תירוש ויצהר (שו"ת) שפה

לכאורה הלשון ודיו מיותר אכן כנ"ל דיו בכל הכונות ע"י האונס. ועי' בס' אהל אלימלך. ובס' דבש וחלב ר"פ ויקהל. וראיתי בס' בית רבי דפ"ט דהרב מלאדי זצ"ל אכל בעיוה"כ בשתי ידיו: אביכם הדו"ש. סימן ריז

ב"ה אדר"ח אדר"ש תרג"ז פלונסק

לכבוד י"נ ש"ב ומחו' הרב הגאון וכו' מ' פנחס הלוי איש הורוויץ נ"י אבד"ק בראדשין

בהמשך לתשובתי לכ"ת [בשו"ת בית יחזקאל סי' י'] ע"ד שאלתו בגמ' ברכות (דל"ד ע"ב) וא' ר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם תלונות שנא' (דניאל ו') וכוין פתיחן ליה בעליתיה וגו' דלכאור' אין אנו נוהגין כן. גם אני כבר עמדתי בזה. ומצאתי שכבר מדובר בזה בס' בית מאיר הל' תפלה (סי' צ' סעי' ד') צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן זה מגמ' ברכות (צ"ד) ארחב"א וכו' יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות שנא' וכוין פתיחין ליה לקבל ירושלים. ומעולם תמהתי על מנהגינו ממש בכל תפוצות ישראל שאין חלונות פתוחין בבהכ"נ כי סתומים המה במחיצות זכוכית וכי זה פתוח מקרי. הן אמת דלתר"י דיהבו הטעם מפני שע"י ראיית האור תתיישב דעתו יותר ויוכל לכוון כראוי י"ל שאין קפידא במחיצה דזכוכית שהרי יש אורה הרבה. אבל לא נראה הכי מכל הפוסקים שהקפידו שיהיו החלונות לאותו רוח שיתפלל והיינו ע"פ טעם רש"י שהחלונות גורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמיא ולבו נכנע לטעם זה משמע כפשטיה דקרא פתיחן ליה ממש. וביותר בזוהר פ' בשלח (דנ"ט ע"ב) בשם רעי"מ משמע ודאי פתיחן ממש דז"ל וההוא בי מקדשא איצטריך דליהוי ביה חלונות דכתיב וכוין פתיחין כגונא דלעילא וע"ד משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ואי תימא אפילו בחקלא בגין דרוחא ליהוי סליק לאו הכי דהא אנן צריכין בית וליכא לאשתכחא ביה לתתא כגונא דבית עלאה וכו' ואי תימא הא כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה (והוא קושי' תוס') שאני יצחק דמלה אחרא הוי ביה מה דלא הוי בכל עלמא וכו' דודאי בשדה אחר הוי מצלי (והיינו כתירוץ תוס' א') נשמע מיניה טעם אחר. וגם ודאי נשמע מיניה לטעמו ומקושיתו ואי תימא אפילו בחקלא נמי דבעינן פתוח כמשמעו בלא שום מחיצה. וא"כ התמי' קיימת במנהגינו. שוב ראיתי בס' נזירת שמשון (סי' צ') שכ' בלשון זה ומשמע בזוהר בשלח עמוד ק"ה דלא יעמוד נגד חלון שהוא פתוח ויתפלל רק שיהי' סתום בזכוכית או יעמוד קצת רחוק מהחלון והמה דברים מותמהים. אמנם מצאתי בכ"מ (פ"ה מה' תפלה) שכ' וכתב רבינו בתשובה שבתי כנסיות ומקומות המיוחדים לתפלת הציבור אין להצריך בהם חלונות. ומ"ש אל יתפלל אלא בבית שיש בו חלונות היינו יחיד המתפלל בביתו כמו שהי' עושה דניאל עכ"ל ונראה ברור שהרמב"ם משיג נמי הטעם של הזוהר ומחלק בין מקום תפלת צבור משום דכל בי עשרה שכינתא שרי' ודו"ק, ונראה שעל פיו הוקבע מנהגינו שפיר ומן התימא אצלי מן הב"י שמשמיטו בהב"י ובש"ע

