תירוש ויצהר (שו"ת) שפ

מיירי באבר מן החי מטמאה ומותר בהנאה אף דכתיב לא תאכל כמבואר בגמרא שם. ותי' דהנה יש להבין תרתי למה כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח. בחד סגי דאין להכשיל לאחר. וצ"ל דאי תנא נזיר הוה אמינא הני מילי בישראל אבל א"י דאינו בכלל ערבות מה נפקא מינה. ואי תנא אבמה"ח הוה אמינא הני מילי מה דהוא גם כן נצטוה בזו שייך לפני עור. אבל בנזיר דהמושיט מותר לשתות יין רק לנזיר אסור הוה אמינא לית לן בה. קמשמע לן דאסור. ומזה מוכח דליכא למימר באופנים הנזכרים לעיל. דאם כן עדיין קשה ליתני אבר מהחי גרידא דהא גם בזה ליכא איסורא עליו וע"כ דאיירי באבר מן החי דגם הוא בכלל איסור ק ושפיר מקשה. עד כאן לשון הכו"פ

וא"כ מיושב קו' הפני אריה הנז' דאי נימא דמיירי בח"ש ואליבא דריש לקיש א"כ למה לי נזיר הא גם באמה"ח מיירי באופן דאין איסור לישראל ועל כל זה אסור משום לפני עור. אלא ודאי דאמה"ח מיירי באופן דגם לישראל אסור ועל כל זה מותר בהנאה. ולפי"ז נראה לי בהא דכ' הפרי מגדים (יו"ד סי' ס"ב) להסתפק אי בבן נח נתבטל איסור בששים כמו בישראל מטעם מי איכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור. וע"ש שרוצה לפשוט ספיקו מהא דפסחים (כ"ב) דאי נימא דאין ביטול בששים בבני נח אם כן נוכל לומר דמיירי באם נתבטל בששים דלפני עור איכא ולישראל שרי. ועיין בספרו תיבת גומא (פ' נח) בזה. אכן לדברי הכו"פ אין ראיה משם דהא שם מיירי על כרחך באמה"ח האסור גם לישראל ועיין בס' קרבן תודה פסחים שם ועי' קו' הנפש חיה יו"ד (סי' נ"ג) על שיטת הלח"מ דבשר מן החי לישראל הוא משום טריפה ולבני נח משום אבר מן החי. ולפי הנזכר הכל ניחא. ועיין בשו"ת ארץ צבי חלק יו"ד ט"ז

ונראה עוד לתרץ קושית הצל"ח והפנ"א עפ"י מה שכתב בספר ברכת אברהם בפסחים שם לתרץ קושית זקיני הגאון הרבי ר' העשיל ז"ל וזה לשונו על פי מה שכתב בשו"ת אמונת שמואל (סי' י"ד) דהיכא דלדידיה שרי אינו עובר על לפני עור ואם כן על כרחך דלא מיירי במפרכסת דאם לא כן היאך עבר על לפ"ע וכ"כ לתרץ הפרי. מגדים בפתיחתו לספר פורת יוסף. ואף שהתוס' חגיגה (י"ג) כת' דהמלמד לעכו"ם תורה עובר בל"ע אף דלדידיה שרי. גם במקום שמואל כאן סותר תירוץ זה מכח דברי התוס' הנזכר לעיל. ועיין בפתחי תשובה (סי' ס"ב סק"ג) יש לומר דאמרינן בסנהדרין (נ"ט) אר"י עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה או משום גזל או דדינו כנערה המאורסה ממילא המלמדו תורה מסייעו או לגזול או לעבור על נערה המאורסה וכיון דעל עבירות אלו גם אנו מצווין שפיר עובר על לפני עור. ומיושב שפיר הכלל הנזכר לעיל

והשתא מיושב קושית הר"ר העשיל ז"ל עד כאן דבריו אם כן מיושב גם קושיא הנזכר לעיל דאי מיירי בחצי שיעור א"כ ליכא לפני עור. ובגוף כלל זה היכא דשרי לדידיה ליכא לפני עור הארכתי בזה בסוגיא דלפני עור בדברי השו"ת הרלב"ח (סי' קכ"א) ובש"ס חולין (קי"א) דשמואל יהיב לר"א דגים שעלו בקערה בכותח אף דלשיטת ר"א נ"ט בנ"ט אסור. אכן משם אין ראיה דלשיטת שמואל אם כן הדבר מותר גם לרב והארכתי בזה בדברי הגינת וורדים (כלל מ"ג) ובכרתי ופלתי יו"ד (סי' כ"ז) ומתוס' בבא מציעא (ט' ע"ב) ומתוס' נדרים הובא בשעה"מ (פ"ט הט"ז מהל' אישות) ועי' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד. (סי' מ"ח) ובתפארת ישראל עדיות (פ"ד משנה ח') ובס' עין זוכר מ"א (אות כ"ג) ובחתנ"ס בסוגיא דלפני עור (אות י"ד) ובשו"ת מהרי"א ח' יו"ד (סי' קס"ט) ועי' בשו"ת בבית יצחק או"ח (סי' כ"ט). ובס' בנין אריאל, בחי' פסחים (כ"ב) ובשו"ת תשובה מאהבה ח"ג (סי' שכ"ח). ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' רמ"ד) ובס' חנוכת התורה (פ' בא) ובסוף הס' בשמי

