ל דאף אם נימא דגיעולי מדין הוה משום בב"ח נמי איכא למילף מיני' טכ"ע בש"א דהנה עיקר טעמא דלא ילפינן מיני' הוא משום חידוש וקאמר התם מאי חידושא דאי תרו לי' כולי' יומא בחלבא שרי ואי בשיל אסור וכש"פ רש"י דהאי לחודי' שרי וכו' ואי בשיל להו בהדי הדדי אסור [אמר המעתיק עיין בס' מלא הרועים ח"ב מע' ח' בסוגיא דחידוש לא גמרינן אות ג' בשיטת רש"י ז"ל בחולין (דף ק"ח ע"א) דהחידוש הוא דכל חד לחודיה שרי והבן] וזה לא שייך אלא בבב"ח של ישראל משא"כ בבב"ח של עכו"ם ל"ש הכי דבשל עכו"ם האי לחודי' והאי לחודי' נמי אסור ושפיר מצינו למילף מיני' אש"א דעלמא נמי טכ"ע אסור עכ"ל. הנני לתת לפניו מה שכתבתי בזה ת"ל בחידושיי לסוגי' דטכ"ע בפסחים (דף מ"ד ע"ב) ור"ע טכ"ע מנא ליה יליף מבשר בחלב וכו' בסוגי' זו רבו הקושיות. א) קושית הצל"ח שם ד"ה יליף מבב"ח וז"ל הא ודאי דאיסורי נזיר שאין איסורן איסור עולם ויש היתר לאיסורן קילי משאר איסורי תורה וא"כ אף דכל איסורי תורה ילפינן מבב"ח אכתי איסורי נזיר ליכא למילף ואכתי מנ"ל לר"ע למילף ממשרת להמל"א ודלמא לטעם כעיקר בנזיר עצמו ואין לומר דעל כרחך משרת להמל"א דאי לטעם כעיקר א"כ למ"ל בבב"ח טכ"ע דבר זה אין בו ממש דאטו בב"ח כתיב ביה קרא לטכ"ע הא עיקר איסורו של בב"ח הוא טעם ואטו מי לא מוכרח רחמנא להודיענו עיקר דין בב"ח דמהי תיתי יעלה על הדעת לאסור היתר עם היתר אי לאו דגלי קרא וכו' ע"ש ות"ל כיוונתי להקשות כן בעצמי ומצאתי בדברי קדשו. ב) הקשה הצל"ח שם בהא דקאמר הגמרא אלא יליף מגיעולי נכרים ויש להקשות לדעת הר"י מאורליינש בתוס' חולין (דף צ"ט ע"א) דאף דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ לא הי' לוקין עליו דכיון דילפינן מג"נ הוא רק עשה א"כ קשה מנ"ל לר"ע לאוקמי משרת להמל"א ודילמא לטכ"ע למלקות בנזיר. ולתרץ בזה ולומר דאי משרת לטכ"ע א"כ ג"מ ל"ל הא ניליף מנזיר קשה הרי אף דאשמעינן ממילא מג"מ טכ"ע מ"מ אטו בלא"ה מי לא איצטריך פרשת גיעולי מדין לגופי' להורות דיני הגעלה וכבולעו כך פולטו וכדכתיב כל דבר אשר יבוא באש וכו' וא"כ אף דהוה ידעינן איסור התשמיש בכלי מצד טכ"ע אבל מנא הוה ידעינן ההיתר ע"י הגעלה וכו' ע"ש. ג) קשה קושית התוס' שם ד"ה אלא היכי יליף ר"ע טכ"ע בנזיר מג"נ הא נזיר קל מכל איסור שבתורה שאין איסורו איסור עולם וכו' ותי' דבמדין נמי היו כליהן בלועות מיין ואסורים לנזיר ע"ש והנה הפ"י שם כ' דזה התי' דחוק דמאן יימר שהוצרך להגעיל משום בליעת יין לנזיר דילמא משום בליעת שאר איסורין וכו' מיהו בלשון התוס' בנזיר פ' ג"מ מבואר זה התירוץ יותר באריכות וז"ל דבכולהו כלי מדין הצריך הכ' הגעלה אף לאותן שנבלעין מיין דנאסרו נזירי ישראל להשתמש בהן דקרא בכולהו כלים כתיב ואותן כלים שמדינים בישלו בהן יין וכו' דאכולם אמר רחמנא תעבירו באש עכ"ל. והנראה בכוונתן דכיון דכלי כסף וכלי זהב אמורין בפרשת גיעולי עכו"ם ובכולהו כתיב כל אשר יבא באש משמע להו שאין דרך לבשל בכלי כסף וכלי זהב אלא