תירוש ויצהר (שו"ת) שפד

ג) שמור העתים הקבועים לתפלה. וכשיגיע עת התפלה הנח כל עסקיך ותתפלל. וקבע עתים לתורה בכל יום ומכ"ש בשבתות וימים טובים. כי תחלת דינו של אדם הוא קבעת עתים לתורה

ד) משיתחיל ברוך שאמר עד סוף התפלות אסור לדבר אלא ליתן שלום ולהחזיר שלום ולא בעת שאומרים הלל ובקריאת התורה. ושיחה בטלה אסור לדבר גם אחר התפלה בבית הכנסת: ה) אסור להסתכל באשה שהיא אסורה לו: ו) אסור לכנות את חבירו בשם גנאי. אסור לקבל לשון הרע. אסור לישב בישיבת קרנות עם עמי הארץ אסור לעשות מלאכה ערב שבת עם חשכה. ויקדים להתפלל ערב שבת תפלת מנחה כדי שיקבל עליו השבת בעוד יום: ז) אל תצא לריב מהר ותתרחק מן השבועות ומן הנדרים כי בעון נדרים בנים מתים. וכל דבורך במאזני צדק תשקול. ויקל בעיניך הוצאות ממונך מהיצאות דבורך. ופיך אל ימהר להוציא דבר רע עד אשר תשקלהו במאזני שכלך: ח) החיוב להתוודות כל העונות ערב ובוקר: ט) פלס מעגל רגליך לישר עצמך בדרך הממוצע בכל הענינים ואל תט ימין ושמאל בקש שלום ורדפהו ומחברת פועלי און הרחק

י) כבד את הוריך ומוריך. הט אוזן למוכיחך. לא תחמוד את אשר לרעך. יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. לא תקום כאיש עצל ממטתך. כי אם בזריזות כדי לעבוד את יוצרך. שמח בחלקך ואז טוב לך כמ"ש אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. אמן כן יהי רצון

שמעתי שא' בא אל הגאון בעל נוב"י לקבל ממנו סדר תשובה על חטאיו. וציוה לו שילמוד משניות עם פי' התויו"ט ז"ל. וראיתי בהק' ס' חמדת דוד מהרה"ק מניישטאד ז"ל אשר פ"א התאכסן אצלו הגאון ר"י מקוטנא ז"ל ושמע את לימודו וכו' ושבח הגאון את לימודו מאד. בפרט בדבר לימוד המשניות עם התוס' יו"ט ז"ל. ואמר שאין יודע אם יש עוד א' שלומד משניות עם תיו"ט כמוהו

וכבר נדפס ממני תולדות זקני התויו"ט זי"ע בראש ס' מגילת איבה (ד' לאדז תרפ"ח) ועי' בהקדמת ס' חפץ ה' להגה"ק בעל אור החיים. שלמד תורה לשמה. ויש לו סימן ע"ז לאשר כיוון כמ"פ לדברי הרמב"ן והר"ן והתוס' יו"ט ז"ל ע"ש באריכות נפלאות

בחידושי הבאתי דברי זקני התוי"ט בשבת (פ"א מ"א) ומה שתמהו עליו הגאונים ר' נתן אדליר וח"ס. ותוס' רע"א. ובשו"ת כתב סופר חאו"ח (סי' מ"ח). ועי' תפארת ירושלים שם. וכבר קדמם זקני הגמהר"צ אבד"ק ברלין בס' צבא רב שנדפס על ידי' ת"ל ואכמ"ל: ש"ב דו"ש. סימן רטז

בשם ה' יום ג' כ"ח אלול תרצ"ו ווארשא

כוח"ט לכ' חתני המופלג ויר"א נגיד ונדיב וכו' מ' מאיר נ"י שולווייס עם כל ב"ב שי' בק' תל-אביב באה"ק תובב"א

מכתבכם האיר מול פני והיה לי להחיות נפש. בימי שזה חמשה חדשים אשר הערביים שוללים וחומסים. הורגים ושופכים דמי נפשות נקיים בארץ ישראל וכבר הומתו מידם ערך מאה נפשות מאחב"י. ושורפים בתיהם וכורתים ועוקרים משורש עשרות אלפים אילנות מפרדסי ישראל בעוה"ר. אוי מה היה לנו. כבימי החורבנות. ואין איפן לאיש ישראל לבוא אל הכותל מערבי. ולקבר רחל אמנו ולשאר מקומות הק' לשפוך שיח ותפלה להיושב בשמים תהי' השנה הבאה לקראתינו שנת גאולה שלימה ב"ב אכי"ר

וכבר פירשתי ת"ל בגמ' בכורות (ד"ח ע"ב) מישרא דסכיני במאי קטלי ליה בקרנא דחמרא. ומי איכא קרנא לחמרא. ומישרא דסכיני מי הויא. בהקדם גמ' סנהדרין (דצ"ח) וא"ר אלכסנדראי ר' יהושע ב"ל רמי כתי' (דניאל ז') וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתיה וכתי' זכריה ט') עני ורוכב על חמור. זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חמור וכו'. וזש"א מישרא דסכיני במאי קטלי ליה. כי שונאי ישראל זורעים סכינים לכלות שם ישראל. להרוג ולאבד ולהשמיד ח"ו. ומאי העצה לזה. והשיב בקרנא דחמרא היינו בשופר של משיח. כי שופר איקרי קרן (ר"ה כ"ו). ואז הזורעים בדמעה ברנה יקצורו (תהלים קכ"ו). וחמרא רמז למשיח. עני ורוכב על החמור. ושאל ומי איכא קרנא לחמרא. היינו לפי הנא' (דניאל ז') וארו עם ענני שמיא וגו' ולא כעני הרוכב על חמור כנ"ל. וע"ז משיב דאם אין ביאת משיח בקרנא דחמרא א"כ הוי זכו. והוא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. א"כ ליכא מישרא דסכיני. ליכא שנאת האו"ה כ"כ נגד ישראל כדברי חז"ל (שמו"ר פ"א) הפך לבם לשנוא עמו (תהלים ק"ה) כשרצית נתת לבם לשנוא וכשרצית נתת לבם לאהוב כנא' שם לא הניח וגו' לעשקם וגו' אל תגעו במשיחי וגו' ועי' לעיל (סי' קצ"ז) בענין רש"י וישלח. הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב

ובחידושי פי' הגש"פ פירשתי בזה במאמר אדיר במלוכה וכו' פודה כהלכה. ובמאמר אדיר הוא וכו' פודה הוא היינו שהוא ית"ש פודה. כשהוא הלכה לשנוא ליעקב והבן. ועי' בגמ' שבועות (דל"ה ע"ב) שנא' מרי חלמא לשנאך וכו' אס"ד לנבוכדנצר קאמר לי' שנאותי' מאי נינהו ישראל מילט קא לייט להו לישראל. ות"ק סובר שונאי ישראל איכא שונאי עכו"ם ליכא ע"ש. ועי' לעיל (סי' ר"ד ר"ו ר"ז). ועי' לעיל (בסי' ק"ז קע"ד ק"פ ק"ל קצ"ז). ועוד בכמה מקומות בספרי. שוב מצאתי בפי' ענף יוסף בע"י שם מישרא דסכינן שדה שעיר שניתן לו הברכה על חרבך תחיה. במאי קטלי ליה במה יוכלו לנצח אותם ע"ש

אגב אכתוב לך בענינא דיומא. בברכות (ד"ח ע"ב) כאילו התענה תשיעי ועשירי עי' בס' שפתי חכמים שם בשם מפורשי' שהקשו ל"ל ועשירי. הא עשירי ממילא מתענה, ולענ"ד פשוט עפ"י מש"כ באליהו רבה (או"ח סי' ר"ד) בשם ש"ל טעם לאכילת עיוה"כ. שמפני שאוכל יפה בעי"כ ובי"כ מתענה קשה לו עינוי יותר ועי' (סי' תר"ח). ובאמת הוא כן בזוה"ק פ' אחרי (דס"ח ע"ב) ועל דא מאן דאכל ושתי בתשיעאה ומענגא נפשיה במיכלא ומשתיא אשתכח בעשיראה ענויא דנפשא בתרין חולקין ואשתכח כאילו אתעני תשיעאה ועשיראה וכו' ע"ש. ובס' ילקוט הגרשוני או"ח (סי' תר"ד). ובס' טעמי המנהגים. ובס' אור הצבי וז"ש ועשירי שגם תענית עשירי נתגדל יותר

ועד"ז נ"ל באיסתפקתא דאחרונים אם גם נשים מחויבים לאכול בעיוה"כ ועי' ברכת אהרן שם ולהנ"ל החיוב גם לנשים משום תענית דיוה"כ. שוב ראיתי בצל"ח. ועי' במעון הברכות. ובס' ברוך מרדכי. ובס' סמיכת חכמים שם. ובס' שפת אמת בחי' ליוה"כ. ועי' בשאלתות (ש' קס"ז) פ' ברכה דמשו"ה אין מברכין על אכילה זו דעיוה"כ. לפי שאינה אלא הכנה לעינוי דיוה"כ וטפלה אליו ע"ש וכן יש לומר לפי דברינו. ועי' בס' המדרש והמעשה פ' אמור

ומה דאחז"ל מעלה עליו הכתוב פירשתי עדש"כ בס' ומה עטרת מנחם (אות מ"ג) אשר פ"א הלך הה"ק ר"מ מרימנוב זצ"ל לבית הטבילה והוכרח לשוב לביתו בלי מקוה כי נתקלקלו הצנורות ולא הי' מים וא' היום היה לי מקוה עם כל הכונות כי בכל עת שהנני הולך אל המקוה אין בכח בו"ד לכוין כל הכונות. אבל היום הנני בכלל חושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. והכתוב יודע כל הכונות (בס' רצון ישראל תהילים קי"ט) וכן כאן עלה עליו הכתוב כאילו מתענה והוי עם כל הכונות ובש"ס שבת (דכ"א) מניח על שלחנו ודיו.