ובספרי שו"ת בית יחזקאל (סי' ל"ב) כתבתי לישב קושי' הפני אריה עפ"י הירושלמי (רפ"י דתרומות) דאף דסובר ר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת מ"מ מודה באיה"נ. ופי' המפרש דאם אכל ח"ש אסור מה"ת דנהי דלא מחשב אכילה בפחות מכשיעור עכ"פ הנאה מיהא איכא וביתר ביאור בקהלת יעקב בתוספת דרבנן (אות ח'). ובס' יד המאיר בחי' לחולין חידש סברא זו מדעתי' דנפשי' וכ' כי הציע הדבר לפני כמה לומדים. ופלא כי לא שזפתו עין כי הן הן דברי הירושלמי. ועי' בכלל זה בשו"ת מהר"י אשכנזי (סי' ל"ט חיו"ד). ובשו"ת יד אלעזר (סי' ע"א), ובשו"ת אוריין תליתאי (סי' קס"א) א"כ אין לאוקמי בח"ש ואליבא דר"ל דהא אי נימא דאבמה"ח אסור בהנאה א"כ גם בישראל אסור ח"ש והבן. ועוד פלפלתי שם באריכות

עוד ראיתי דבריך בפ' מקץ בענין גמ' חולין (דצ"א) וטבוח טבח וכו' טול גה"נ וכו' ראה מה שנדפס בשמי בהק' לס' מקור חיים (צאנז) בזה. והארכתי ת"ל בס' מאמרי יחזקאל עה"ת פ' מקץ. אשר אתי בכתובים יעזרני השי"ת להו"ל במהרה

ומש"כ בתהלים ב'. נ"ב עי' לעיל (בסי' ק"ז קע"ד ק"פ ק"צ קצ"ז ר"ו ר"ז) ועוד בכמה מקומות בספרי ש"ב ידידך בלונ"ח סימן ריא

בשם ה' יום א' תצא תרצ"ב ביער יאבלוננא

כוח"ט לכ' חתני אהובי החו"ב יר"א נגיד ונדיב וכו' מ' משה דוד נ"י הכהן זורקאווסקי בק' ווארשא

בהיותך כאן. בין השיחים בד"ת. הצעת לפני את אשר הובא בס' קומץ המנחה (פ' אחרי) בשם המדרש דמתו בני אהרן מפני שהיו חסרים מעיל ונודע קושי' תשובת הרא"ש הא כהן הדיוט אינו לובש מעיל

ואפשר דזאת לא היה החטא. רק לוא היו לובשים מעיל הי' נשמע קולם בבואם. והי' משרע"ה או אהרן אביהם או אחרים מזהירם שלא לכנוס מפני שאר החטאים שמונים חז"ל כל חד וחד כדאית לי'

ועי' במחזור ליוה"כ במוסף בעבודה קיש צעדיו לפרכות וקרב לבדים וכו' ופי' במטה לוי שם קול הקשת הלוכו הי' נשמע ע"י הפעמונים כשהלך בהיכל עד שמגיע לפרכות וכו'. ולכאו' זה פלא דהלא הפעמונים היו בבגדי

זהב והעבודה הזאת הי' בבגדי לבן. ועי' בס' רוח חכמים (פ' תצוה). אכן הכונה בפיוט למש"כ רש"י (יומא דמ"ד) דהי' להמחתה ניאשתיק טבעת בראשה שמקשקש ומשמיע קול ע"ש. ואפשר דבמשכן לא הי' להמחתה ניאשתיק והבן

אגב אכתוב לך מה שלמדתי היום ת"ל (בד"ה ב' כ"ו) במלך עזיהו שבא להקטיר. ושם ברש"י שרצה לעבוד בתור מלך. והוא פלא ויש לדבר בזה בשיטת האבן עזרא שהובא בס' דברי שאול (פ' אחרי) דכ"ג הותר לו גם בשאר ימות השנה לכנוס לק"ק אם יהי' עמו כל הדברים. ואולי חשב עזיהו דבשאר ימות השנה מותר גם לו בתור מלך, ופשוט י"ל דזאת הוא הכונה שהיו חסרים מעיל היינו שלא היו כהנים גדולים והבן

ובחידושי עה"ת כתבתי בפ' שמיני (י' ב') וימותו לפני ה'. בס' דמשק אליעזר פ' שמיני (אות י"ד) הביא בשם הילקוט דע"י שנכנסו מחוסר בגדים מתו וכי מה היו חסרים א"ר לוי מעיל היו חסרים וכתי' בי' מיתה והי' על מצח אהרן לשרת בקודש עכ"ל. והנה שם בהערה הק' בשם תשובת רא"ש הלא היו כהנים הדיוטים ואין להם מעיל: ולענ"ד י"ל דהנה שם בדמש"א (אות ח') הביא בשם הת"כ ויקרא משה אל מישאל, וכו' ויאמר