יין שצריך בישול מעט וא"כ ע"כ הטעם רק משום איסור נזיר דהא סתם יינן אינן אלא מדרבנן כנ"ל בכוונתן וכו' עכ"ל. אכן עדיין לא יי"ח בביאור לצאת ברחבה בלי דוחק ומה גם דאכתי יהי' קשה קושית השו"ת שמן רוקח עפ"י מש"כ הר"ן ע"ז (דכ"ט ע"ב) שהקשה ל"ל בסתם יינן הטעם משום בנותיהן הא ממילא יהי' אסור משום יין נסך גמור ותי' דיין שנתנסך לעכו"ם מיעוטא הוא ולמיעוטא לא חיישינן והרמב"ן ז"ל תי' דיין שנתנסך לא הוי מזבין לי' עיי"ש א"כ אכתי קשה קושית התוס' דלא נוכל למילף בנזיר מגיעולי עכו"ם דדילמא הא דהוצרכו להגעיל כלים הבלועים מיין היינו משום איסור דיין נסך דילמא בלוע בהם יי"נ דהא לא שייך לתרץ כהר"ן דיין שנתנסך לעכו"ם מיעוטא הוא דהא סוגי' דידן קאי אליבא דר"ע ומבואר בש"ס בכורות (דף כ' ע"ב) דר"ע חייש למיעוטא כמו ר"מ דחייש למיעוטא ובתוס' נדה (דף ל"ב) מבואר דהא דר"מ חייש למיעוטא הוא מה"ת וגם תי' הרמב"ן ז"ל לא שייך בהא דכלי מדין דהא שם לא מכרו רק בעל כרחם לקחו ישראל מהם במלחמה עיי"ש. ונלענ"ד לתרץ בהקדם מש"כ רש"י בפסחים (דף מ"ג ע"ב) ד"ה אין היתר וכו' וכל משרת לא גרסינן ואית דגרסי ליה ומפרשי דאפילו לרבנן דלא דרשו בל וכל דרשו ולא היא דהא פרכינן לקמן האי מיבעיא ליה לכדתניא משרת ליתן טכ"ע ואם איתא נימא לי' אנא טעמא דידי מוכל אלא ממשמעותא דמשרת נפקא ליה וכל לא דריש עכ"ל. והנה בס' אור חדש שם מביא בשם הגאון ר' אברהם ברודא ז"ל שהקשה על רש"י ז"ל דילמא לעולם גרסינן וא"ל א"כ מה פריך והא משרת להכי הוא דאתי וכו' דילמא דרשינן המל"א מכל י"ל דה"פ דע"כ לא דרשינן תרווייהו בנזיר להמל"א ולטכ"ע דאל"כ קשה איך יליף מכאן לכל התורה דטכ"ע הא איכא למיפרך מה לנזיר שכן המל"א ובכל התורה אין המל"א כדר"י עיי"ש לכן י"ל דבאמת ניחא כאית דגרסי דדרשינן המל"א מוכל ומשרת לטכ"ע בנזיר וכל קושית הגמ' לר"ע טכ"ע מנ"ל היינו מנ"ל טכ"ע בשאר איסורין אף דבנזיר שפיר למדין טכ"ע ממשרת אבל מנ"ל לשאר איסורין הא י"ל שאני נזיר משום דבנזיר גם היתר מצטרף לאיסור כפי' הגאון ר"א ברודא ז"ל וקאמר הגמ' דבשאר איסורין נוכל למילף טכ"ע מבב"ח וא"כ לא קשה קושית הצל"ח דאכתי בנזיר מנ"ל דהא נזיר קיל וגם קושי' השני' לשיטת הר"י מאורלייניש דדילמא מג"נ ילפינן למלקות בנזיר זה אינו דהא בנזיר שפיר נוכל למילף טכ"ע ממשרת ומיושב גם קושית התוס' וקושית בעל שמן רוקח דבאמת בנזיר אין הצורך ללמוד טכ"ע מגיעולי עכו"ם רק ממשרת ורק לשאר איסורין מוכרח ר"ע למילף מג"נ כנ"ל שוב ראיתי בס' שם משמואל פסחים (דף מ"ג) וכדבריו בשו"ת הרי בשמים סי' קט"ז ליישב קושית דודי זקיני הגאון ר' צבי הירש אבד"ק האלברשטאט זצ"ל בדפח"ח עיי"ש השייך לדברי אלה

והנה בגוף קושית השמן רוקח הנ"ל דדילמא הי' הגעלה משום חשש יי"נ י"ל באופן אחר. דהנה המהרש"א שם ד"ה ורבנן הק' דהמ"ל בשמעתין דר"ע ס"ל כר"מ דנוטלפ"ג אסור וא"כ אין ג"נ חידוש ולמה קאמר הגמ' לר"ע לא אסרה תורה אלא בקדירה בת יומא דלאו נוטלפ"ג הוא וראיתי באור