תירוש ויצהר (שו"ת) שפב

אשר בשביל זה שהנני עוקר דירתי מק"ב לכאן. אתן לגמור כתיבת הס"ת אשר הוא כותב לי לסופר מפה. בל יחוש מאומה. כי בל"נ לא אשנה ח"ו מהחוזה אשר עשיתי עם כ"מ. והמתחיל במצוה אמור לו גמור ברצות השי"ת. ואשלח לו מכאן בכ"ע מעות לקנות עבורי העורות. ולעשות הגויל. ולכתוב הלאה כמו עד עתה. וגם כ"מ ישמור את כל התנאים אשר התניתי עמו בנוגע לטהרת וקדושת הכתיבה. כאשר הוא מוחזק אצלי ליר"א מרבים. וגם אבקש מהרב אשר יהי' נבחר במקומי אי"ה. שיעשה לי הטובה הגדולה אשר בכל יום ועש"ק שיביא כ' יריעה שלימה אליו יקראנה ויראה אם היא כשירה בלי פסול ח"ו. כפי המדובר וכפי הנהוג בינינו עד כה. ואקוה כי הרב החדש למעני יעש. והיה כאשר יגמור כ' הס"ת. אז אקח אותו לכאן על הוצאותי. ואעשה אי"ה כאן הסיום בקהל ועדה. ונגיל ונשיש בזאת התורה כנהוג

וע"ד שאלתו במה שנוהגים בשעת סיום ס"ת שמחלקים כתיבת האותיות. והלוא יש חשש ממה שכ' בש"ע יור"ד סי' רפ"א (מגמ' גיטין דמ"ה) ס"ת שכתבו אפיקורס ישרף וכו' ס"ת שכתבו מסור וכו' ושמא יש בין הכותבים כזה ח"ו. כבר דיברו בזה. ועי' בס' ישועות חיים מהגה"צ ר' חיים ישעי' הכהן מראחוב זצ"ל (מ"ז ע"ב) וז"ל: גם מהראוי שהרבנים יבטלו מנהג כתיבת האותיות שנוהגים בהתחלת הספר ובסיומו כי רבת המכשלה. כי כותבין צעירי שנים אשר אין להם בנים וחתימת זקן. וידוע דבדאורייתא לא סמכינן אחזקה דרבא ואף גם זאת שהכתב מנומר ורבותינו אמרו שיכתוב בדיו נאה. ע"י לבלר אומן. ומה לנו להתחכם היפוך דבריהם. וגם שמפני הטירוף קצת מהכותבין אין אומרים שכותבין לשמה וגם בעיירות גדולות נמצאים לפעמים אנשים שאינן כשרים עפ"י דין תוה"ק לכתוב ועכ"ז מזמנין אותם לשמחה זו מפני הכבוד. וגם הם כותבין וממקצת סופרים מומחין ויראים שמעתי שאח"כ מוחקין כל אלו האותיות וכותבין אחרים ומה יגונה למחוק אותיות בס"ת שכולה שמותיו של השי"ת אוי לנו מה הממון עושה ובכן מהראוי לבטל זה המנהג רק מי שירצה שיהי' לו חלק במצוה זו יתן להסופר שכר כתיבה ויעשיהו שליח לכתוב במקומו וקי"ל שלוחו של אדם כמותו לכל דיני התורה ועיין בגיטין (דף כ') והכא איהי קא כתבה ועיין שם בראשונים שמי שמשלם השכר נחשב הכתיבה על שמו ע"ש

ומונח תח"י העתק ממכתב שכ' אדמו"ר הגה"ק מגור בעל שפ"א זצ"ל לחותנו הרה"ג ש"ב ר' יודל קאמינר זצ"ל מחענטשין וז"ל: וע"ד הסעודה אחשוב שלא לערב שמחה בשמחה. וגם אולי יהי' כ"ת עוד בר"ח סיון בביתו נכון יותר לסיים הספר בחודש המיוחד לקבלת התורה. ראיתי באיזה ספר אפשר בשל"ה או בסדר היום כי נכון ליתן הס"ת לבהכ"נ או לבהמ"ד בחג השבועות. אך אין העולם נוהגין כן בעבור שהמנהג להוליך הספר בעת הסיום. עכ"פ בחודש הזה נראה נכון יותר. וע"ד כתיבת האותיות נראה שהוא כבוד התורה לכבד לאנשים. וגם אם נמצא ביניהם אנשים פחותים אין למנוע בעבור זה בשגם הסופר מתקן אח"כ האותיות. ומצוה בו לא שייך בזה כי ביד כ"ת לכתוב כמה אותיות שירצה לבסוף והמה יכתבו מקודם איזה אותיות, והש"י יתן ויהי' לו לברכה והצלחה לו ולכל ב"ב. ונזכה לקבל חג הבע"ל בשמחה וכשרות כאות נפשו ונפש חתנו הדו"ש הק' ארי' ליב

עכל"ק. ויש הרבה לדבר בזה. אבל טרדותי מרובים. אלו נכנסים ואלו יוצאים. כנהוג בבוא רב חרש העירה והעיר גדולה כ"י. וגם עדיין לא הובאו ספריי לכאן ואין אומן וכו'. וכבר אמר החכם הקדמון. גני ופרדסי ספריה. אם אצמא הנה נהריה. אם ארעב הנה מגדיה: ידידו בלונ"ח. סימן ריד

