תירוש ויצהר (שו"ת) מט

מהם לצאת משם ולומר פרנסתי וכו' היינו כנ"ל אל תלכי ללקוט בשדה אחר. ובגמ' (פסחים דקי"ט.) בקרא ואשר עשה לדתן ולאבירם וכו' ואת כל היקום אשר ברגליהם. אר"א זה ממונו של אדם שמעמידו מעל רגליו. כי שבת מברר שאין כחו ועוצם ידו. ועי' בס' שפת אמת ר"פ בא. ובפ' בשלח תרל"ו האכילנו את המן. נתן לנו את השבת. שכל אלה מדרגות זא"ז ע"ש. והוא ע"ד (ישעי' נ"ח) אם תשיב משבת רגלי"ך דע"י שבת מורה דלא כא"מ והשקית ברגלך. אבל דתן ואבירם שיצאו ללקוט המן בשבת. והותירו. ונתנו בזה השתחוי' לאבק שברגליהם. דכחם וע"י. זה נקרא היקום אשר ברגליהם. ממונו ש"א שמעמידו על רגלי"ו. היינו על כחו והשתדלותו

וכן הצדוקי שלא הודה בניסוך המים. ואשר ע"ז אחז"ל (ר"ה דט"ז.) ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג. אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. ואין כחי וע"י. והצדוקי הראה דכחו וע"י ע"י רגליו. כמו במצרים והשקית ברגלך. ולא כא"י אשר למטר השמים וכו' ועיני ה"א בה כנ"ל. וזה ניסך ע"ג רגלי"ו. ורגמוהו כל העם באתרוגיהם. כי אתרוג מורה על השגחה עליונה עדש"כ באורך בס' בני יששכר לסוכות מאמר י"א מספרי המקובלים הראשונים אשר ד' מינים הללו אין שר שולט עליהם רק הם מתגדלים בהשגחתו ית"ש בלי אמצעי ע"ש. ובעלי הרמז בר"ת אתרג. אל תבואני רגל גאוה. היפך מהנא' ורם לבבך וכו' ואמרת כחי ועוצם ידי והבן. (ועי' בספרי פינות הבית בקונט' הר הבית (דף כ"ג). ומה שנדפס בשמי בס' קובץ דרושים ח"א כרך ב' סי' נ'). ובגמ' (סוכה דנ"ג.) הטיח דברים וכו' ואיטלע. וברש"י ואי אתה משגיח על בניך וכו'. ובגמ' (תענית דכ"ה.) אתא מיטרא ואיטלע שהי' העונש ברגליו והבן. וכבר שמעתי מח"א ששמע מפ"ק אדמו"ר הגה"ק בעל שפת אמת זצ"ל ביושבו תחת אילן א' במארנבאד וא' בפ' חקת (כ' י"ט) רק אין דבר ברגל"י אעברה. דמה הוסיפו ב"י במה שאמרו ברגלי אעברה. אכן אדום הי' ירא מפני עמוד הענן שהי' מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך (עי' רש"י בהעלותך י' ל"ד מהספרי) ויוכל לעשות חורבות בארצו. ולכן הבטיחו לו שילכו עתה בדרך הטבע. ולא בכח העמוד ענן. וזש"א רק אין דבר ברגלי אעברה. היינו ברגלי לבד. ולפי"ז ניחא מש"כ אח"כ שם ויסעו מקדש וכו' יאסף אהרן אל עמיו. וברש"י מחז"ל מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע וכו' וחסרו הצדיק הזה וכו' ע"ש (במדרש רבה חקת פי"ט). היינו מפני שגילו, דעתם שלא ילכו באדום עם ענני כבוד. שהי' בזכות אהרן. וכי יוכלו להיות בלעדי הענני כבוד ופגעו כביכול בכבודו של אהרן הכהן. ובזה נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה והבן. ועפ"י כל האמור למעלה י"ל הא דאר"ז אנא לא סלקי מבבל לא"י עד דחזאי שערי בחלמא. כי כמו השעורים מורים על בטחון בהש"י ואין כחי ועוצם ידי. כן א"י מורה ע"ז. ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה

ובחידושי להגש"פ כתבתי במאמר הא לחמא וכו' כל דכפין וכו' לשנה הבאה בארעא דישראל. עפ"י הגמ' עד דחזינא שערי בחלמא. ובגמ' (ברכות דכ"ד:) דא"ר יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנא' בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' והוא כמו הנשלח לסיביר עבור עונותיו מוכרח לישב שמה כפי הפס"ד שיצא עליו ואיננו רשאי לברוח משם לפני כלות הזמן שנגזר עליו ור' זירא לשיטתו (חולין דמ"ו) ערקאי כזית שאמרו במקום מרה. לישב במקום שמור לו ולא לברוח ממקומו כפי' הח"ס ז"ל בס' הזכרון הובא בקונט' הר הבית (ד"י ע"ב) בספרי פינות הבית. וכל הדר בא"י שרוי בלא עון (כתובות דקי"א). כי כל זמן שלא תם הפשע מה לידידי בביתי. עדש"כ בבעה"ט בפ' קדושים (י"ט כ"ב) וכפר עליו וכו' ונסלח לו מחטאתו אשר חטא. וסמיך לי' וכי תבואו אל הארץ לומר כל הדר בא"י שרוי בלא עון ע"ש. וכן במדרש רבה (אמור פכ"ח) ומאיזה זכות זכו ישראל לירש הארץ הוי אומר בזכות מצות העומר. ויובנו הדברים עפ"י הזוה"ק אמור (דצ"ו ע"א וע"ב) בענין עומר שעורים. ורק בעת שהי' לו סימן שסרו עונותיו יוכל לעלות לא"י. וכמו ר' אבא דהוה קא משתמיט מיניה דר"י דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל (שם בברכות) עשה לו סימן (ביצה דף ל"ח) דאימא מלתא דתתקבל. ומי שיש לו יר"ש דבריו נשמעין (ברכות ד"ו) ומתקבלים. א"כ שרוי בלא עון. וגם ר"י מודה דאינו עובר בעשה עוד. כיון שסרו עונותיו ואיננו מחויב עוד בגלות. ובגמ' (פסחים דס"ו) אמרו להן אדם א' יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו וכו'. וראיתי לדו"ז הגה"ק מהר"ש אבד"ק פינטשווב ז"ל בס' בית שלמה דרוש ה' שדקדק דמה נ"מ הי' בזה באמרם שעלה מבבל מה יתן ומה יוסיף אם עלה מבבל או משאר ארצות ע"ש שתי' דהי' קשה להם הא העולה מבבל לא"י עובר בעשה ותי' עפ"י פלפול ע"ש. ולדברינו היא הנותנת ששלחו וקראו לו אמרו לו כלום אתה יודע אם פסח דוחה שבת וקיבלו דבריו. כיון שעלה מבבל וכבר הוא מוכשר להיות שרוי בא"י זהו גדולתו. וא"כ כשאומרים כל דכפין וכו' וחטאך בצדקה פרוק. א"כ ראוים הם שיתקיים בהם לשנה הבאה בארעא דישראל: ידידו. סימן כ

לכבוד גיסי ב"ד ידי"נ המופלג המהולל הנגיד ונדיב איש חמודות. במעלות ומדות. זית רענן ירא אלהים. השלם הנבון מו"ה משה יעקב נ"י שווערדשארף בק"ק קאלאמעא בגאליציע [ועתה בעהמ"ח ס' דעת לנבונים על פרקי אבות]

מכתבך הנעים האיר מול פני וכו' ואשר בקשת אותי לכתוב לך חידושי תורה מדרושי בש"ת העבר. מרוב טרדותי אוכל למלאות רצונך רק במקצת. ואתן לפניך רק את אשר דרשתי בפתיחה לדרוש לשבת תשובה שנה זו תרמ"ו במקהלות עם ה' בביהכנ"ס הגדולה דפה ק"ק קראסניבראד יצ"ו וזה החלי

איתא בר"ה (דף כ"ח ע"א) אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע וכו' הדר אמר רבא אחד זה וא' זה יצא מללה"נ וכו' וכתב בעה"מ וקי"ל כרבא דאמר מללה"נ והמודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו בשופר של מצוה ודוקא בשופר של ר"ה שמצותו מן התורה אבל בחצוצרות בתעניות לא וכו' עכ"ל ומביאו הר"ן ז"ל. וכתב על דבריו וז"ל ולפי דבריו אף בתקיעות דר"ה צריך לדקדק לפי שיש בהן מדרבנן אלא שאין מחוורין דבריו דמכל מקום מצוה איכא וכו' עיי"ש וזקיני בשו"ת שער אפרים סי' ל"ח הוכיח כדעת הר"ן דגם במצוה דרבנן מללה"נ מש"ס עירובין (דף ל"א ע"א) בהניח העירוב בביה"ק ולא הוי כנהנה מביה"ק משום דמללה"נ והא עירוב אינו אלא דרבנן. ובשעה"מ פ"ח מה' לולב ה"א הקשה על הבעה"מ דסותר א"ע למש"כ בפ' לולב הגזול גבי לולב של, ע"ז דמיירי ביו"ט שני והוי רק מצוה דרבנן וכבר פלפלו בשיטת הבעה"מ במפורשים עיין במח"א ה' נדרים סי' כ"ד ובס' יד מלאכי מ"מ אות תל"ג בשם ס' מקראי קודש ה' לולב פ"ח ולחו"ז הגאון בס' מעון הברכות