תירוש ויצהר (שו"ת) תסא

ר' ארון אבד"ק קויל ז"ל לא קיבל בעירו שום שכירות, גם פסק געלד לא קיבל, כי אשתו הרבנית היה לה שני חניות ועסקה במסחר (עי' בקונטריסי בסו"ס בית אהרן) רק רח"ש קיבל עד פ"א ולא ויתר מאומה. ובאמת דבר פלא אשר לכל מיני שטותים ולוקסעס אין מקמצים בעת נשואין, כמו באקעטין גם בחדשי החורף, שעולה לסכום גדול, וחיי שעה, ותשלומי רח"ש שמגיע להרב ומשועבדי הקהלה, אינם רוצים לשלם ובא לידי מריבות ושנ"ח אוי לאותה בושה

וסיפר לי י"נ הרב הגאון מ' פנחס נ"י פינקלשטיין אבד"ק פאלעניצא, כי פ"א השיא הגה"צ ר' אברהמ"לי אבד"ק פאריסב זצ"ל, את בתו בפאלעניצא, ולפני החופה באו אליו המחותנים כנהוג, וא' לו הרה"צ הנ"ל לוא היתה החופה בביתי ובעירי, הי' שייך כל הרח"ש אלי, ולאשר החופה פה ע"כ יקבל כ"ת מחצה ממחותני ומחצה השני' היינו מכיסי אקבל אני בתור רב מפאריסב, כן עשה פשרה. ופ"א הי' חתונה בפאליניצא, ומחותן א' הי' עשיר והשני מיוחס, וטען העשיר הלא חצי שלי אני משלם, וכי דינא הכי שאשלם גם המחצה השני' בעבור מחותני שאינו עשיר, והי' אז מתגורר הרב הגאון ר' חיים זצ"ל סאלאווייציק ביער ושאל אותו שאלה זו, והשיב כי הרח"ש אינו חוב על המחותנים רק על הנדן, ומה שמשלמין המחותנים הוא רק מפני שרצונם שלא להחסיר מנדוניא של בניהם, ולכן בכל אופן מחויבים לשלם להרב כל המגיע בשלימות

גם ענין הגרעון בשכירות של הרבנים ושובי"ם ומשועבדי הקהל הנקרא (רעדוקציע) שנהגו עכשיו הוא נגד הדין כמבואר בשו"ת כנף רננה (חיו"ד סי' ס"ד) והובא בס' פסקי תשובה ח"א (סי' ק"א), וכן פסקו לאיסור גדולי הדור שי', ובעל חפץ חיים זצ"ל צעק צעקה גדולה ומרה ע"ז כנודע, וכן מה שבהרבה ערי השדה אינם משלמים השכירות בזמנם, נשאר חוב, והיא נגד הלאו דלא תלין, ובפנים הבאתי דברי הזוה"ק בזה, ואר"י (ברכות דכ"ח) שאי אתה יודע בצערן של ת"ח במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים, וחז"ל (ירושלמי פ"ק דחגיגה, ובמדרש איכה בפתיחתא אות ב') אמרו אם ראית עיירות נתלשות ממקומן וכו' דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים שנא' וכו' על עזבם וכו' ובמ"כ שם ד"ה על עזבם וכו' דפח"ח. ושם ומאן אינון נטורי קרתא ע"ש נפלאות למצבינו הנורא במדינות שונות. ובחידושי בגמ' מגילה (די"ג:) ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים (מגילת אסתר ג' ח') לכאו' כפל מפוזר ומפורד, אכן מפוזר בין העמים ומפורד היינו בינם לבין עצמם אין אחדות, רק ריב ומצה ושנ"מ, וזה חידוש אף שהם בגלות בין העמים ומהראוי אשר בינם ובין עצמם יהי' עכ"פ אהבה וריעות ע"ד שפירשתי בפ' לך (י"ג ז') ויהי ריב בין וגו' והכנעני והפרזי אז יושב וגו' ולא הי' ראוי להיות מריבות, וזה רבותא שהם מפורד בעת שהם בין העמים. וזה נגד השכל, ושם בגמ' א"ל אית בהו רבנן אמר ליה עם אחד הן, היינו כי אחשורוש א' אית בהו רבנן וא"כ ישנם הנטורי קרתא, ומחזיקים אותם בשכר סופרים וכו', ע"ז א' המן עם א' הן, היינו כי בעת הרעדוקציע המה כיתר העם, ואין שום יתרון נגדם, ובעת שאין משלמים שכר לכולם אז הרבנן בכלל, וע"ז שלחה אסתר לך כנוס היינו האחדות, וכפי' המן צורר היהודים שבא לידי אחדות כפי' צורר במשנה חולין (פ"ח מ"ב) צורר אדם בשר וגבינה וכו' (צו זאמין בינדען), והגזירה הביא לזה ובזה בא תשועתם, כן נושע בב"א

סי' קסו ח"ת בעניני תפילין (בברכות ד"ו ע"א), ובגמ' (שבת די"ג) מעשה בתדמיד א'

סי' קסו. בסוגי' דשופר של עולה (ר"ה דכ"ח ע"א)

סי' קסח. בעניני סגולות

סי' קסט. בב"ק (ד"ד צ"ב)

סי' קע אם תלמיד שוח מנות כרבו אם יי"ח

סי' קעא. שאלות בשולח מנות

סי' קעב. בדיני משדוח מנות

סי' קשג. בענין מלח"ש שאומרים שירה, ואשר אין אומרים הלל בר"ה

סי' קעד. ביאור בירושלמי יבמות (פט"ו ח"ב) סכותה לראשי ביום נשק וכו'

סי' קעה בירושלמי (פ"א דדמאי ה"נ)

סי' קעו. בענין דבנות עזרת נשים אצל כותל הצפוני של בית הכנסת, ובגמ' ברכות (דמ"ז) מעשה בר"א

סי' קעז. בדין גידול השפן האננורי לבמרו, ובדבר המקוה ברחוב צגלנה בווארשא

סי' קעח. בדין שמלחו בשר עפ"י טעות בצוקר, (ועי' לקמן סי' רי"ח)

סי' קעט. פי' הפרדר"א (פמ"ג) ואין ישראל עושין תשובה וכו'. ועניני דרוש לר"ה

סי' קפ. בפ' וישלח ויאבק איש עמו וגו', וענין נוסח החדש במאמר הגש"פ שפוך חמתך במחזור ויטרי ד' רצ"ו

סי' קפא. בתפלת אבינו מלכנו, ובגמ' יומא (דע"א:) ת"ר מעשה בכ"ג א"ל ובדין משכון, ובפנים ט"ס במראה מקום ליומא

סי' קפב. ח"ת בפ' בשלח

סי' קפג. ח"ת כפ' בחקותי: סי' קפד. בסוגיא דאין ממשכנין על הכופר, בגמ' ב"ק

סי' קפה. ח"ת בפ' בשרח

סי' קפג. ח"ת בפ' בחקותי

סי' קפד. בסוגיא דאין ממשכנין בד הכומר, בגמ' ב"ק (ד"מ ע"א)

סי' קפה. ח"ת בפ' בשלח

סי' קפו. בגמ' ר"ה (די"ז ע"ב) ת"ש יורדי הים וכו'

סי' קפו. באשה אשר פקבותי' לא נודעו, להתיר לבעלה במאה רבנים לישא אשה אחרת

סי' קפח. בדין מאשין מצות, ושטנשפן אשר חדשים מקרוב באו

סי' קפט. בה' שחיטה, והשחזת הסכין שחידש השו"ב המפורסים הר"ר יצחק מפילוב ז"ל, (ועי' בשו"ת הש"ע מהרב ע"ד השחזה)

סי' קצ. בגזירה על השחיטה בעוה"ר

סי' קצא. בנוסח שטר מכירה מחמץ

סי' קצב. בדיני אפיית המצות, (ועי' לקמן בתפארת בנים סי' ל"ב, ועי' בסי' קצ"א לעיל)

סי' קצג. בענין קניית חיטים לקימחא דפסחא

סי' קצד. בענין הזמנה לד"ת בסכסוך שבין חתן וכלה, ומי נקרא התובע

סי' קצה. במשנה ריש ברכות מאימתי קורין שמע וכו', ובענין בדקה, וענין שמירת שבת ק'

סי' קצו. בסוגי' דאין ביעור חמץ אלא שרימה, (פסחים די"ב)

סי' קצז. בסוגיא דפסחים (די"ג ע"ב) שתי פרות חורשות

סי' קצח. בדברי הכלבו ה' חמץ ומצה

סי' קצט. בענין טהרת בנות ישראל, ודברי דרוש בזה

סי' ר. בדין מציצה

סי' רא ברש"י בלק (כ"ג, כ"ד) הן עם כלביא וגו'

סי' רב. איזה ענינים שהעמיק רעצמו בני מ' אחששב נ"י מכתביי הרבים אשר נשרפו ונקרעו ע"י האנשי חיל שגרו בביתי בעת המלחמה אשר הייתי בקרלסבאד כשנה תמימה, וב"ב ברחו מביתי לווארשא, בחפזון מפני יראת סכ"נ, וכמה פנקסאות וכת"י נשארו שם הפקר, ובבואי חזרה לא מצאתים בעוה"ר

סי' רג. ע"ד אשה שהשליכה א"ע מהחלון מקומח השלישית לאבד עבמה לדעת ל"ב, ועפ"י