בשם ה' יום ג' כ"ו סיון תרמ"ה קרסניבראד

כ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' אליהו פוסק נ"י אבד"ק מוחייליווקי

מכתבו האיר מול פני וכו'. וע"ד שאלתו בא' שיש לפניו שידוך טוב. אבל שמו כשם המחותן. ומבואר בצוואת רבינו יהודה החסיד (אות כ"ב) ובס' חסידים (סי' תנ"ז) שלא יהי' שמו כשם חמיו. גם מסתפק ושואל באם יש לא' מהם שני שמות אם גם זה בכלל הצוואה

הנני בתשובה בעזהש"י. הנה כ"כ בס' מזמור לדוד קט"ז בשם האר"י הק' ז"ל וכ"כ במשנ"ח. ועי' בשו"ת נוב"י מה"ת חאע"ז (סי' ע"ט) שהק' עליו והעלה דכל צוואת ריה"ח לא הי' אלא לזרעו. והובא דבריו בפת"ש יו"ד (סי' קט"ז סק"ו) ועי' בזה בשו"ת מהר"ם אש (חיו"ד סי' ס') שהסביר בטעמא דמילתא שראה ברוח קדשו שזרעו לא יצליחו בזיווגם הללו וכההיא דמו"ק (די"ח). ובשו"ת שם אריה חיו"ד (סי' כ"ז) העיר דריה"ח לא צוה רק לזרעו ממש ולא לדורות אחריו כי שמע מרב א' שהי' לו קבלה מאבותיו אשר בזמן המהרש"א באסיפת גדולי הדור והמהרש"א בתוכם ודברו ע"ד צוואת ריה"ח. ועמד המהרש"א ואמר אני מבני בניו שלו ובצוואתו כ' שלא יקרא איש מזרעו את בנו שמואל או יהודא. ואני זה שמי שמואל ושם אבי יהודא. דמזה מוכח שלא צוה לדורות אלא לבניו ממש ע"ש. ובשו"ת שב יעקב (סי' כ"ג) כ' ג"כ כהנוב"י. ומביאין ראי' מגמ' סוטה (ד"י ע"ב) א' שמואל סבא חמוה דר' שמואל. ובגמ' מנחות (דכ"ט ע"ב) רמא בר תמרא דהוא חמוה דרמא בר דיקולא. הרי הי' שם החתן כשם חמיו וע"כ דהי' רק לזרעו

אכן בס' דרכי תשובה ליו"ד (סי' קט"ז) מביא מגדולי האחרונים שהוכיחו בראיות ברורות דע"כ צוואת ריה"ח לא לזרעו בלבד אלא לכל ישראל נאמרו ועי' בס' מילי דחסידותא (אות ס"ו). ומה גם דהאר"י ז"ל ומשנ"ח. וכבר הביא השדי חמד ערך חתן כלה כלל ה' באריכות. ובשם מרחיד"א ז"ל. ובשו"ת דבר משה (סי' נ"ח) בשם הגה"ק ר' שלום רוקח ז"ל כי דרכו בקו' הי' תמיד להזהיר מבלי לזוז זיז כ"ש מצוואת ריה"ח שהי' לזרעו ולדורות והי' כמתרעם על הג' בעל חכ"א שכ' שהעולם טועים בזה דצוואת ריה"ח היא דוקא כשהם משולשים דכן כ' להדי' בס' חסידים (סי' תע"ז) דבעינן משולשים. והוא טעה בפשט דברי הס"ח. ועי' בס' דובר שלום בזה. ובשו"ת רמ"ץ חיו"ד (סי' פ"ז). ובשו"ת ח"ס אע"ז ח"א (סי' קט"ז). ושו"ת אבני צדק או"ח (סי' כ"ח). בשם זקינו השיב משה ע"ש. ובשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' קל"ו). ובהגהותיו לס"ח (אות כ"ו). וכ"כ בס' יפה ללב ע"ד חכ"א כיון דקפידת שמות שווין מובא גם באזהרות האר"י ושם אין לפרש במשולשין דוקא. ע"כ אין להקל באין משולשין. ובשד"ח שם. ובס' שבעת תמרים. ובשו"ת צ"צ החדשים מביא בשם התניא שהקפיד ע"ז. ובאבני צדק אע"ז (סי' ד' וסי' י"ב)

אולם באם יש לא' ב' שמות עי' בפת"ש אע"ז, (סי' ב' סק"ז) בשם כר"ש שהגידו לו בהיות הגאון חת"ס בדרעזניץ עשה הלכה למעשה לשנות שם החתן ואז אין בית מיחוש כלל. ומה שלא הזכירו בתשובותיו לעצה זו משים דשם הי' זכות תורה ועדיפא לי' ע"ש. וראיתי בס' ליקוטי חבר ח"ג (ד"מ ע"ב) נהירנא כי מרן הח"ס זצוק"ל נשתדך עם בחור א' שהי' שמו משה וקודם קשירת התנאים שלח אליו בנו הגאון ר"ש מקראקא שיקרא לעצמו עוד שם אחר וקרא עצמו עפ"י עצת גיסו הנ"ל משה טביה עכ"ל, ובס' שלחן העזר מביא בשם וילק"י בשם הערוגת הבושם דאם החתן יותר מבן עשרים דמחויב כל רגע לישא אשה מכח לטותא דרבנן דאמרו תפח וכו' א"כ ליכא קפידא, מכח שמות שוין. אכן שם בסי' פ"ו הביא דאפילו בכה"ג טוב ע"י הוספת שם אחר ע"ש: