תירוש ויצהר (שו"ת) מד

פרי תבואה סי' ל"ט סעיף קכ"ט וז"ל ועיקר גדול בדבר שלא יבוא בעל השור ויעמוד על שורו בעת נפיחת הריאה כי אפי' אם הוא אדם שיש בו י"ש הוא בהול על ממונו ויצרו תקפו להיות מתהפך בתחבולות למעט בעסק הבדיקה כדי שיצא בהיתר ואין צריך לומר אלו הקצבים אשר לא אמון בם וממונם חביב עליהם מגופם ונשמתם וככפירים שואגים לטרוף ופני להבים פניהם ומבלבלים דעת הנופח והבודק ובפרט כי על הרוב המנקרים הם נופחים הריאה ויש בית מיחוש כי נפל פחד הקצבים עליהם וברוב קהלות קדושות ממנים ת"ח כשר וירא שמים להשגיח על בדיקת הסכין ובדיקת הריאה שיהיה נעשה במתון ועל צד הכשר ועיקר ענין הבדיקה כמעט תלוי בנופח כי יתן את רוחו אליו כראוי ושמעתי כי ת"ח אחד אשר היה ממונה להשגיח ע"ז היה נוהג לזרז את הנופח בדברי מוסר באמרו אליו בני הוי זהיר ברוחך כי אם תעצרני לא אוכל לדעת טוב ורע וכו'. גם שמעתי בקצת קהלות נוהגין שיש בבית המטבחים מקום מיוחד שנופחין שם הריאה והנופח הוא עומד בחוץ אצל הכותל ומושיטין לו קנה הריאה דרך החור שבכותל ומצווין לו לנפות ואינו רואה את פתגם המעשה אשר נעשה שם. ואז בודאי אינו שולט ברוח לכלוא את הרוח כי אינו יודע איזה יכשר ונופח כראוי והוא מנהג טוב ויפה עכ"ל. ושם בראש אפרים ס"ק קנ"ד כ' וז"ל בכנה"ג בהגהות ב"י אות ר"צ כ' וז"ל ועוד שמעתי שעושי הנפיחה הם הקצבים בעצמם שהבהמה שלהם וחששתי אולי אין מכניסין הרוח בריאה בכל יכולתם ומפני זה אף שיהיה נקב לא תבצבץ וכבר ידעת וראית בתשובת מהר"י ב"ר סי' א' שמתרעם הרבה ע"ז וראיתי למחות שלא ינפחו בעלי הדבר כ"א אחרים וכו' עכ"ל וקולא גדולה הוא ואפשר שידע בהם שאינם חשודים וכו' אבל בזמננו שהדור פרוץ מאד בעוה"ר אפי' אם הנופח הוא איש אחר אם בעליו עמו הוא עומד על ימינו לשטנו ואם הנופח או הבודק מעיינין היטב לעמוד על בוריו הוא מדבר אתו קשות ומחוי ליה בישות ואצ"ל אם הבע"ד בעצמו נופח שמכוער הדבר ועל הרוב הם נכנסין לה שתויי יין ואתכשר במשקין דבית מטבחי' וכו' ועיין בבדיקת האחרונים שכ' ג"כ מזה שבעל הבהמה לא יהי' שם בשעת הבדיקה והוא נכון מאד ומיניה לא תזוע עכ"ל

ואיתא בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ח' וז"ל וכמש"כ בספרי פ"ת שעל הרוב הטבחים אשר בהמה להם ופני להבים פניהם מבלבלים דעת הבודק והנופח ולכך תקנו בקהלות קדושים שלא יבוא בעל השור ויעמוד על השור יע"ש. ועיין בס' ישועות יעקב חיו"ד בה' שחיטה סי' א' בפי' הקצר סק"ד וז"ל גם נעשה תקנת הצבור מכל חכמי זמננו ואני הקטן עמהם שלא יעמוד הליווראנט מבשר בעת בדיקת הריאה שלא ישא הבודק פניו חלילה עכ"ל

ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ב סי' מ"ח שכ' לדודו הרה"ג מ' יוסף נאטינזאהן אשר שלח לו בשנת תרי"ב אשר נדפס זה רבות בשנים אשר חכם א' קבץ חתימות גאוני הדור המפורסמים וצדיקי הדור אשר היו לפנינו שבעת שהשו"ב מוציא הריאה לחוץ לא יעמוד בעל השור על שורו והיינו הפאחטיר והבאנקירר וכל מי שיש לו מגע יד באותו שור כי יש לחוש שהשו"ב ישא פנים לזובחי זבח ויקל שלא כדת כאשר נדפס ובא זה כמה שנים ובקש מעכ"ת ממני להדפיסו שנית ולכתוב ג"כ אשר חנן ה' אותי לחזק התקנה הלז וכו' ובאמת תם אני לא אדע מה כחי כי איחל לתת מהודי על זה לאשר ולקיים כל הדברים אשר גדרו גדר כל חכמי לב וכו'. והנה צר לי מאד כי זה המאסף העתיק רק חתימות ידי קודש הגאונים צדיקים וחסידים ולא הודיע טעמם ופלפולם כמ"ש בהתקנה הלז שהמה האריכו בטעמים וראיות ומפני הוצאת הדפוס לא העתיק רק חתימתן וכו' אמרתי מקור חשש זה. דאמרינן בסנהדרין (דכ"ט) גמרו את הדבר היו מכניסין אותן וכו' ופריך בד"ל למאן אילימא לבע"ד וכו' לעולם לבע"ד ור' נחמיה היא דתניא ר"נ אומר כך הי' מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים מכניסין לבע"ד ושומעין דבריהם ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין ופירש"י ור"נ הוא דאמר בשעת משא ומתן מפקי להו לבע"ד. והנה בטעם הדבר לא פי' מפני מה היו מוציאין ולכאורה רציתי לומר דיש חשש שמא ישאו פנים לאחד מבע"ד וה"ה בזה וכו' וגם הרמב"ם פכ"ב מסנהדרין ה"ח ובטוש"ע חו"מ סי' י"ח ס"א העתיקו הדין לענין ד"מ אמנם וכו' אבל בסמ"ע שם סק"א כ' דלכך יוציאו כל אדם לחוץ כדי שלא ידעו הבע"ד מי המזכה מי המחייב וכו'. אמנם האיר ה' עיני וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם פז"ב משנה ז' שכ' גמרו את הדבר היו מכניסין אותם וז"ל הרמב"ם כלומר לבע"ד וזה כי הדיינים אזו ויתנו בדין ובע"ד יוציאו אותם מעליהם אחר ששמעו טענותם והטעם בזה כדי שלא ישאו פנים לא' מבע"ד וכו' הנה זכיתי לראות הדבר מפורש דחשו שמא כשיעמדו לפניהם ישאו להם פנים וא"כ איפוא הדברים ק"ו אם בד"מ דהוא בב"ד ואלהים נצב בעדת אל ובלי ספק הדיינים היו יראים ושלמים בכל המעלות שמנה הרמב"ם בפ"ב מסנהדרין ה"ז שגם ב"ד של שלשה צריכין שיהיו בכל א' מהן שבעה דברים ועיין לח"מ שם וכן הוא בטוש"ע סי' ז' סי"א וכו' ואפ"ה חיישינן לנשיאת פנים מכ"ש בשו"ב שיש לחוש לנשיאת פנים ובפרט בדברים התלוים בסברא ומחלוקת הפוסקים והסרכות נמסרו לבודקים כפי אומנתם וכפי הבנת לבם אם היא סרכא עבה או דקה ובקל יוכל האדם להטות לבבו שזו אינה סרכא גמורה ומתנתקת בגלגול בין אצבעות וכדומה כל שאלות הריאה שהם כהררים התלויים בשערה בנקל יוכל להטות הדין ויחשוב בלבו כי באמת הוא כן ויכול להאכיל טריפות ח"ו לישראל ע"כ נכון שלא יעמוד איש אשר לו שייך העסק כי האדם בהול על ממונו וימהרו על השו"ב שלא יבדקו כ"כ בנחת ובמתינות. ועיין ביו"ד סי' ל"ט סי"ג כמה צריך להיות הבודק מתון בבדיקת הסרכות וא"כ איפוא כמה מכשולים יוכל לצמוח מזה שהוא ישא פנים לבעל השור ויחשוב כי בתום לבבו עושה כן וצד תמימות במקומה עומדת ובאמת לבבו הטעהו וכו'. ומן האמור נתבאר שמה שתקנו הגאונים שלא יעמוד אדם בעת הבדיקה מי שנוגע קצת בדבר היא תקנה מבוארת ומאושרת ואף אם לא ידענו הטעם כל שראינו שהגאונים האלה קימו וקבלו זאת א"כ מי ומי לא יחוש לגזרתם שעלו למערתא דדייני וקבלו ולמערתא דחסידי וקבלו מכ"ש כי ת"ל גליתי הטעם. והנה אין מקום לומר דאולי לא היתה התקנה עולמית שכבר נתברר הדבר כשמש בס' מגיני ארץ שכל תקנה שתקנו גאוני הדור על כל הדורות, תקנו ובפרט דהטעם שתקנו לא נתבטל דאטו אכשורי דרי ואדרבא בזמננו בודאי מהראוי לגדור שכמעט אין עיר שלא יהיה בה ריב וחמס בין השו"ב וכל אחד עוטף כל מה שיכול דברי בוז ונבלה על חבירו וכל מה שיוכל להשניאו בעיני הפאכטיר ולהראות לו שהוא רוצה להכשיר וחבירו שאינו אומן מטריף וע"כ תפוג תורה ותרבה המכשלה ועל כן מאד ראוי לגדור גדר ככל האמור וכו' עיין שם

והנה כדברים האלה כ' גם הגאון מהרש"ק ז"ל בשו"ת טוב טעם ודעת מה"ת מה"ב סי' ק"ז בשנת תרי"ב דבדבר זה כבר התעורר איש אחד ואסף הסכמות וחתימות גאוני קדמאי שבימיו וכולם באו בברית בחותמיהן ותקנו תקנות קבועות לבלתי תת לזובחי זבח הן המה הן משרתיהן אשר לו יד ונגיעה בהזביחה לבלתי עמוד בבדיקת הריאה אך לבעבור כי ספו תמו רוב הגאונים גם העלה נדף ואיננו ובפרוץ הדבר ראינו לחזק את בדקו ולקיים מה שקבלו כבר והביא ג"כ מש"ס סנהדרין הנ"ל מהא דמוציאין לחוץ וכו' ק"ו מממון הקל לאי' ואינו נוגע רק ליחיד חששו חז"ל מכ"ש באיסור נבילה וטריפה החמור ונוגע לרבים שח"ו לעמוד כל הנוגע בזה בשעה שהשו"ב נושאים ונותנים בדבר בינה לבין עצמם ולא יהי' בבדיקת הריאה רק הנופח הריאה הוא ולא אחר והעובר ע"ז אם הז"ץ ודומה לו ואינו רוצה לצאת לא יתחילו השו"ב לבדוק הריאה בשום אופן ואם השו"ב עובר ע"ז שחיטתו אסורה כדין חשוד לאו"ד והשומע ינעם