תירוש ויצהר (שו"ת) שעט

סימן רט

בעם ה' יום ה' שופטים אדר"ח אלול תרצ"ב ביער יאבלוננא

לכ' חתני אהובי בן גיסי התורני חו"ב יר"א וכו' מ' יחזקאל נ"י שווערדשארף בק' פלונסק

א) בהיותך כאן בש"ק העבר הצעתי לפניך תמיהתי במלכים ק (ג' ה') בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהי' שאל מה אתן לך וגו' ויקץ שלמה והנה חלום וגו' דלכאו' אינני מבין דאיך ינתן שכר בדבר שאין האדם בעל בחירה (עי' באריכות לעיל סי' ק'). ועתה ראיתי בלומדי בד"ה א' (ז' י"א) במלבי"ם. והראה מקום למש"כ בפירושו לשה"ש (א' ז') ואין תח"י כאן. ואפשר אלולי דמסתפינא. ולחומר הנושא. כיון דבדברי הימים כתי' בלילה ההוא ולא כתי' בחלום. כמו במלכים (א' ג'). ושם כתיב בלילה ובחלום. דאולי עזרא הסופר מתרץ זאת בד"ה ומודיע לנו דהבחירה של שלהמע"ה לב שומע וגו' הי' בלילה ולא בחלום. ומה שא' אליו ה' יען אשר היתה וגו' הי' בחלום ושניהם אמת. שהי' ביחיד בלילה בלא חלום. וביחוד גם בחלום. ועי' כל דברי המלבי"ם באריכות ויש לדקדק במקומו. ועי' ד"ה ב' (ז י"ב) וברש"י שם. וברש"י תהלים (ריש מ' ע"ב). ואם שגיתי ה' יסלח לי

ב) אגב אזכיר בזה מרשימות קרלסבאד שלי. מה שפרשתי ת"ל במדרש שה"ש (א' א') ר' חוניא אמר הדיוט מלך והדיוט. טפש חכם וטפש. עני עשיר ועני. מה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל. הייתי. הוינא כד הוינא. ברם כען לית אנא. ושם בפי' אסיפת אמרים ושמעתי בשם הגאון הרב המגיד ר' מנחם מענדיל זל"ה מק"ק מאהלוב דהק' המפורשים על מה שפלטו האשמדאי והלך מעיר לעיר ואמר אני שלמה ולא קבלוהו. אמאי לא הראה חכמתו. ותי' שנעלמו ממנו מעיינות החכמה. יש שפי' דחכמת המסכן בזוי'. ובזה קמיפלגו בעלי המדרש. דח"א הוינא כו' פי' כשהייתי הייתי אבל כען לית אנא מידי כי נסתלקה ממני החכמה. וח"א כד הוינא פי' כמו שהייתי אז כן אני עכשיו ברם לית אני שוה כלים דחכמת המסכן בזוי' ודפח"ח. ולדעתי זה דוחק. דענין חכמת המסכן בזוי' שייך בסתם חכמים. וע"ד שכ' בס' צבי לצדיק (דע"ב:) מס' רשפי קשת בשם זקני הגה"ק מהרצ"ה אבד"ק ברלין בענין איזה חכם כו' איזה עשיר ע"ש. אבל בחכמת שלמה שלא קם כמוהו. הלא הו' יכול להראות חכמתו. ומי זה יוכל להכחיש שאיננו שלמה. כיון שהי' יכול להראות בחכמתו שלא כדרך הטבע. וכמבואר שם במדרש שה"ש חמור נוהק והוא יודע מה נוהק. צפור מצוצי והוא יודע מה מצוצי וכו'. וככל המבואר בסוכה (דכ"ח.) ואיך לא, הכירו כולם שהוא שלמה המלך. ועי' במדרש, (רות פ"ה) ומכה אותו בקנה על ראשו ואומרת לו ולא שלמה יושב על כסאו ואתה אומר וכו' ע"ש

ולעד"נ כי שלמה המע"ה קיבל ע"ע הגלות באהבה וכמשנה (ברכות דנ"ד) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנא' ואהבת את ה"א וכו' בכל מדה ומדה שהוא מודד לך כו' ושם (ד"ס ע"ב) לקבלינהו בשמחה וכו' כל דעביד רחמנא לטב עביד וכו' כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה. ובגמ' (נדה דל"א.) אודך ד' כי אנפת בי וכו'. ובחז"ל כשהחמה זורחת מברכים ברוך יוצר האור. וכשהחמה שוקעת אומרים ברוך מעריב ערבים. כי הצדיקים בזרות עליהם שמש ההצלחה גם אז לא יאמרו כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה רק יברכו את ד' הנותן להם כל אלה ואשר יוצר להם האור וההצלחה. וגם בעת שהשמש שוקעת. והם נמצאים בעוני ולחץ. גם אז לא ישימו תפלה לאלקים רק מברכים הם לאל שמעריב ערבים. כי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ושלהמע"ה בחן אולי די ההשלכה לארץ אחרת. וכבר הגיעה העת שיוחזר למלכותו. ע"כ אמר אני שלמה. וזאת תהי' הבחינה אם כבר הגיעה העת וקץ שם לחושך. אז באמת יאמינו לו ויובילו אותו בכבוד גדול לעירו ולביתו ויושיבו אותו על כסאו, אבל אחר שלא האמינו לו ושבקוהו להיות מחזר על הפתחים (עיין גיטין דס"ח ע"ב). מזה ידע שמאת ד' הוא שימשוך עוד גלותו. וקיבל באהבה ולא חפץ לעשות פעולות יותר לגלות חכמתו האמיתית עד עת קץ. וזש"א חכמת המסכן בזוי"ה כפי' הה"ק הרבי מלובלין זי"ע בז"ו י"ה. שהכל מאת ד' הוא. א"כ אין להתאונן ולעשות תחבולות נגד רצונו ית"ש. וזש"א מקודם המדרש (שה"ש שם) לית בר נש מתי אונקי וכו' היינו בעת צרה. כי אז צריך לישב בדד ולידום ולקבל באהבה. רק בשעת רווחי'. דאז מספר ע"ד תהלה ושבח להשי"ת. אבל לא גילה חכמתו ע"ד אל יתהלל חכם בחכמתו וכו'. ועיין נדרים (דף ס"ב) גבי ר' טרפון

ועד"ז ניחא מה שמק' על יוסף הצדיק מאחר שהי' במצרים אצל פוטיפר והי' חשוב ופקיד על כל אשר לו בבית למה לא הודיע לאביו שהוא במצרים ושנמכר לעבד בבית פוטיפר. והלא ארץ מצרים הי' קרוב לארץ כנען. ועוברים ושבים היו שכיחים שם והישמעאלים יוכיחו זאת. ובודאי הי' בא יעקב למצרים והרבה כסף לפדותו. ואפשר הי' מחזירו לביתו (עי' בס' קהלת מרדכי וישב. ובס' תרומת זהב מקץ). והוא ג"כ כנ"ל. שקיבל באהבה ולא חפץ לעשות שום פעולה ועי' בפתח הבית די"ז ובראש ספרי שו"ת בית יחזקאל בזה: חותנך ודודך באה"ר. סימן רי

בשם ה' יום ה' שופטים ב' אלול תרצ"ו ביער שווידער

לכבוד ש"ב י"נ הרה"ג וכו' מ' יהודא ליב נ"י. בלכרוביץ בק' אטוואצק

האיר מול פני הקונטריסים מספרך מחנה יהודא. ודרשת הסכמתי להו"ל. ואיזה הערות. אם אמנם קשה עלי הכתיבה. ואין ספריי עמדי. עכ"ז אמרתי למלא בקשתך כפי האפשרות ת"ל:

בדבר פלפולך בפ' נח לישב קושי' זקנינו גאון הגאונים הרבי ר' העשיל זצוקל"ה. דבריך טובים. וכשאני לעצמי אמרתי בזה בחידושי למס' פסחים (דכ"ב) והרי אבר מן, החי וכו' ראיתי בס' פני אריה עה"ת (דל"ט) שהק' מאי מק' דילמא ר' אבוה סובר כר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת. ומיירי באמה"ח בח"ש דלבני נח אסור דאין שיעורין לבנ"ת דחייב אפי' בכ"ש ולישראל מותר אפי' באכילה מה"ת דאמה"ח צריך שיעור. ומכש"כ דמותר בהנאה ע"ש. וכן הק' בצל"ח פסחים שם. ועי' בשו"ת זכרון יצחק (סי' ק"ח). ויותר נלע"ד באמ"ה גם ר' יוחנן מודה דח"ש מותר מה"ת דהא ל"ש כאן, לומר דחזי לאיצטרופי דהא קיימא לן דאבמ"ה אינו חייב אלא דוקא אם אכל בפעם א' אבל אם אכל ע"י צירוף פטור אף שהי' בכדי אכילת פרס כחו שמבואר בחולין סוף פ' ג"ה וברמב"ם פ"ה מה' מאכלות אסורות

אכן יש לישב בהק' קושי' הגאון מהר"ש הובא בכו"פ (יו"ד סי' כ"ז) בהא דתנן לא יושיט אדם אבמה"ח לב"נ וכו' משום לפני עור וכו' הא לכלבים שרי וכו' דמאי קושיא דילמא מיירי במפרכסת ומותר לישראל לאכול ומכל שכן בהנאה ולתת לבן נח אסור לשיטת הרמב"ם דפוסק בהלכות מלכים דמפרכסת אסור לבן נח עיין שם. וקושיא זאת הובא בספר ברכת אברהם לש"ב הגה"ק ר' אבישל אבד"ק פ"פ דמיין בחי' לפסחים (דכ"ב) בשם זקני הרבי ר' העשיל זצ"ל וגם בס' קול יהודה ע"ש מה דשקיל וטרי בקושיא זו הגאון ר' אברהם ברודא ז"ל. עוד הק' הכו"פ וזה"ל ובאמת קושיא זו לא להרמב"ם לבד קשה אך גם לכולי עלמא דהא אסקינן בחולין (דק"ב) בטמאה אין אבמ"ה נוהג בישראל אבל לבן נח אסור אבמ"ה אף בטמאה. א"כ דילמא