תירוש ויצהר (שו"ת) שעח

לאלה שרי המלוכה שעמדו בכל כחם להצילנו מיד המון גוים הולכים חשכים

אבל בכל זאת הסכנה גדולה ונוראה ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים (סוטה דמ"ט.) כי אין זה מקרה ח"ו אלא יד ה' לעורר אותנו לעשות תשובה. כי חדשים מקרוב באו לשדד יסודי תוה"ק להשכיח שבת ומועד ומגדלים הבנים בילדי נכרים. ותוה"ק כספר חתום. רוח גדולה באה בסופה וסערה ותגע בפינות הבית. בית ה' ואהלי יעקב. התורה והעבודה. יסודותיהם החלו להתמוטט ועמודיהם התפלצון. חולל תפארתה של תורה. צדיק נעזב וסר מרע משתולל. יראי ה' יתחבאו בנקרות הצורים. ישוחו וימעטו מיום אל יום ומעת לעת

ע"כ באה עלינו כל הצרה הזאת לפקוח עינינו לראות אם ה' לא ישמור עמו. שוא לכם אשר עם עמים תתבוללו. ואכילת עכבר ושקץ יחדיו. וכעת עין בעין יראו שלא יועיל כל זאת ביום עברה ותוכחה. כי אך טוב לישראל אם יקיימו אמונתם ודתם להיות עם קדוש לאלקיו וישראל נושע בד'. ועיין מד"ר תולדות (פס"ה). ובפתיחתא לאיכה ב'. וירושלמי פ"ק דחגיגה נטורי קרתא. ובילקוט תהלים (קכ"ז) ובזוה"ק בא (דל"ט ע"א) בזה. ומקרא מלא בישעי' (מ"ב) מי נתן למשיסה יעקב וכו' הלא ה' זו חטאנו לו

וכבר פירשתי ת"ל כוונת הזוה"ק פ' בא (דף ל"ב ע"ב) ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' רבי יהודה פתח ואמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון וכו' ע"ש כל האריכות. דיש להבין מה שייכות פסוק זה להא כי אני הכבדתי את לבו. אכן י"ל הכוונה דהיפך מה שכתוב בפרעה כי אני הכבדתי את לבו שלא ירגיש שהמכות הן על החטא ואומר על הכל מקרה הוא. אבל ישראל אינם הולכים בקרי ומכירים ויודעים שהמכות והעונשים המה על חטאם. כעת מצאתי בס' ישמח ישראל פ' בא בזה ע"ש. וזה פי' אשרי העם יודעי תרועה. שהמה יודעים שהתרועה והשבר שמגיע עליהם המה על חטאם. ועפי"ז פירשתי בזוה"ק פנחס (דרל"א). ועי' בס' אמרות טהורות (דל"א). ובס' שמן אפרסמון פ' בראשית. ואין לנו שום עצה שבעולם רק לשוב מדרכינו הרעים וכן הוא בשמו"ר (פ"א) ויקם מלך חדש וכו' שנתחדשו גזירותיו הה"ד (תהלים ק"ה) הפך לבם לשנוא עמו וכו' כשרצית נתת לבם לאהוב (היינו ידע את יוסף וטובותיו שהחי' אותם והעשירם. ונתנו לבני יעקב במיטב הארץ)

וכשרצית נתת לבם לשנוא והפך לבם ולא ידע את יוסף וכנ"ל שאין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים. כנ"ל כשרצית וכו'

וכבר אמרתי בהא דביקש יע"א לגלות הקץ וכו' דלכאור' למה נסתם וכו'. דזאת הי' לטובתינו. כי יש בעתה וזמן דאחישנה. ויע"א ביקש לגלות הקץ דבעתה לכן נסתלקה וכו' שיהי' מוטב בגדר אחישנה. ובא' מדרושי בשה"ג בביהכנ"ס דעירנו סיימתי ע"ד צחות. דהנה אם מתאספים כל הבנים והבנות לפני אביהם ומבקשים אותו כי יעשה להם איזה דבר אשר בידו לעשות למענם בלי שום הוצאות ובלי שום טרחה. בודאי ימלא רצונם הטוב. ואם לא יעשה כן איננו בגדר אב טוב. ולמה בלילי פסח שכל כלל ישראל אומרים לפני אבינו שבשמים האב הרחמן והאל הטוב, השתא הכא וכו' בני חורין. למה איננו ממלא רצונינו. אכן התירוץ פשוט. דמתי ממלא האב רצון בניו ובנותיו. באם מבקשים על הדבר באמת. אבל אם האב רואה שהמה מבקשים ע"ד צחוק (זיי מאכין דאם אויף איין גילעכטער), אז למה יעשה רצונם. כמ"כ כאן אומר האב בשמים הלוא בקשתכם הוא בצחוק. והא ראי' שגם הדברים שאמרתם זה מקודם הי' ע"ד צחוק. הלוא אמרתם כל דכפין ייתי וייכול ואתם סגרתם הדלת ואין בא. וזה שאמרו שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא היינו באם יהי' לא ע"ד צחוק אז בודאי יהי' כחז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה ויהי' אחישנה כנ"ל בב"א. וכן אנחנו מצידנו נעשה כמבואר באבות בטל רצונך וכו' כדי שיבטל רצון אחרים וכו' וכנ"ל כשרצית וכו': ידידו. סימן רח

בעזהי"ת יום שנכפל בו כי סוב לסדר ויברכני ה' בגללך פה מלאווא יע"א

השוכן במעון שחקים הוא ירום ויתנשא ויפיץ בענן אורו את כבוד הדרת שאירי ה"ה הרב המאוה"ג הגאון והמופלג בתורה ובחסידות לו עשר ידות בנגלה ובנסתר צנא מלא ספרא פאר הדור וקדושו פרי צדיק שרשרת היוחסין חו"ג אי"א חסיד ועניו וכו' כקש"ת מו"ה צבי יחזקאל שליט"א ויזרח שמשו כאור שבעת הימים רב אבד"ק פלונסק והגליל

אחדשה"ט את יקרת מכתבו עם ספריו הקדושים השגתי לנכון. ויקרים הם אצלי וחביבים כמוצא שלל רב והתענגתי מדבריו הנעימים מדבש ונופת צופים. ויאירו עיני מפלפוליו ומדבריו החרדים והחריצים היוצאים ממקום גבוה ורמה. ובמה אוכל לקדם פניו ולשלם גמולו. אם בכסף לא יסולה ערכם בהון רב. אך בזאת אשחר פניו בברכת חיים ושלום כה יתן השי"ת וכה יוסיף לו כח וחיל וחיים ארוכים שיוכל להרביץ תורה ברבים ולהגדיל כבוד התורה בהרחבת הדעת ומנוחה רבה. ויחונן אותו השי"ת בחן וחסד בעיני כל רואיו. ונזכה לשמוע במהרה בשורות טובות וניחומים בכלל ישראל ומי שאמר לעולמו די יאמר למצוקותינו די ויחוס וירחם עלינו וישמרינו מכל התלאות והמצוקות ונזכה לגאולה שלימה במהרה א"ס

אגב אציע לפני כ"ג מה דתמוה לי בברכת הגומל מי שגמלך טוב הוא יגמלך כט"ס. דאיך אומרים שח"ו שוב יגיע לו איזה צרה וינצל. מוטב שלא יבוא לידי כך, ומי שגמלו טוב יעזור לו שלא יארע לו ח"ו מכשול עוד. ואחכה לתשובתו

דברי אוהבו ושאירו הדו"ש באהבה מזה ובלונח"פ ומברכו ברוב טוב לנצח כאוות נפש הק' חיים שפירא והלברשטאם

בשם ה' ובעזרתו ית"ש פלונסק

לכ' ש"ב וי"נ הרה"צ בנש"ק וכו' מוה"ר חיים שי' שפירא אור תורתו זורח בק' מלאווא

אחדשכ"ת באהבה. מכתבו השגתי וכו'. ובדבר תמיהתו בברכת הגומל גם אני תמהתי זה כבר. ותירצתי לעלמי דהכוונה היא כחז"ל קטנתי מכל החסדים

דע"י החסדים יוכל להיות ח"ו נכיון מעוה"ב. וכמו שפי' זקני הפנים יפות ז"ל בכוונת הבהמ"ז וכל טוב ומכל טוב לעולם אל יחסרנו. דלכאורה כפל. אכן הפי' דאף שיהי' לנו מטוב עוה"ז עכ"ז אל יחסרנו עי"ז מכל טוב לעולם היינו בעוה"ב

וכן יש לפרש כאן דאף שגמלך כל טוב עכ"ז הוא יגמלך כל טוב סלה. ולא נפסיד עי"ז מכל טוב סלה היינו בעוה"ב. וגם יש לתרץ עפימש"כ בס' כתב סופר (פ' צו) לפרש המדרש עה"פ זובח תודה יכבדנני יכבדני לא נאמר וכו' כבוד אחר כבוד ע"ש דפח"ח. ועי' בהסכמתי לס' מנורת זהב בח"ת שלי: שאירו אוה"נ.