תירוש ויצהר (שו"ת) מא

שנדפס בשמי בס' ת"ת וכאשר ימצא תורף דברי משם גם בקונטרסי דברי השירה הנדפס בסו"ס שירת ישראל לחמי זקיני הגאון הקדוש מאורן של ישראל ר' ישראל יונה הלוי לנדא ז"ל אבד"ק קעמפנא אשר הנני שולח לכתה"ר שם הבאתי ראי' דשמואל סובר מלה"נ ור"י מללה"נ. אכן כל זאת לשיטת הבעה"מ בר"ה (דף כ"ח) דהא דאמר רבא אחד זה וא"ז יצא היינו דרבא מפרש דברי ר' יהודה דר"י סובר אזוא"ז יצא וא"כ סובר ר"י אליבא דמסקנא מללה"נ. אבל לשיטת התוס' שם סובר ר"י מלה"נ א"כ ליתא לדברי שם. ובמקום אחר כתבתי להוכיח להיפך דשמואל סובר מללה"נ. וכאשר אבאר. דהנה איתא בשבת (דף כ"א ע"א) אר"ה פתילות ושמנים וכו' אין מדליקין בהן בחנוכה וכו' ואמרי לה אמר ר"ז אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה וכו' והקשה הפ"י דלמה אוסר ר"ה בנ"ח בשמן של תרומה טמאה הא דולק יפה ולא שייך בזה כבתה זקוק לה. גם מקשים המפרשים למה לרב מדליקין בכל השמנים הא בשמן שריפה כתותי מיכתת שיעורי'. עי' בשו"ת זקני הגאון הקדוש רשכבה"ג ז"ל בשער אפרים סי' ל"ח [ובמקום אחר תירצתי עפ"י ש"ס עירובין (דף פ') עושה לחי אשירה ובתוס' שם כ' אע"ג דלחי נמי בעי שיעור גובה ורוחב וכו' מ"מ כיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו בו עיי"ש ובס' שעה"מ פ"ד מה' גירושין. וא"כ י"ל דגם בנ"ח בעינן שיעור זוטא דאף שהדליקו בביהמ"ק רביעית הלוג עכ"ז יכולין לעשות פתילות דקות ודי בשמן כל דהו ולא שייך בזה כמ"ש. גם יש ליישב עפ"י סברת הב"י הובא בטו"ז או"ח סי' שס"ג דטעמא דכמ"ש לפי שעומד לשריפה וכיון דאפשר שישרף ויעשה אפר אם גבלו ועשה ממנו עמוד מהני משום לחי עיי"ש בישוב קושית התוס' עירובין הנ"ל ועיי"ש קושי' הטו"ז ממשנה סוף תמורה ובישוע"י שם. ועיין בס' המקנה כלל מ"ח פ"א מס' דברי ירמיה על הרמב"ם שמביא המאירי כ' דלדעת רדב"ז הפי' כמ"ש דהוה כמו שאינו כלל בעולם ולרבינו הפי' כמ"ש והוי כעפר והיכא דעפר מהני לא שייך כתותי מ"ש ועיי"ש מה שהקשה במקנה על ס' יריעת שלמה בהא דסכין של שחיטה דגם מאפר כשר. וא"כ י"ל כסברא זאת גם בנ"ח כיון דיוכל להדליק גם במין עפר ושעוה ועץ א"כ לא שייך כמ"ש דעכ"פ דולק הוא באיזה מין שיהי' והבן. ועיין במקנה כלל מ"ח סוף פ"ב מס' דברי חיים עיי"ש. שוב מצאתי שם במקנה כלל כ"ב פרט יו"ד בזה. גם יש ליישב עפ"י סברת הה"מ פ"ח מה' לולב דמה שכ' הרמב"ם פ"ד מיבום דסנדל של ע"ז אם חלץ בו יצא דלא דמי ללולב ושופר שיש להם שיעור קצוב וכיון דעומד לשריפה כמ"ש וחסר משיעור הקצוב אבל לסנדל דחליצה דל"ל שיעור קצוב אלא הגדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ונהי דבעי שיהא חופה רוב רגלו כיון שהרי אני רואה שהוא חופה ואין לנו בו שיעור קצוב לא אמרינן כמ"ש עיי"ש וא"כ כיון דבנ"ח ג"כ תלוי' בנרות אם דקות די מעט שמן ואם עבות בעינן הרבה שמן לכך לא שייך כ"ש כיון שאין שיעור קצוב והבן] והנה ראיתי בישועת יעקב או"ח סי' תרע"ג וז"ל אמנם אחר העיון דברי זקיני הש"א אינם נכונים כיון דעיקר דבעי שיעור לנ"ח היינו שידליק השמן זמן כזה א"כ מה בכך דעומד לשריפה כיון שיש בו כשיעור הדולק זמן כזה סגי. ואינו דומה לש"ד דבעי שיעור. ואני תמה על הגאון שדמה ענינים נפרדים עכ"ל. ועיין לידי"נ ש"ב מחו' בשו"ת בשמים ראש סי' מ"ה. אכן נלענ"ד דזה דוקא אם נאמר כבתה אין זקוק לה וא"כ אף דהוי כנשרף הכל בפעם אחד כיון דעומד לשריפה מ"מ בין כך יצא י"ח נר חנוכה. אבל אם נאמר כבתה זקוק לה א"כ בעינן שיעור באריכות והמשך זמן ושוב הוי כתותי מ"ש והוי ככבתה כיון דכשרוף דמי וכמו דכבר נשרף דמי. וא"כ ניחא הכל דבאמת לרב דסובר כבתה אין זקוק לה שפיר מדליקין גם בשמן שריפה ולא הוי מכתת שיעורי' כתי' הישוע"י אבל לר"ה דסובר כבתה זקוק לה שפיר אין מדליקין בשמן שריפה אף שדולק יפה כיון דהוי כתותי מ"ש כנ"ל. והבן

אכן עוד יש ליישב שני הקושיות גם יחד בהקדם מה דכתבו האחרונים דלא שייך כתותי מ"ש דהא הואיל ואי בעי מיתשל עליה. אכן אכתי קשה דאי מיתשל עליה יהי' הדרא לטיבלה וטבל אסור בהנאה אכן קיי"ל מללה"נ ועיין בזה בפתיחה נס' ים התלמוד למס' ב"ק לש"ב הגאון מט"ג זי"ע. והנה רב מצינו דאית ליה מללה"נ עפימש"כ בספר שבט שמעון (דקכ"א ע"ב) בסוגיא דקתא דמגלא דפלוגתא דרבא ור"י בר"ה (ד' כ"ח) במלה"נ או ללה"נ תליא בגורם לממון. דהא הראשונים הקשו איך אמרינן מללה"נ הלא מקבלים שכר על כל מצוה ותירצו דבאיסורי הנאה אסור דוקא אם נהנין מגוף הא"ה אבל גרמא בעלמא מותר והשכר רק גרמא האיסור הנאה גורם שמקבלים שכר. וי"ל דבזה גופי' פליגי דר"י סובר הא מקבלים שכר על המצוה וסובר כר"ש דגורם לממון כממון דמי וכן בא"ה גרמא אסור ורבא סובר כרבנן דר"ש דגורם לממון לאו כממון דמי וכתי' הראשונים דהשכר הוי רק גרמא בעלמא ובזה מתרץ שם כמה קושיות עיי"ש

והנה ידוע דלדעת הבעה"ת והראב"ד ז"ל מאן דדאין דינא דגרמי סובר דבר הגורם לממון כממון דמי ועיין בזה בספר מלא הרועים מערכת גורם לממון אות ח' ועיין בש"ס בכורות (דכ"ז) דר' אילעא אמר רב מוקי מתניתין בשנשא ונתן ביד משמע דס"ל כרבנן דלא דאין דינא דגרמי ועיין במלא הרועים בסוגיא דגרמי אות יו"ד י"א ושם אות כ"ה מתרץ קושית התוס' שבועות (דכ"ה ע"א) ד"ה רב דאמר כר"ע שהקשה הר' עזרא הנביא דרב ס"ל דדרשינן ריבויי ומיעוטי ובב"ק (דף צ"ו) סובר עבדי כמקרקע דאין נגזלת וע"כ דריש כללי ופרטי ותי' דטעמא דר"א בב"ק (דף קי"ז ע"ב) ובשבועות (דף ל"ז ע"ב) דסובר קרקע נגזלת דדריש ריבויי ומיעוטי וס"ל דלא ממעט אלא שטרות הוא משום דס"ל גרמי חייב וכ"כ בתוס' שבועות שם וראייתם לפי מה דמסיק שם ר"י דלענין השבון ממעט שטרות ואי ס"ל גרמא פטור מה שייך למעוטי שטרות הא אפי' שרפן פטור ועיי"ש אבל אי גרמי פטור מדאורייתא אין למעט שטרות כקושית התוס' דתיפוק ליה דאפי' שרפן פטור וא"כ רב לשיטתו דס"ל גרמי פטור כנ"ל [ואף אם נאמר דיש לכאורה ראי' דרב דאין דינא דגרמי מהך דב"ב (דף צ"ג ע"ב) דאמר ר' חנינא קטוספאה הבורר צרורות מגרנו חייב והוא משום גרמי אף דהתם גרס רבה בביצה גרס רב וכן בהרא"ש ורי"ף בב"ב שם אך ברשב"ם כתב שם די"ל דמדינא חייב אך הרא"ש סובר מטעם גרמי ומוכח דס"ל לרב גרמי חייב וע"כ אי אפשר לגרוס רבה דהא מבואר בב"ק (דף קי"ז) דרבה דאין דינא דגרמי מ"מ י"ל אליבא דרב דהאי דב"ב דוקא מדרבנן כמו לר"מ בתוס' ב"ק (דף ק') עיי"ש]. וא"כ אף אי דריש בריבויי ומיעוטי אין למעט שטרות דתיפוק לי' אפילו שרפן. וע"כ דקאי אקרקעות והה"ד עבדים שהוקשו לקרקעות עיי"ש. וא"כ ע"כ סובר רב מללה"נ כסברת הש"ש הנ"ל. אבל ר"ה דסובר כר' אלעזר בעירובין (דף למ"ד) דהאוסר ע"ע ככר אין מערבין בו ומקשים שם בתוס' הא אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות ללה"נ אכן באמת י"ל דר"ה סובר מלה"נ ומכאן באמת ראי' לשיטה זו ולתרץ קושית התוס' בעירובין שם כיון דחזינן דר"ה סובר אין מדליקין וקשה הא בשמן שריפה יהי' מותר להדליק כיון דדולק יפה. וע"כ צריך לתרץ משום דכתותי מ"ש לכן אין מדליקין ואי דנימא הואיל א"כ יחזור לטיבלה ואסור בהנאה ומצות ליהנות ניתנו. אבל רב דסובר מללה"נ כמבואר לעיל הוא יתרץ שם בעירובין כתירוץ התוס' ולכך באמת מדליקין בשמן שריפה ולא קשה הא כמ"ש כיון ששייך לומר הואיל כי באם יחזור לטיבלה הא מללה"נ והבן: