תירוש ויצהר (שו"ת) מג

אברהם הובא בשו"ת ארץ צבי חאו"ח סי' ב'. וקושית האבני מילואים שהובא שם ואכ"מ. וא"כ י"ל דסברתו של הקרבן ראשית הוא רק למ"ד דסובר מללה"נ מותר לכתחילה ואז לא חיישינן למצהב"ע אבל רבא דאמר אזוא"ז יצא אפשר דסובר דרק בדיעבד מללה"נ וא"כ עכ"פ הוי לכתחילה מצהב"ע. אבל שמואל אפשר דסובר מללה"נ אפילו לכתחילה וליכא למימר מצהב"ע. ויש הרבה לדבר בזה בדקדוקים בר"ה (דף כ"ח) דבשלמים נקיט רבא לשון דיעבד ובשופר של ע"ז לכתחילה לא יתקע ורק בדיעבד אם תקע יצא ועיי"ש בהר"ן לא יתקע משום דמאיס ובמודר הנאה איתא מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה עיי"ש

ואשר הקשה כ"ת על הרה"ג מקארלסרוה מתוס' גיטין (דף נ"ה) דר' יהודה סובר מצהב"ע יצא הנה לא עליו תלונתו רק גם על תירוץ הרה"ג חתנו של הגאון נוב"י בסוף שו"ת נוב"י מה"ק שמתרץ ג"כ סוגיות הללו בדקדוק דבגיטין קאי לשמואל דל"ל מצהב"ע ובברכות קאי לר' יהודה דאית לי' מצהב"ע בנדרים (דף י') עיי"ש. ויותר חזיתי לחותני זקיני הגה"ק מופת ויחיד דורו מו"ה ישראל יונה לנדא הלוי אבד"ק קעמפנא זי"ע בס' מעון הברכות בברכות (דף מ"ח ע"א) שמתרץ סוגית הש"ס ברכות וגיטין ג"כ בדרך זה דבגיטין קאי לשמואל דל"ל מצהב"ע ובברכות קאי לר"י דסובר מצהב"ע ומראה לדעת בפלפול עצום דר' יהודה חייש גם במצוה דרבנן למצהב"ע ומביא ראי' מהא דסובר ר"י בשלמים לא יצא אף דאית לי' בשופר של ע"ז יצא דמללה"נ מ"מ בשופר של שלמים הוי מטעם מצהב"ע ואף בתקיעות דרבנן ומתרץ בזה קושית התוס' בר"ה בסתירות ר"י ומסיק דבאמת סובר ר' יהודה מללה"נ עיי"ש בדבריו כי נעמו. אבל באמת קשה מתוס' גיטין הנ"ל ובאמת קשה על גוף הגמרא דאיך מקשינן מצהב"ע לר' יהודה דלא חייש למצהב"ע כמש"כ בתוס' גיטין. אכן האמת הוא כמש"כ בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' ל"ה לסתור תירוצו של שו"ת בן יהודה סי' י"ח בסוגית הגמ' דברכות וגיטין וז"ל הנה באמת הנוב"י קמא בסופו תשובה לחתנו ז"ל במח"כ כי רבה שגגה יצא מלפניו דנקיט לשון ש"ס מצהב"ע כפשוטן דכוונת המקשן מצהב"ע ולא יצא כהא דר"פ לה"ג אבל אינו כן מה למצהב"ע אם יצא או לא להתם שם מקשה ומפרק היכי עביד הכי ר"א והרי אסור לשחרר ומתרץ מצוה שאני והדר מקשה והא מצהב"ע הוא היינו איך שרי לעשות כן משום מצוה ואיך עביד ר"א הכי וגם אם מצהב"ע בדיעבד יצא מ"מ איסורא איכא כל שאין המצוה דוחה העבירה ומתרץ דמצוה דרבים שאני דיש בכחה לדחות איסור דלעולם בהם תעבודו ולנוב"י אהבתו לחתנו ז"ל קלקלה השורה וכו' עיי"ש

אשר חידש כ"ת דיש ג' אופנים במצהב"ע דהיכא שכבר כלתה העבירה כסברת תוס' בסוכה (ד"ל) כ"ע לא חיישי למצוה הבאה בעבירה והיכא דהאיסור נעשה מכבר ובכ"ז אינו קונה הלולב אלא ע"י עשיית המצוה בשינוי השם שלו דהאיסור נגמר בעידן עשיית המצוה בזה יש פלוגתא ור' יהודה לא חייש כתוס' גיטין (דף נ"ה). והיכא דעצם האיסור מתחילה ועד סוף נעשית ונגמרת בעידן המצוה כמו שופר של שלמים בזה כ"ע מודים דחיישינן למצוה הבאה בעבירה ואף מה"ת וראי' לזה מקושית התוס' בסוכה שם ממצה של טבל דל"ל קרא תיפוק לי' דמצוה הבאה בעבירה והרי בתוס' סוכה (דף ט') מבואר דמצוה הבאה בעבירה דרבנן. א"ו דבמצה של טבל דבעידן המצוה נעשית העבירה לכ"ע מצוה הבאה בעבירה מה"ת. ובזה מתרץ מעכ"ת קושית אביו הרה"ג זצ"ל על תוס' גיטין דר"י לא חייש למצוה הבאה בעבירה ולמה אין יוצאין לדידי' בשופר ש"ש דשאני שופר ש"ש דבעידן דעביד מצוה נעשית העבירה של איסור מעילה עכת"ד. הנה אם כי דבריו בהשכל נאמרים אבל אנכי לא כן עמדי. ומצאתי שכוונתי לסברת ש"ב הג"מ צ"ה תאומים שהובא בשו"ת דבר משה מה"ק סי' ק' דמצוה הבאה בעבירה לא שייך רק היכא דהעבירה מצד עצמה היא עבירה בלא המצוה כגון גזל ואשירה אבל היכא דאין העבירה באה רק מצד המצוה ולולא קיום המצוה לא הי' שם עבירה בכה"ג לא חשיב מצהב"ע דהאיך אפשר לתפוס החבל בתרין ראשין לומר דהוי מצוה הבאה בעבירה ולא יצא דהרי אי אמרת דלא יצא ממילא דאין כאן עבירה כלל דהא העבירה בקיום המצוה תלי' ואם אתה מחשבו למצוה הבאה בעבירה בע"כ אתה אומר שיצא המצוה עיי"ש. ועפי"ז תירצתי סוגית הש"ס הנ"ל מברכות לגיטין דהנה יש לדקדק דבברכות איתא לדבר מצוה שאני א"כ משמע דהשיחרור הי' בדבר אחר לצורך המצוה וא"כ העבירה הוא אף בלא קיום המצוה ממילא מקשה הגמ' מצוה הבאה בעבירה הוא. אבל בגיטין איתא מצוה שאני דמשמע שהי' השיחרור בגוף המצוה ע"ד דאיתא בכתובות ובשו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ט' דבדיעבד שקראו רבו לתורה זה שיחרורו וכאן ג"כ משמע לשון מצוה שאני שהי' באופן זה ע"ד דמבואר בהרא"ש מגילה דר"א הי' צריך לשחרר העבד לקריאת פרשת זכור א"כ העבירה הוא רק ע"י קיום המצוה ממילא הוי מצהב"ע והבן. וכעין סברא זו ראיתי בס' דברי יוסף פרשת בראשית שמתרץ קושית התוס' סוכה (דף ל') ל"ל לכם להוציא את הגזול תיפוק לי' מצוה הבאה בעבירה ותי' דהנה לכאורה אם שייך עשה דוחה ל"ת לא אמרינן מצוה הבאה בעבירה דהא העבירה נדחית אכן זה דוקא אם הוא בעידנא אבל אם עובר על הל"ת קודם קיום המצוה הו"ל מצוה הבאה בעבירה וא"כ אי לא כתיב לכם הוי ידעינן דבאתרוג הגזול אינו יוצא משום מצוה הבאה בעבירה אכן זה רק אם כבר גזלו ועתה בא לצאת בו אבל אם מגביה אתרוג של חבירו לקנותו בהגבהה זו ולגזלו ומכוין ג"כ לצאת בהגבהה זו ידי חובת מצוה שא"צ רק הגבהה א"כ בעידן דגזלו מקיים המצוה דבהגבהה זו עושה מצוה וגם עבירה והו"א עשה דוחה ל"ת ואין כאן מצוה הבאה בעבירה ולכך כתיב לכם דבשעת לקיחה יהי' שלו עיי"ש. וקושית אביו הג' ז"ל מיושב כמו שכתבתי לעיל וקושיתו במצה של טבל מתוס' סוכה (דף ט') ועיי"ש במהרש"א ובס' עטרת זקנים סוכה (ד"ל) דמתרץ קושית המהרש"א ז"ל בסברא ישרה. ובמקום אחר ישבתי בזה שיטת הרמב"ם ז"ל דסובר אין יוצאין במצה של טבל אף דהוא סובר דלא כר"ש וסובר דאיסור חל על איסור וקשה מש"ס פסחים (דף ל"ה). אכן להנ"ל מיושב דתוס' הקשו במצה של טבל תיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה ול"ל קרא, אכן י"ל דר"ש בפסחים (דף ל"ה) סובר מצוה הבאה בעבירה דרבנן כתוס' סוכה (דף ט') אבל להרמב"ם דמצהב"ע דאורייתא א"כ אין יוצאין במצה ש"ט משום מצהב"ע ואכ"מ להאריך ועיין בקונטרסי דברי השירה אות ח': הנני ידידו סימן יח

ב"ה יום ג' תולדות התרמ"ו לפ"ק קראסגיבראד

לכבוד ידידי וחביבי הרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה חיים קופמאן שי' הכהן אוטרמן אבד"ק ראציונז

אחר דרך מבוא השלום מכתבו הגיעני ושמחתי להקשיב משלומו הטוב. ואשר דרש ממני לבאר לו ענין התקנות בסדר בדיקת הריאה שתקנתי בעירי ת"ל הנני לעשות רצונו החביב לי מאוד. ולמען תוה"ק ומצות הבורא ית"ש אשלח לו העתק מתקנות אלה. וזה החלי. הנה בדבר אשר לא יעמוד בעל השור בעת הבדיקה כן מבואר בספר