והנה בהרמב"ם (פ"ה מה' תפלה ה"ו) ובש"ע (סי' צ' ס"ד) כ' וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים. כדי להתפלל כנגדו וכו' ע"ש. ובגמ' ברכות (דל"א ע"א) לא הזכיר נגד ירושלים ע"ש. ולדעתי באם יש חלונות אף שסתומים עם זכוכית שפיר דמי. כי כן לשון הגמ' (דף ל"ד) אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות שנא' וכוין פתיחן וגו'. ואם ע"י שסתומים בזכוכית בל יתפלל. הוי לגמ' לומר אלא בבית שיש חלונות פתוחין. וגם מרש"י משמע כן. שכ' חלונות שגורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע. א"כ גם ע"י זכוכית מסתכל כלפי שמים. וגם מרבינו יונה (שהביא הבית מאיר לעיל) משמע כן שכ' וז"ל בבית שיש בו חלונות וכו' אפשר לומר שהטעם הזה מפני שע"י ראיית האור תתיישב דעתו יותר ויוכל לכוין כראוי וכו' (לענין נגד מזרח) וא"כ באם יש חלונות הוי ראיית האור אף ע"י הזכוכית. ומה גם כי לישנא דאינשי הוא שבונים בית ופותחין בו חלונות. ואין הכוונה דוקא שהחלונות פתוחים. ואינם סתומים עם הזכוכית. רק שפותחין חלונות בהכתלים. אף שנסתמו עם זכוכית. כמו בנזקי שכנים (ב"ב דנ"ט) ובטוש"ע (חו"מ סי' קנ"ד) לא יפתח אדם חלונותיו לחצר וכו'. היינו שפותח בכתלו חלון אף שנסתם עם זכוכית הוי פותח חלונות

שוב ראיתי בס' ברכת אהרן שפי' הא דר"י שע"י ראיית האור. כי החושך מוליד עצבות. והאור משמח. והתפלה צריכה להיות מתוך שמחה כחז"ל לעיל (דל"א). ובילקוט (תהלים ק') עבדו את ה' בשמחה כשתהא עומד להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה עובד לאלהים שאין כיוצא בו ע"ש. וזה יוכל להיות גם בסתום בזכוכית. ועד"ז פירשתי בתהלים (צ"ז, י"א י"ב) אור וגו' ולישרי לב שמחה שמחו וגו' והודו והבן

ובחידושי עה"ת פ' עקב כתבתי לפרש בגמ' ברכות (כ"ח) וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ע"ד שיסופר בס' מקור ברוך דף תת"ל כי הקבלן המפורסם הגביר האדיר מ' שמואל פאליאקאוו ממאסקווא. אחר אשר בנה מסילות ברזל רבות וגדולות במדינה. ועי"ז הפיק רצון משר הדרכים. והשר הללו ושבחו לפני הקיסר אלכסנדר השני ויהי כאשר שמע הקיסר את ההלל הגדול אשר קרא השר על הג' פאליאקאוו. אמר להכיר אותו פנים. ויפקוד על השר להציגו לפניו. וכאשר עמד פאליאקאוו לפני הקיסר. ואחרי אשר ענה תשובות כהלכה על שאלות הקיסר בנוגע להמלאכות שקיבל עליו למלאות. ויסדר תשובותיו דבר דבר על אופניו. אחרי כן שאל אותו הקיסר בזה הלשון: האם כבר הזמן מאז פגע בך כוכב ההצלחה ? ועד ארגיעה חשב פאליאקאוו ויוציא מצלחת בגדו את מורה השעות והציץ בו. ויען להקיסר תשובה קצרה ונמרצה: אך כעשרת רגעים הוד מלכות! ויתפלא הקיסר ויאמר: איך זה כן ? ויען פאליאקאוו. ."כוכב הצלחתי יאיר לי מאז זכיתי לעמוד לפני הוד מלכותך. זה כעשרה רגעים". ויותר מאשר נתפלא הקיסר על תשובות הקודמות נתפעל עתה מחריצת השכל אשר בתשובתו זאת. ויגע הקיסר בכתפו לאות אהבה ויאמר: "אמנם לא לפלא היא אם מלאכתך נעשה יפה ומכוונת. אחרי אשר מין אדם חרוץ כמוך היתה צופי' עלי'. ויושט לו ידו לאות הכרת תודה ויפטרהו לשלום. ואת אותות הכבוד הגיע לו בנמוסי דרכי המלוכה הקבועים ע"ש. וממילא יובנו דברי חז"ל וזה ענין יהי' לבך שמח וכו' הנ"ל מילקוט תהלים כי כ"ש וק"ו ממלך בו"ד. ועי' ילקוט תהלים (מ' פ"ב) והבן: ידידו ש"ב ומחו'. סימן ריח

בשם ה' יום ג' ברכה א' י"ג תשרי תרצ"ז ווארשא

ידוע הוא האיסור שאסרו הרופאים לכמה מיני חולים להשתמש במלח. ועתה, המציאו הרופאים בקרלסבאד מין מלח מתוקן בשם (סינוסאל) הנקי והמזוקק מאותו החלק החריף המסוכן לחליים אלה אף שנשאר בו טעם מלח. ועל זאת יש להסתפק אם מותר להשתמש במלח המזוקק זה למלוח הבשר ולהכשירו לאכילה כדת תוה"ק. יען יוכל היות כי בהמלח המתוקן הזה לא נשאר הכח השואב הדם מהבשר. וביום ב' פ' תבוא העבר היתה פה אסיפת אגודת הרבנים. וגם אני בתוכם. והצעתי השאלה הזאת. וכן לפני חברי בועד הרבנים שי' דפה. וכולם החליטו שאין למצוא היתר על זה. ועי' לעיל סי' קע"ח: