תירוש ויצהר (שו"ת) שעו

שלא גזר רק על המזידים. ודעת הרמב"ם והרשב"א בטוענת מאיס עלי דכופין אותו להוציא דאינה כשבי' שתבעל לו בע"כ ועי' בב"י (סי' ע"ז). מכש"כ באיש שטוען מאוסה עלי שיש להתיר לו חדר"ג. דהרי לדעת רוב הפוסקים עיקר איסור חדר"ג הוא רק מדרבנן וכנודע משו"ת הרא"ש ואע"ז (סי' קי"ז) דנכפית מגרש בע"כ דלא אמר רגמ"ה שתהי' האשה עדיפא ממנו. וכשיטת הרמב"ם ז"ל במאיס עלי. כתב האור זרוע הגדול ח"א בשו"ת (סי' תשנ"ד) מובאה תשו' רבנו ישעי' כהרמב"ם. ובשו"ת מהר"ח או"ז (סי' קנ"ה) כ' שכן עשה מעשה מהר"ם כמה פעמים כהרמב"ם ז"ל. וכ"כ בס' גליא מסכתא (ק"א סי' ה') דבטוען מאוסה עלי מתירין לו. וכן מתיר בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' צ"ג) ובשו"ת אוריין תליתאי (סי' קי"ג) התיר בנידון שמאס באשתו מפני שחוש השמיעה שלה מקולקל וכבדה אזנה משמוע. אם לא כשמדברים עמה בשאגת קול. ומביא דברי הנוב"י דהוא מום. וכ' דאף דידע ונתפייס. מ"מ כיון דעתה אמר שאינו יכול לקבל ולסבול. אין כופין אותו להיות עמה כמ"ש מהרי"ק. ואף שהרמ"א (סוס"י קי"ז) כ' בשם מהרי"ק דמאוסה עליו ומ"מ לא התיר חדר"ג לגרש בע"כ. היינו מפני שטענת האשה הי' דידע ומחיל ע"ש. ובנ"ד שנולד המיאוס אח"כ ובפשיעתה שהיא הביאה ע"ע המומים. ועי' בב"ש (סוס"י קי"ז) דאיך אפשר לכופו להוליד בני שנואה. וגם יתר היסודות שהציע כ"ת אמתיים הם. שהיא הביאה ע"ע המחלות ואין אופן לדור עמה כלל

ובפרט כי היא בכלל רוצחת ועל נפשה לא חסה. מכש"כ על חייו שלא תחוס. וכבר הי' מעשה לפני כמה שנים פה. שאיש אחד הפיל א"ע מקומה גבוהה דרך החלון. וג"כ ניצל בדרך פלא ונשאר חי. כי נשאר תלוי על הקורות ודראטין של הטעליגראף ואף בלא מומים ועכ"ז לא רצתה עוד אשתו לדור עמו. בטענה שהיא יראה ממנו. שאם הוא בכלל רוצח. יוכל להיות שיהרג גם אותה ובעת שתישן יוכל גם לשחוט אותה. או להרוג אותה. ובשום אופן לא יכלו להוציא הפחד מלבה. עד שבא לידי כך. שהוא גירש אותה בביתו ובית דינו כי כמה שנים הי' פירוד בינותם והתיראה להיות עמו בחדר מיוחד. סוף דבר הכל נשמע שמהראוי להוציא משפט האומלל לאור להתיר לו וכו' ועפ"י רשיון הממשלה יר"ה כנהוג: דברי שאירו ידידו בלונ"ח. סימן רד

בשם ה' ובעזרתו ית"ש ווארשא

לכבוד י"נ הרב הגאון כו' מ' שכנא נ"י ריטשעוואל בועד הרבנים דפה

בהיותינו יחד היום בועד הרבנים הראה לי כ"ת דברי הזוה"ק תשא (דק"ץ ע"ב) כל אלין חברייא דלא רחימון וכו'. הנני מקיים הבטחתי לראות בגליון הזוה"ק ד' ווילנא ושם בפי' נצוצי אורות מהגה"ק מרחיד"א ז"ל שכ' וז"ל כדאמרינן ביבמות (דס"ב) בתלמידי ר"ע שנפטרו מפני שנאת חנם. ופי' הרשב"א הלוי בס' ברית הלוי כ"י שנמשך מהסט"א הנקרא חנם והאריך ע"ש וזה סיבת חורבן בית שני וז"ש חנם נמכרתם כמ"ש במ"א עכ"ל. ובס' שם עולם פ' נשא מבעל עקרי הד"ט. ויכ' כ"ת בס' החינוך (מ' ר"ו) ועפ"י דברי קדשו פירשתי דברי חז"ל דהמגרש אשתו וכו' מזבח מוריד עליו דמעות. משום דע"י שנאה בא החורבן כנ"ל ואכמ"ל

אגב אכתוב לו מה שהעירותי היום באבות (פ"ג) שלשה שאכלו על שלחן א' וכו' ושם בהרע"ב דביהמז אני וזקני התוס' יו"ט חולק וע"ש בתוספות חדשים. ולכאו' למה אין יוצאין. ואי משום דאטו ברשיעי עסקינן שאינם מברכין ביהמ"ז הא י"ל דאוכלין דבר שאין טעון בהמ"ז. אבל אם יאכלו דבר שטעון בהמ"ז ויברכו בהמ"ז סגי. ויש לדבר בזה מה דנקטו שלשה ואכמ"ל

אגב רוצה אני לשמוע חו"ד במה שנשאלתי עתה בדבר אבלים אשר מת אביהם כעשרה ימים לפני חג השבועות. ולא גלחו שערות ראשם כל ימי הספירה אם מותר להם לספור בערב יו"ט דשבועות. ונודע דעת שו"ת נודע ביהודה (מה"ק סי' י"ד חאו"ח). להתיר ע"י גערת חביריו בתוך שלשים בעיו"ט. ויש שחולקים עליו. ועתה שעברו ימי הספירה ולא גלחו. קשה עליהם מאד כובד שערות ראשם בימי החום מה דעתו בזה. ועי' בשו"ת שם טוב סי' י"ט

מה חו"ד כ"ר בדין (חו"מ סי' רנ"ג סעי' כ"ז). באומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה וכו' מה יהי' הדין באם י'.ה שני זכרים. ועיין בהרשב"ם (ב"ב דק"מ ע"ב). ובסמ"ע שם (סקנ"ח): והנני ידידו עוז. סימן רה

בשם ה' יום ה' פנחס תרנ"ט פלונסק

לכבוד י"ג הרה"ג מ' אליעזר יצחק שפירא נ"י בק' קאליש

מכתבו האיר מול פני וכו' ואשר הק' על מהר"י מיגאש בתשובותיו (סי' מ"ה) שכ' וז"ל ודקא שאל מר כמה מן טברי' לציפורי. מסתברא לן דמקרבי להדדי ובתוך תחום שבת קיימא וכו' ע"ש ראייתו. והקשה ממדרש רבה (איכה פ"ב י') דכרם גדול הי' לאדריינוס י"ח מיל כמטבריה לציפורי. וראייתו מגמ' (שבת דק"ד) כ' אות א' בטברי' וא' בציפורי יש לדחות וכו' עכ"ל

הנה האמת כי כדברי המדרש איכה הוא גם בירושלמי תענית (פ"ד ה"ו). וראיתי בירושלמי סנהדרין (פ"ג ה"ב) זה אומר נלך לדין בטברי' וזה אומר בציפורי שומעין לזה שא' בטברי' באינון דהוי יתיבין בחדא משכונא מן הכא להכא ט' מיל וכו' מבואר ג"כ דהוי י"ח מילין. ושם בגליון הירושלמי בהגהות ציון ירושלים כ' זה אומר בטברי' וכו', מן הכא להכא ז' מילין מן הכא להכא ט' מילין צ"ל מכא לכא ט' מילין כמ"ש הפ"מ ובמה"פ בשם הרמב"ן ונמוק"י בחידושיו וכן מצאתי בבעל עיטור בס' גט חליצה שפי' רבינו משולם שי"ח מילין בין טברי' לצפורי. וכן במדרש איכה על פסוק בלע ה' ומהתימא על הר"י מיג"ש בתשובה סי' מ"ה שפי' דטברי' וציפורי בתחום א' היו ולכך אמר יהי חלקי ממכניסי שבת כו' וכאן מבואר דהי' י"ח מילין ביניהם וכו' מ"ש. ובמשניות ובגמ' שבת שם בהגהות הג' רע"א ז"ל. וא"כ כבר דיברו מזה

וראיתי בס' א"י שכ' אשר עיר ציפורי הי' שם כמה וכמה מחלקות. וגם בגמ' ב"ב (דע"ה ע"ב) דאר"י אני ראיתי ציפורי בשלוותה והי' בה ק"פ אלף שווקים של מוכרי ציקי קדירה. ובגמ' ברכות (ד"ח) דר"א ור"א הוי להו תליסר בי כנישתא בטברי'. דהיתה עיר גדולה והמה עירות בגליל העליון בא"י ולפי חז"ל נקראת ציפורי בתקופת המקרא קטרון שהיא בנחלת זבולן (שופטים א' ל') או רקת (יהושע י"ט ל"ה) כמבואר בגמ' מגילה (ד"ו) תכונת העיר היתה על ראש גבעה. ולכן נקראת ציפורי שיושבת בראש ההר כציפור (מגילה שם) רחוקה ט"ז מיל מכפר חנניה בצפונית מערבית. וט"ז מיל מכפר עותני שבדרומית מערבית (בכורות נ"ח). וי"ח מיל מטברי'. אך לפי איזיביוס והירונימוס רחוקה רק עשרה מיל מטברי' והיא למערב הר תבור, שעה ומחצה לצפונית מערבית של נצרת. ובדרום המישור אלבטיף