תירוש ויצהר (שו"ת) שפא

אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה מכאן אמרו הכהנים אין מטמאים למתים שהרי אלעזר ואיתמר כהנים היו ולא נטמאו להם. והביא בשם שו"ת מקום שמואל (סי' פ"ה) לתמוה הא כהן הדיוט מותר לטמא ומביא שם בשם ס' התורה והמצוה לישב כיון דנשרפו רק שלדן קיימת הוי כמת חסר ואין כהן מטמא עכ"ל

אכן האיר עיני וראיתי בס' נפש דוד פ' שמיני שכ' וז"ל. ראיתי בס' קרבן אהרן שהביא בשם התוס' כת"י למה לא אמר משה לאלעזר ואיתמר שהם יטפלו בקבורת אחיהם נדו"א שהרי מצוה לטמאות עצמו לקרובים. ותי' התוס' לפי שנמשחו בזה היום לכהנים וביום שנמשחו הי' דינם ככהנים גדולים שאין מטמאין לקרובים עכ"ל. והנה כבר כתבתי במה שתירצו האחרונים קושי' התוס' עה"ת פ' שמיני הא דנשרף השעיר של ר"ח משום טומאה ולא הותרה טומאה בציבור. יען שהי' התחלת השראת השכינה במשכן ובשעת החינוך לא הותרה טומאה. והוא ג"כ כעין סברא זאת לענין הכהנים. וא"כ לפ"ז שפיר י"ל דהי' חטאם דהי' חסר להם מעיל ככ"ג דהי' דינם אז ככ"ג והבן

והנה שם (באות י"ד) מביא מידי משה פ' אחרי בשם הק' הר"ר נפתלי כ"ץ זצ"ל גבי מעיל כתי' ונשמע קולו פי' שמה"ש הי' שומעים קולו והיו בדילים משם ונתנו לו מקום ליכנס. ומיושב קושי' הרא"ש שכך הכוונה אילו הי' כה"ג והיו לובשים מעיל לא היו מתים לפי שלא היו מה"ש פוגעים בהם עכשיו שהם הדיוטים ואינם לובשים מעיל ונכנסו פתאום ונזרקו עכ"ל. ומש"כ פתאום. הוא ע"ד גמ' פסחים (דקי"ב.) ואל תכנס לביתך פתאום וכו'. ובמדרש רבה (אחרי פכ"א) נכנס אחריה פתאום וכו' הוי מבעבע על שום ונשמע קולו ע"ש. והוא כעין דברי לעיל מפיוט קיש צעדיו וכו'. וביקי"ר פ' אחרי (פ"כ) ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכו' ומה היו חסרים מעיל וכו' ושם בפי' אסיפת אמרים מביא קושי' המפורשים למה לא דרש על כל הח' בגדים רק מעיל ע"ש

ובהקדמתי לשו"ת בית משולם כתבתי בהא דאמרו (במדרש רבה אחרי) על שהיו שתויי יין שמעתי מפ"ק אדמו"ר הגה"ק בעל שפת אמת זצ"ל מגור בליל ש"ק שמיני. בקודש פנימה בחדרו. בהא דשתויי יין נכנסו למקדש דאין הכוונה ח"ו ששתו לשכרה. רק יינו של תורה נקרא טעמי התורה. ואהבת האדם להש"י צריך להיות אף שאינו מבין הטעם. יעשה מצד המצוה אשר קדשנו במצותיו. כנא' כי טובים דודיך מיין. היינו נעימות ידידות אהבת דודים להש"י. טוב יותר מיינו של תורה כנ"ל (ועי' במדרש רבה נשא פי"ג שתו ושכרו דודים זה נו"א וכו') והם בקשו טעמים לעבודה. וזה שתויי יין נכנסו. וזה בהקריבם וגו' אשר לא צוה אותם. היינו שלא נכנסו בהציווו לבד עכד"ק. וע"ד שכ' במאו"ש נצבים בשם הר"ר אלימלך זצ"ל, למה תוקעין רחמנא אמר תקעו. זאת הוא אחר כל הכוונות. בציווי לבד. ונדפס בשמי באריכות בתל תלפיות ח"ה סי' קנ"ד. וזה פלא דבאותו ש"ק שמיני בבוקר למדתי על הסדר שלי במשניות ע"ז (פ"ב מ"ה) שאל ר' ישמעאל את ר"י וכו' מפני מה אסרו גבינות עכו"ם וכו' השיאו לדבר אחר. א"ל ישמעאל אחי האיך אתה קורא כי טובים דודיך מיין וכו' ע"ש. ותמהו המפורשי' מה שייכות זל"ז. ולא השיאו לדבר אחר. ולדברי אדמו"ר נתפרש לי היטב וע"ש בהרע"ב דלא רצה להגיד לו טעמו של דבר מפני שעדיין לא עברו י"ב חודש שנגזרה גזירה זו ולא מגלי לטעמא עד י"ב חודש. עד שתתפשט גזירתן דילמא איכא דלא ס"ל לטעמא ואתי לזלזולי בי' ע"ש ובגמ' וזה שרמז לו כי טובים דודיך מיין ולמה פחפש טעמים. ועי' בס' רמ"צ זוטא ד"ג. ובס' חמש ידות סו"פ וישלח, ובס' שפת אמת בחקותי דק"ו. ועד"ז יש לפרש המדרש רבה (משפטים פ' ל') לכך נא' חקיו וכו' ומביא שם המדרש ישקני וכו' כי טובים דודיך וגו'. היינו בלי טעם וזה חקיו והבן. ובויק"ר (סופי"ב) אל למלכים שתו יין וגו' היינו טעמי תורה. וזה נגד אני ארבה ולא אסיר עי' שמו"ר ר"פ וארא. ועד"ז במדרש שה"ש(פ"ב) הושלט בי יצה"ר ביין ואמרתי לעגל וכו' ודו"ק. ועי' חינוך (מ' קי"ז). ובכל המצות דקרבנות שם בויקרא. צו. שמקדים החינוך דאין טעמים לקרבנות

ובדרך זה נ"ל לפרש בתד"א (רפ"ו) כאברהם יצחק ויעקב וכו' כי ישרים דרכי ה' וכו' נזכירה דודיך מיין. היינו ע"ד הנ"ל בפי' טובים דודיך מיין וזה מעשי אבות שעשו חוקים בלי טעם. ושפיר מביא שם מפסוק כי ישרים וגו' ע"ד גמ' (שבת דפ"ח) אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם וברש"י שם. וזה שסיים בתד"א ויעקב איש תם וכו' תמים שאינו מהרהר לדעת טעמים: חותנך אוה"נ סימן ריב ב"ה א' חיי תרס"ב פלונסק

לכבוד ש"ב י"נ הרב הגאון וכו' מ' משה פערלמוטר מו"צ בק' לאדו

מכתבו והקונטרי' מס' תרשיש שהם האיר מול פני, ואשר ביקש הסכמתי וכו'. ועל דברי תורה. ארשום לו איזה דקדוקים. א) ברש"י ברכות (די"ב ע"ב) על עול מצות ועשיתם את כל מצותי. ובגמ' איתא וראיתם אותו וגו'. ב) ברש"י (ר"ה דכ"ט) והיה כאשר ירים משה וכו'. ואחרי שלא הוסיף רש"י מאומה ממה שכ' במשנה למה הביא זאת. ג) ברש"י (גיטין דנ"ו) שדא ביה מומא בניב שפתים. שפה העליונה וכו'. ובפרט אשר נוגע גם להלכה עי' ברמב"ם (פ"ז מה' ב"מ) דהוי מום אפי' באחת משפתים. ויותר קשה דהא אין דרכו של רש"י ז"ל לכתוב דבר הלכה בפי' הגמ' אם לא שמוכרת לכתוב הדבר הלכה מפני שנוגע לפי' הגמ'. ד) ברש"י שם הוו להו וכו' לא חשב מלחא ומשחא. ואפשר משום דמלח דבר קל כמש"כ בחינוך (מ' קי"א) וממילא לא חשב גם משחא שחישב הגמ' אחר מלחא שהיא רק לטעמא ולהטעים. אבל חידש ברש"י שם אח"כ קלינהו להנך אמברי וכו' דלא חשב כלל גם חמרא. ה) בגיטין שם לכאור' הא היו יכולים להביא הקרבן לפני הקיסר ולהראות לו המום אשר לדידן הוי מומא. ושיתן להם קרבן אחר ויקריבו. וממילא ראי' דלא מרדו בו יהודאי, ואפשר דבאופן זה הי' הקיסר הורג לב"ק שעשה המום והבלבול. והוי בכלל פסקו של ר"ז בן אבקילוס. המטיל מום בקדשים יהרג. וחזו עד כמה עון המסור. והובא שם בראש הס' תרשיש שהם המו"מ שהי' בינינו. גם בדבר השאלה בטריפות בפסקו של החינוך ב"י (סי' מ"ד) הובא בבאה"ט (סי' ל"ג סקט"ו), ובדרכי תשובה שם (אות קכ"ח). בשם שו"ת אמונת שמואל ואכמ"ק להאריך: ש"ב אוה"נ. סימן ריג. בשם ה' יום ג' עקב תרנ"ג פלונסק

לכבוד י"נ המופלג ויר"א וו"ח וכו' מ' משה'לי סופר סת"ם נ"י בק' קרסניבראד

מכתבו היקר קבלתי. ובו ראיתי עג"נ כי חושש הוא