תירוש ויצהר (שו"ת) ג

לי גדר, בל"נ, אשר בכמה הלכתות מיוחדות בש"ע, לא אומר פס"ד והוראה מבלי להביט בש"ע, ואף אם השאלה יבוא לפני ואביט בש"ע, ושוב אחר חצי שעה יבוא שואל אחר באותה שאלה עצמה שהוריתי, עכ"ז מחויב אני שוב שנית לפתוח הש"ע, כמו בהלכות פסח, נדה, ועוד איזה הלכתות מיוחדות, וגם עשיתי כצוואת ש"ב הנאון מליסא ז"ל (אות ז') שמקבלים ע"ע בין לדין ובין לטעות וכו' כמבואר בהקדמתי לס' פינות הבית באריכות ע"ש

ואל המעיין אשימה התנצלותי בל יאשימני ח"ו טעיתי לפרקים, יען מצודת השגיאה פרוסה, ובפרט לאנוש כערכי אשר לימודי הי' בעוה"ר מתוך צער יסורים ודוחק פרנסה, ושמעתא צריכא צילותא כיומא דאסתנא (מגילה כ"ח:), ואבנתא דליבא בכיסא תליא מילתא

וכצאת ספרי לאור עולם אפרוש את כפי לאל גומר עלי אברכהו מקרב ולב עמוק, רוחי נמלאה רגשי קודש שפתי נעות וקולי לא ישמע כי בלשוני אין מלה ודברי לעו להביע די תודה על כל תגמולוהי והביאני עד הלום, וגלי הזמן אשר יהמו יחמרו סביבותי והתיצבו כמו נד למורי ורוב הרפתקאות דעדו צלי בעוה"ר ועצרו בעדי לשום עין חודרת צל ספרי, ומה גם על אשר השבתי ותדשתי בילדותי טדם נתקו כפות רגליו מבית הדפופ, ולא יכולתי לשית עליו נוספות ולהרחיב פארותיו כאשר הי' עם לבבי, ואקוה לד' כי האנשים אשר רוח חכמה נוססה בם, ואשר לא אל נתיב הקנאה והתחרות יסבו בלכתן, נעימות ידברו

ואליכם אישים הוגי תורה אקרא, שמעוני וישמע ד' לכם, אל תדברו דופי או דברי לצון והיתול נגד ספרי, ולא אהי' ח"ו כגורם ללה"ר, ובגמ' (ערכין דט"ו) תנא דבי ר' ישמעאל כל המספר לה"ר מגדיל עונות כננד ג' עבירות ע"ז וג"ע ושפ"ד, כתיב הכא לשון מדברת גדולות וכו' ע"ה, ובאבות דר"ג (פכ"ו, ופכ"ט) איסי בן יהודה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים בלא זמנן לא מפני וכו' ולא מפני וכו' אלא מפני שהן בוזין בעצמן ע"ש סי' הבנ"י, וי"ל הכונה ע"ד שא' בס' אמת ליעקב להג' מליסא פי' גמ' (שבת דל"ד) ת"ח לא כ"ש, דע"י שיפרכסו זא"ז למען הרבות חמדת התורה וכו' יתרבה כבוד התורה ויגיע לחלקו יותר, ואם להיפך בוזין בעצמן והבן. ואני רק לאנשים אשר כגילי, חברים המקשיבים לקולי, ותלמידיי אשר סביב לשלחני תלי"ש הו"ל ספרי, ואם באיזה ענינים מצאתי שכבר הובא כדברי באיזה ספר, שמחתי יותר שכונתי לדעת הגדול, וא' מגאוני הדור אמר, שבאם הוא מצא את אשר חידש, בספר שכבר נדפס, הי' שמח, וזה הי' לו לסימן אשר חידושיו המה בדרך הישר, כי בדרך הישר הולכים ונוסעים עוד הרבה אנשים, ובדרך עקום אין מוצאים עוד הולכי דרכים, והוא תוהו לא דרך

ועתה דלו עיני למרום וממגינת לבי אקרא ואתנפל לפני ד' כי ירביצני בנאות המנוחה וההשקט על מבועי התורה והיראה ויתן כח ליעף, כי באו ימי הזקנה ושיבה ת"ל, ועוד אזכה להו"ל ספריי הכתובים עמדי, ה"ה על פרשיות התורה בשם "אמרי יחזקאל", ועל ההפטרות בשם "מעט צרי" על ג"כ, תהלים, על כל הש"ס, וע"י, על הגש"פ פרקי אבות, על המועדים, פסח, שבועות, ר"ה, יוה"כ, סוכות, גם על חנוכה, ופורים. ות"ב, שו"ת מהד"ת, ופירושי כל פסקי מהר"ם ריקאנטי, וספר הכללים על סוגיות הש"ס. על דרושים, וכמעט כולם ת"ל מסודרים לדפוס, וזכות אבותי הגה"ק יעמוד לי

דברי הכותב נותן הודאה לשעבר, ומתחנן על העתיד, ונזכה בקרוב בבנין אריאל, ובמהרה יקבץ פזורי ישראל, יבוא נא המבשר טוב משמיע, משיח צדקינו יבא ויגיע, ובזמירות נריע: הכו"ח כחצות הלילה אור יום ד' חיי י"ט מרחשון שנת תרצ"ז לפ"ק

צבי יחזקאל מיכלזאהן, בלאאמו"ר המנוח מ' אברהם חיים זצ"ל כעת בועד הרבנים דפה ווארשא.

ובשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב (סי' כ') כ' וז"ל, שמעתי מאמ"ה (הוא זקני החכם צבי זצ"ל) בשם גדול הוא בעל ספר חלקת מחוקק ז"ל שאין אדם רשאי להורות עד שיהא בכחו לעקור ולמחוק סעיף מן הש"ע וכו' אך ח"ו להקל בפסק הש"ע ולבלתי סור ממנו ימין ושמאל, כי לשמים שיאו ובכח התורה והפלפול וגבורה של תורה יחזור ויתקן מה שחשב לעקור ולמחוק ולהעמיד הדת על תלה ויהי' כסותר ע"מ לבנות לאמיתה של תורה, ועי' בקונטריסי אקדמות מילין די"ד בראש ס' דברי גדורים באריכות

סיפר לי המופלג, וו"ח מ' עזריאל לעווי מקאסניטין נ"י אשר אביו הרה"ג ר' יעקב אהרן אבד"ק הנ"ל קיבל היתר הוראה מאת הגה"ק בעל אבני נזר זצ"ל, ושאל אותו אז, מאיזה ספר הנך רגיל להורות אם מהפמ"ג או מהרב מליסא והשיב אביו כהרב מליסא, יען שהוא אומר הלכה ברורה, והפרמ"ג מניח בצ"ע, וההכרח להכניס א"ע בדין, וא' הגה"ק הנ"ל בשם חותנו הק' אדמו"ר מקאצק זצ"ל שאמר, הטועה בפרמ"ג כטועה בדבר משנה, כי הראשונים המה עתה כדבר כדבר משנה, וסיים, אינני אומר לך דעה אחר מי תפסוק, ותוכל להורות כמו שתרצה, רק הנני אומר לך שמי שאיננו יודע באיזה דין את דעת הפרמ"ג בזה, ויוכל להיות שאם הי' יודע מהפמ"ג הי' פוסק כדעתו, אז הוי כטועה בדבר משנה עכ"ל

בהיותי בקרלסבאד בפרוץ המלחמה, הי' שם בין הפליטים מקראקא י"נ הגאון מ' יצחק כ"ץ ראפפורט ז"ל (חתן דמו"ר הגה"ק מביאלא), וסיפר לי אשר מונח תח"י מכתב כתי"ק ר"ש קרוגר זצ"ל מבראד שכ' אל אביו הגאון ר' שבתי רפ"פ ז"ל אבד"ק דאמבראווא, שביקש ע"י מכתב מהגרש"ק שישלח לו היתר הוראה כי הכירו כבר פא"פ בהוראה והשיב לו רש"ק במכתב וזה תוכנו: הנה השגתי מכתב מהרה"צ ר"מ מפרימישלאן שכותב אלי, הייתי אתמול בשמים וראיתי על כ"ת קטרוג גדול איך שהוא נותן היתר הוראות בנקל לכל דורש, ונגזר עליו מיתה ח"ו, ואנכי המלצתי עליו ואמרתי כי אפעול אצל כ"ת שלא ימהר עוד לתת סמיכה, ואם אמנם אינני מאמין כ"כ בדבריו עכ"ז למיחש מיבעי, ע"כ קשה עלי לתת היתר הוראות, רק אדעתא דגברא רבא כמוהו לא עשיתי גדר כי הוא בודאי יורה יורה ידין ידין וכו', ע"כ תוכן המכתב ולא הלשון ממש. כי המכתב השאיר בביתו בקראקא

וכבר נודע מ"ש הנוב"י זצ"ל בהק' בח"ב וז"ל, טרם אכלה לדבר, אבקש מרב וחבר, עלי לא יסמוך, כי אינני מוסמך, ובפרט שהרבה תשובות, מילדותי כתובות. ובאתי רק כמזכיר והקורא יבין ויכיר, ואם הדברים נכוחים, יקבלו כעולת מחים עכל"ק, ואם גאון הגאונים, אדם גדול בענקים כותב כן. מכ"ש פעוט כמוני זבוב קצוץ כנפים מה נעני אבתרי', ועי' הק' שו"ת פרי השדה מיד"נ הגאון זצ"ל.